סיבוב באנדרטה לאוטובוס הדמים

מול שרידי הכפר איג'ליל וסינמה סיטי גלילות, צמוד לכביש החוף, ניצבת מאז 1982 האנדרטה לאוטובוס הדמים. למרות שחלפו למעלה מ-30 שנה מאז הוקמה, האנדרטה נראית כמו חדשה. אמנם הגישה קשה, אך היא ממילא עוצבה כך שגם מי שנוסע במהירות 100 קמ"ש יוכל לקלוט אותה. היתה לי עכשיו הזדמנות לעשות מה שמעטים עושים וזה לבקר בה.

מה שמייחד את האנדרטה בכביש החוף זה הכח שלה לפעול במקביל גם למי שנמצא בתנועה וגם למי שבשהייה. למרות הכביש הסואן והרועש, הביקור באנדרטה שואב אותך למקום אחר. הצבת העמוד במרכז המעגל ממקדת את המבט ואת התנועה, ומצליחה לנתק את המבקר מהסביבה הלא אינטימית שמקיפה אותו. בזמן שהוקמה האנדרטה זרם המכוניות היה קטן משמעותית וכך גם מספר הנתיבים, אך עדיין המקום מצליח לשמור על שקט שמתאים למקומות התייחדות.

האמן יצחק שמואלי (1994-1941) שעיצב את האנדרטה וסביבתה כבר ניפטר, אז הרמתי טלפון לחייקה שמואלי. חייקה היא אשת האמן, שעבדה בשנות ה-60 במשרדו של האדריכל אריה שרון, וגם היתה שותפה לעבודות בעלה, כמו האנדרטה לאוטובוס הדמים. ועל כך ברשימה זו.

.

.

הפיגוע: בזמן שבגין וסאדאת החלו לדבר על שלום, ו-30 שנה לאחר שתושבי איג'ליל ויישובים ערבים אחרים ברחו וגורשו מבתיהם מפחד על חייהם, עצרו כמה מצאצאי אותם פליטים אוטובוס ובו עשרות מעובדי חברת "אגד" עם משפחותיהם ששבו מטיול שבת בצפון. בערך על האסון שקיים בויקיפדיה מופיע הסיפור כולו. בנקודה בו נמצאת האנדרטה הגיע לסיומו מסעה של החוליה החמושה שיצאה מלבנון. הסיום היה רע ומר לכל הצדדים: התפתח קרב יריות בינם לבין כוחות משטרה גדולים, כשבין לבין כלואים נוסעי האוטובוס.

המחיר: 35 הרוגים מתוכם 13 ילדים ו-71 פצועים. בין הפצועים היה גם מפקד הימ"מ אסף חפץ, לימים המפכ"ל ה-12 של משטרת ישראל.

עוצר בתל אביב: במשטרה לא ידעו אם כל חברי החוליה חוסלו ולכן הוטל על תושבי צפון תל אביב, רמת השרון והרצליה עוצר בו נדרשו עשרות אלפי תושבים להישאר סגורים בבתים. היות ואותו היום היה שבת, הדרישה בוצעה בקלות.

הכח הנשי: את החוליה הובילה אשה. דלאל מוגרבי היתה בקושי בת 19. היא נולדה במחנה הפליטים סברה בלבנון, אך אביה היה יליד יפו. אחרי שנפלה בקרב הפכה לסמל והרשות הפלסטינית דאגה להנציח את שמה במוסדות חינוך, אירועי ספורט ונופש ואפילו יש כיכר בעזה ולהקת מחול הנושאת את שמה. 

.

.

.

חייקה שמואלי מכירה היטב את האנדרטה, לכן יכולה לשפוך אור על הסיפור שלה:

קבלת העבודה: "בתחילת 81' הגיעה אלינו משלחת של הנהלת 'אגד' והורים שכולים, ובהם יוסי הררי שהיה מנהל באגד ובתו נהרגה באירוע טרור בארגנטינה. הם ביקשו הצעה אותה הם בחנו בתחרות. הם הגיעו אלינו בעקבות יוסי הוכמן שאיבד בפיגוע את אשתו, שני ילדיו ואת רגליו והוא הכיר אותנו".

המשמעות: "שני גושי האבן למטה ולמעלה מייצגים את הכוחות שירו אחד על השני וביניהם נתפסו הקרבנות כמו קפיץ שנלכד באמצע. לא ידעו מי ירה על מי ובוועדת החקירה שהתכנסה לאחר מכן, התגלה שחלק מהקרבנות נהרגו מאש כוחותינו"

ההשראה: "האנדרטה התחילה ממודל קרטון, אותו הוא נתן לי ושרטטתי את השרטוטים לאחר כך מהם הוצאנו לביצוע. הוא עשה שני גושי שיש שכל אחד מהם שוקל כמה טונות ורק במפעל 'אבן וסיד' במפרץ חיפה היה את האפשרות לחתוך את הגושים באופן מדויק גושים כאלה גדולים. בין שני הגושים ישנו גוף שמקורו בגוש פלדה מלא, שבאמצעות כרסום קיבל את הפלסטיות שלו. את הכרסום בפלדה ביצענו במפעל 'חמת'. השתמשנו בפלדה, כי רק פלדה יכלה לשאת את גוש השיש מעליה. לאחר הכרסום ציפינו את הפלדה בנירוסטה. את כל העבודה ביצעו הרבה אנשים בהתנדבות וגם 'אבן וסיד' ו'חמת' עבדו בהתנדבות. המעגל עם השמות מסביב לאנדרטה זה רעיון שלי. היתה בעיה איך להנציח כל כך הרבה שמות והיה לי רעיון לתת לכל אחד מקום שווה. ב'אגד' רצו בהתחלה קיר, אבל אחרי שהבאתי את הרעיון עם העיגול שמוקפת בלוחות שיש ועליהם השמות, הם קבלו את זה".

הטעות: המטרה היתה שהפסל יאפשר מבט ממזרח, גם אם חטוף, דרכו אל הים שבמערב. גוש הפלדה במרכז הפסל כורסם כך שדרך החורים שנוצרו הנוסעים בכביש לא במהירות מופרזת יוכלו להציץ לאלפית שניה דרך הפסל ומי שעומד מולה גם כן. קבלן הביצוע שיצק את היסודות עשה טעות ונאלצו להציב את הפסל בסיבוב של 90 מעלות כך שהמבט אל הנוף מתאפשר כעת רק למי שעומד ליד הפסל מצד צפון או דרום. "בעלי מאד כעס אבל בסוף השלים עם זה".

תכנון סביבתי: חוץ מהפסל יצחק שמואלי עיצב גם את הספסל, הבירזיה והאבן עליה חרוט סיפור מעשה. בסמוך לפסל מונח גם סלע בזלת גדול אותו הביא שמואלי מרמת הגולן ובו מדליקים את האש ביום השנה לאירוע. הסלע מחובר לבלון גז המוסתר מאחור. כיום סביבת האנדרטה מאד מטופחת ומתברר שהגנן שטיפל בעבודה היה בנו של שמעון פרס, שלדברי חייקה שמואלי, לקח את העסק מאד ברצינות.

עוד משהו: הנרצחת הראשונה במסע ההרג היתה הצלמת גייל רובין, שהיתה שקועה בשעות אחר הצהריים בצילומי טבע בחוף מעגן מיכאל. ההרוג השני בפיגוע היה אמנון דרורי, המאבטח שליווה את האוטובוס אנדרטה קטנה. ליד קיבוץ מעגן מיכאל זרקו המחבלים את גופתו מהאוטובוס, ובמקום בו הושלכה הגופה הזמינה האלמנה את יצחק שמואלי להציב אנדרטה לזכרו. הוא לקח סלע בזלת מרמת הגולן, חצה אותו לשניים וציין את המאורע. רק לאחר מכן, גילה שמואלי שדרורי עבר אתו קורס מ"כים 19 שנה קודם לכן. גם המצבה על קברו של שמואלי מורכבת מסלע בזלת דומה שהובא מהגולן.

.

.

אנדרטאות נוספות שיצר שמואלי: בהמשך כביש החוף צפונה, ניצבת לצד הכביש מול קיבוץ החותרים אנדרטה לזאב אילון ("זאביק"), אותה הקימו חבריו לגדוד ב-1972. בשדרות הציב פסל לזכר קרבנות השואה. לאחר חנוכת הפסל, אמר איזה פסל (זוכה פרס ישראל) עם פה גו'רה, שעיראקי לא יכול להבין מה זו שואה ולא מגיע לו לעשות פסל בנושא. ב-1989 יצר אנדרטה לזכר החייל שגיא רכס בן קיבוץ מעיין צבי, נירוסטה מבריקה שמבהיקה על רקע נוף הכרמל.

פסלים: עד לפני זמן קצר שכנה בכיכר רמב"ם (אורדע) ברמת גן מזרקה מפוסלת שעיצב ולאחרונה הועברה לפארק הלאומי. פסל מים בכיכר סוקולוב (גן ערים תאומות) בחולון. במוזיאון הפתוח בפארק התעשיה תפן הציב 12 פסלים. בין שני "מגדלי התאומים" במתחם הבורסה ברמת גן, על רחוב ז'בוטינסקי, עיצב את הפסל עם המים. בטיילת לואי שבמרומי הכרמל בחיפה עיצב את שער הכניסה לטיילת.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.