"מלחמה מסוג זה – רגע אתה גנרל… וברגע הבא אתה חייל" | מאת גל פרל

בספרו תיאר העיתונאי אורי דן את פועלה של האוגדה שעליה פיקד אלוף (מיל') אריק שרון במלחמת יום הכיפורים. הספר הוא, למעשה, כתב ההגנה של שרון במלחמות הגנרלים שאחרי המלחמה. האמת, בכל זאת נמצאת באמצע. ועדיין, בזכות זה ששרון היה שם הצליחה הצליחה, ועדותו של דן על כך מרתקת לקריאה.

• פורסם באתר "נוריתה"
• 15 באוקטובר 2020

"‏לתקוף, לתקוף. 

זוהי המחשבה הממלאה את כל ישותו של אריק זה כעשרים שעות ללא הרף. מאז פרצה מלחמה" (עמוד 13).

הספר "ראש גשר" מאת העיתונאי אורי דן (הוצאת א.ל הוצאה מיוחדת, 1975) הוא ספר מרתק לקריאה. דן, הפרשן הביטחוני של "מעריב", הצטרף עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים לאוגדה 143 שעליה פיקד אלוף (מיל.) אריאל "אריק" שרון. האוגדה לחמה בחזית הדרום והיתה אחראית לצליחת התעלה, המבצע שהביא למפנה במלחמה.

בבוקר ה־8 באוקטובר, כתב, ספגה האוגדה אש ארטילרית מדויקת. תוך זמן קצר פסקה האש בזכות כוח האבטחה של האוגדה, עליו פיקדו סא"ל דני וולף ורס"ן אמציה "פאצי" חן. השניים "חיסלו חוליית קת"ק מצרית שעקבה אחרי החפ"ק" (עמוד 64). השניים אילתרו "יחידה מיוחדת למלחמה בקומנדו המצרי" (עמוד 9). וולף, "שדאי מעולה, ותיק קרבות עוד מימי מיבצעי התגמול של הצנחנים" (עמוד 65), וחן, גם הוא מהצנחנים, שירתו בסיירת שקד, "לחמו רבות כתף אל כתף. בפעם האחרונה – בחיסול הטירור בפרדסי רצועת עזה, תחת פיקודו של אריק, שהיה אז אלוף פיקוד הדרום" (עמוד 65). כוח "רומאי" שהקימו, צד והרג חיילי קומנדו מצרי רבים.

אמנם לחימת הכוח אינה מהאירועים המרכזיים במלחמה, אבל יש בה בכדי להעיד על האנשים שהלכו אחרי שרון שנים ארוכות ומיהרו להצטרף אליו גם במלחמה הזו, הן בשל ביטחונם בו והן כי רצו להיות היכן נעשית היסטוריה.

לאחר כישלון מתקפת הנגד, נערכה האוגדה להגנה. דן תפס אז שיחה עם סא"ל עמוס נאמן, מפקד סיירת חרוב לשעבר. נאמן, אשר "טבילת־האש הראשונה שלו היתה בצנחנים, בהתקפה על מחנה הצבא המצרי בעזה" (עמוד 21), נתפס להרהור פילוסופי ואמר לדן: "‏בר־כוכבא היה בסך הכל אפס. נכשל. יהודה המכבי, לעומת זאת הצליח יפה במרד החשמונאים – כיוון שהבין את כל המערכת הלוחמת שפעלה תחתיו מהדרג הלוחם ועד לרמת הגייסות" (עמוד 150). אותו הדבר אריק, המשיך נאמן. "הוא היחידי בין כל הגנרלים כאן שתופס את כל המערכת. שקולט מה קורה בכל דרג – מהרמה הטקטית ועד הרמה האופרטיבית־אסטרטגית. רק שזה לא יעלה לו לראש" (עמוד 150).

ב־15 באוקטובר, לאור העיכובים הרבים של הכוחות בהכנות לצליחה, שאל ברלב ב־15:45 את שרון האם הצליחה אפשרית. "זו היתה ההחלטה הקשה ביותר אולי בחיי הצבאיים" (עמוד 150), אמר אחר־כך. כעבור עשר דקות, כתב דן, דיווח שרון לברלב: "אני יוצא" (עמוד 151). כל אותו לילה "סובב שרון שבמדבר בשריונית הפיקוד שלו, בין חטיבות השריון שלו, מנהל את ההתקפה" (עמ' 154). מתוך מאות השיחות, סיפר דן, ששרון "מנהל בקשר עם היחידות השונות יש לו – ואולי רק לו – תמונה מלאה של הקרב בו מצויה אוגדתו. עתה, הוא דוהר אל לב המערכה, אל הנקודה הקריטית של שדה־הקרב – לראש־הגשר שהוקם זה עתה בדוורסואר" (עמ' 157).

"הטנקים של אמנון מנהלים קרבות מטווחים של מטרים ספורים. ממש מתנגשים עם טנקים מצריים" (עמוד 155), כתב דן על לחימת חטיבה 14 בחווה הסינית בליל הצליחה. "זה קרוב ל־12 שעות שהקרב סוער. הצנחנים כבר חצו את התעלה, אולם צירי הגישה אליהם אינם בטוחים" (עמוד 155). שרון עצמו היה סמוך לכוחותיו הלוחמים, אתם ממש. "זה היה גיהנום אמיתי הלילה" (עמוד 159), אמר שרון לדן. "ראיתם את גשם הטילים האנטי־טנקים, מבהיקים באפילה? כולם ירו כמטורפים. במלחמה מסוג זה – רגע אתה גנרל, המפקד על שלוש, ארבע, חמש חטיבות, וברגע הבא אתה חייל, יורה במקלע, משליך רימונים…" (עמוד 159).

דן תיאר את פגישת שרון עם מח"ט הצנחנים דני מט בראש הגשר וציין שיצא לו לפגוש בהם במרוצת השנים פעמים רבות, בין היתר "בלילות עקובים מדם של תגמול בירדן, בסוריה ובסיני. החל בשנות ה־50, כשאריק היה מג"ד הצנחנים" (עמוד 160). עתה, כתב, "שולח אריק את דני להקים ראש־גשר. הפעם – למערב התעלה" (עמוד 160). ואכן, בסופו של דבר, "התכנון והביצוע הנקיים הוכיחו את עצמם: עיקר כוח הצנחנים חצה בשלום. המצרים בראש הרמפה בצד השני של התעלה לא הבחינו בצולחים בחשכת הלילה. רק לפנות בוקר הושמדו מצרים אלה, או נלקחו בשבי – לאחר שהכוח הצולח כבר התבסס" (עמוד 162). כך החלה התפנית בחזית הדרום ובמלחמה כולה.

המחבר תיאר את האירועים בצורה קולחת שאוחזת בקורא והופכת את הספר לכזה שלא ניתן להניחו מן היד. מאז ששרון היה "מפקד הצנחנים" (עמ' 70), היה דן כתב החצר שלו (מה שהיום מכנים "שופר"). הספר היה, למעשה, כתב ההגנה של שרון במלחמות הגנרלים שאחרי המלחמה, וככזה הוא דחה את כל טענותיהם של מתנגדיו. האמת, בכל זאת נמצאת באמצע. שרון לא היה צייתן, מיסמס והתעלם מפקודות ובהחלט נותר "סוס אביר" כהגדרת דיין במלחמת סיני.

ועדיין, עדותו של דן מרתקת לקריאה. יש בה גם לא מעט מן הצדק, משום שכאשר מנקים את האגו והדם הרע צריך לזכור את קביעתו של תא"ל אשר לוי, רמ"ט פיקוד הדרום במלחמה: "בזכות העובדה שאריק היה שם, אז למרות שהיה קשה וזה לא הלך והגשר לא הגיע, אריק שרון בעקשנות קבע שצה"ל חצה את התעלה. אי אפשר לקחת את זה ממנו. ומי שאומר אחרת אינו אומר אמת".