he.wikipedia.org

איוואסקה – ויקיפדיה

  • ️Sat May 01 2004
צמח איוואסקה

איוואסקה (באנגלית: Ayahuasca או Ayawaska) הוא משקה אנתאוגני, פסיכואקטיבי, המשמש באופן מסורתי בתרבויות עמים ילידים באגני האמזונס והאורינוקו שבדרום אמריקה לצורכי פולחן וריפוי.[1][2]

המשקה ההלוצינוגני מופק לרוב בתהליך בישול ממושך של גזע של צמח מטפס בשם בניסטריופסיס קאפי (Banisteriopsis caapi), הידוע בשפת הקצ'ואה בשם איוואסקה (מילולית: גפן הרוחות או גפן הנשמות), בשילוב עם עלים משיח ממשפחת הקפה, פסיכוטריה וירידיס (Psychotria viridis), או תחליפים אחרים, אם כי עשרות מיני צמחים עשויים לשמש בתערובת, בנוסף או במקום.[3] עלי הפסיכוטריה וירדיס מכילים דימתילטריפטאמין (DMT), סם פסיכדלי המעורר הזיות ומשנה תודעה שאינו פעיל בצריכה אוראלית, אך גזע הבניסטריופסיס קאפי עשיר באלקלואידים שיכולים לפעול כמעכבי מונואמין אוקסידאז (MAOi), ועוצרים את המטבוליזם של DMT בכבד ובמערכת העיכול וכך מתאפשר לו להגיע למחזור הדם המערכתי ולמוח, שם הוא מפעיל קולטנים של סרוטנין באזורים חזיתיים ופראלימביים.[4][5]

במקור השימוש במשקה היה מוגבל לאזורים של פרו, ברזיל, קולומביה ואקוודור. באמצע המאה ה-20 גדל השימוש בו בברזיל בהקשר של הופעתן של דתות סינקרטיות המשתמשות באיוואסקה בטקסים דתיים, כמו סנטו דיימי, ואוניאו דו וג'טאל המשלבות אלמנטים של שמאניזם, נצרות, ודתות אפריקאיות-ברזילאיות כמו קנדומבלה.[6][7][3] לאחר מכן התרחב השימוש למדינות שונות בכל היבשות, בעיקר ארצות הברית ומערב אירופה, ובמידה פחותה יותר, במזרח אירופה, דרום אפריקה, אוסטרליה ויפן.[7][8][9]

החל משנות ה-80 של המאה ה-20 החלו להתפתח תופעות חדשות הנוגעות לשימוש באיוואסקה במרכזים עירוניים בצפון אמריקה ובאירופה, עם הופעת טקסים היברידיים נאו-שמאנים (אנ'), והתפתחותה של תיירות סמים (אנ') ותיירות דתית.[10] עדויות אנקדוטליות ממחקרים שנערכו בקרב צרכני איוואסקה ובניסויים קליניים מרמזים על כך שלאיוואסקה יש פוטנציאל טיפולי, במיוחד לטיפול בהתמכרות לסמים, חרדה והפרעות אפקטיביות.[11][12] איוואסקה גורמת לעיתים קרובות לבחילות והקאות ויש לה מספר תופעות לוואי אפשריות נדירות יותר, כולל קשיי נשימה והתקפים; היא עלולה לגרום לפסיכוזה אצל מי שנמצא בסיכון לכך.[13]

ממצאים ארכאולוגיים של כלים שונים מעידים שכבר בשנים 1500 – 2500 לפנה"ס השימוש בסמים הלוצינוגניים היה מוכר בצורה נרחבת באזור אקוודור, אך קשה לאתר עדויות לשימוש באיווסקה בגלל התכונות האורגניות המתכלות של הצמחים.[14] בשנת 2019, נמצאו בדרום מערב בוליביה שאריות אורגניות מצרור פולחני, שתוארך לשנת 1000 לספירה, שהכילו רכיבים של איוואסקה.[15] באתר הארכאולוגי "Huanchaquito-Las Llamas", שריד של תרבות האינקה בפרו משנת 1450 לספירה, ששימש אתר פולחני להקרבה המונית של ילדים, נמצא בדגימות שיער שחלק ניכר מהילדים צרכו איוואסקה לצורכי הפולחן.[16]

במאה ה־16, מיסיונרים מספרד נתקלו לראשונה בילידים באגן המערבי של האמזונס (פרו ואקוודור המודרנית) שהשתמשו באיוואסקה; הם תיארו זאת כ"עבודת השטן" או כאמצעי רב עוצמה לתקשר עם השטן המרמה את הפרט עם הזיות.[17] השמאניזם, ככלל, לא התקבל בברכה על ידי הפולשים הקולוניאליים, ספרדיים ופורטוגזים, ובשנת 1616 הכנסייה הקתולית אסרה על שימוש בצמחים הלוצינוגניים על ידי אוכלוסיות ילידים.[17]

יש המשערים כי ה"מקור" של האיוואסקה, כפי שהוא מוכר היום, הוא מהשפלה הצפון מערבית של האמזונס סביב נהר נאפו, והוא כנראה התגלה על ידי אוכלוסיות טוקאנויות (אנ') מערביות או קודמותיהן. מהם הוא הופץ לעמים אחרים בצפון מערב אמזוניה לפני כשלש מאות שנה, אך אין ודאות עד כמה השימוש בו היה נפוץ בקרב הילידים.[14]

הדיווח הראשון על שימוש באיוואסקה בנהר נאפו באקוודור פורסם על ידי הגאוגרף מנואל וילאביסנסיו (אנ') בספרו משנת 1858 "Geografía de la República del Ecuador" המתאר את השימוש והטקסים הקשורים באיוואסקה על ידי אנשי החיווארו.[18][19] במקביל, האתנובוטנאי ריצ'רד ספרוס (אנ') גילה ותיעד את הצמח בניסטריופסיס קאפי במהלך מסעותיו דרך האמזונס והאנדים בין 1849 ל-1864 כאשר חקר את מרכיבי האיוואסקה, ונתן לו את שמו הבוטני.[18] ספרוס ראה את ילידי הטוקאנו שותים איוואסקה בברזיל בשנת 1851, ותיעד את השימוש והגידול של B. caapi בקרב קבוצות ילידיות שונות הפזורות על פני אגן האמזונס והאורינוקו. המפגשים הללו, יחד עם תיאוריו האישיים של ספרוס על חוויות איוואסקה סובייקטיביות, רוכזו בספר "Notes of a Botanist On The Amazon and Andes" שיצא לאור ב-1908, לאחר מותו של ספרוס. חוקרים ואנתרופולוגים אחרים תרמו תיעודים אתנוגרפיים נרחבים יותר בנוגע לאיוואסקה, בעיקר המסמכים של תיאודור קוך-גרונברג (אנ') על הטקסים של ילידי טוקאנו וארקונה, ודיווחיו של החוקר והצלם האיטלקי ארמנו סטרדלי על טקסי האיוואסקה והמיתולוגיה לאורך נהר יורופארי בברזיל ונהר ואופס בקולומביה. בהמשך החל מחקר של המרכיבים הכימיים של הצמחים מהם מכינים את המשקה והשפעותיהם. פרופסור ריצ'רד אוונס שולטס (אנ'), מי שנחשב לאבי האתנובוטניקה המודרנית, בילה שבע עשרה שנים בחקר האמזונס העליון בשנות הארבעים והחמישים של המאה ה־20, ביקר בשבטים שונים שמשתמשים באיוואסקה, צפה בקפידה ותיעד את השימוש באיוואסקה וצמחים אחרים.[17] המחקר בנושא הואץ במהלך המאה ה־20 ונמשך ביתר שאת עד ימינו. במהלכו נחשפו הממצאים הפרמקולוגיים שמסבירים את ההשפעות ההלוצינוגניות של האיוואסקה.[17]

מרבית המחקרים המדעיים על איוואסקה מתחלקים לשתי קטגוריות. הראשונה היא זו של מדעי הטבע: בוטניקה ואתנובוטניקה, פרמקולוגיה, ביוכימיה ופיזיולוגיה מוחית. הקטגוריה השנייה היא זו של מדעי החברה – בעיקר אנתרופולוגיה ופסיכולוגיה.[20]

ישנם חוקרים הטוענים שהשימוש באיוואסקה התפתח לצד המיסיונריות לאחר המאה ה-17. מחקרים שנעשו על האיקרוס – מזמורי ריפוי הקשורים לאיוואסקה – מראים שהמזמורים הם תמיד בקצ'ואה (הלינגואה פרנקה של המיסיונרים הישועים והפרנציסקנים באזור), ללא קשר לרקע הלשוני של הקבוצה, עם מבני שפה דומים בין איקרוס שונים, הנבדלים באופן ניכר משירים ילידים אחרים. יתרה מכך, לעיתים קרובות הקוסמולוגיה של האיוואסקה משקפת לעיתים קרובות את הקתוליות, עם קווי דמיון מיוחדים באמונה כי איוואסקה היא חלק מ"גוף האיוואסקה" שנטמע כחלק מהטקס, כפי שיין ולחם נתפסים כגופו ודמו של ישו המשיח במהלך הסעודת הנוצרית. אכן, התהליכים הקולוניאליים במערב האמזונס קשורים באופן מהותי להתפתחות השימוש באיוואסקה בשלוש המאות האחרונות, שכן הם קידמו שינוי עמוק בדרכי החיים המסורתיות באזור. קבוצות ילידים רבות עברו למיסיונים, וחיפשו הגנה מפני מוות ועבדות שקידמו הבנדייראנטס, אלימות בין-שבטית, רעב ומחלות (אבעבועות שחורות). תנועה זו הביאה לחילופי תרבות אינטנסיביים והביאה להיווצרותם של המסטיסים, קטגוריה חברתית שנוצרה על ידי אנשים עם תערובת של מוצא אירופאי וילידים, שהיו חלק חשוב מהכלכלה והתרבות של האזור. על פי החוקר פיטר גאו (אנ') השמאניזם של האיוואסקה (השימוש באייאוואסקה על ידי שמאן מיומן לאבחון ולריפוי מחלות) התפתח על ידי המסטיסים במהלך הטרנספורמציה הקולוניאלית.

גורם מדרבן בהפצת השימוש באיוואסקה הייתה תעשיית הגומי שהביאה פועלים רבים לאזור בסוף המאה ה-19, בעיקר מהאזור הצפוני של ברזיל. המסורות של המסטיסים השתלבו עמוק בתרבות ה"קאוצ'רו" – עובדי תעשיית הגומי. השימוש באיוואסקה למטרות טיפוליות הוא התוצאה העיקרית של הדיפוזיה הטרנס-תרבותית הזו, ויש המתייחסים לעובדי תעשיית הגומי כאחראיים העיקריים לשימוש באיוואסקה לריפוי כל מיני מחלות של הגוף, הנפש והנשמה, כאשר באזורים מסוימים אפילו משתמשים במונח "Yerba de Cauchero" ("עשב עובד גומי"). כתוצאה מכך, שמאני האיוואסקה באזורים עירוניים וביישובי מסטיסים, נהיו למרפאים עממיים שאומרים שהם משיגים את כל הידע שלהם מהצמחים ומהרוחות הקשורות אליו.[21] מקרב פועלי הגומי אף צמחו במאה ה-20 דתות האיוואסקה הברזילאיות.[20]

במאה ה־20 הופיעו בברזיל מעל שמונה תנועות דתיות מודרניות המבוססות על השימוש באיוואסקה, בדרך כלל בהקשר אנימיסטי שעשוי להיות שמאני ואחרות, שמשולבות בנצרות הקתולית ובאמונות אפרו־ברזילאיות. המפורסמות ביותר הן סאנטו דיימי וה־UDV. בטקסים הדתיים של סאנטו דיימי ו־UDV יש לאיוואסקה תפקיד מרכזי. השיקוי נחשב להוויה אלוהית, מקור החיים או אפילו האל עצמו. מייחסים לה חיוניות ובריאות וכן יש בה את כל הידע והחוכמה העליונה.[20] הסינקרטיזם הניכר בדתות האיוואסקה הברזילאיות יצר מערכת חדשה של טקסים, דת ותרבות הקשורים לשימוש באיוואסקה. יצירת דתות אלה מיסדה למעשה את השימוש באיוואסקה ותרמה לגלובליזציה של השימוש בו. ואכן בהמשך, גם בארצות הברית ואירופה הופיעו קבוצות דתיות חדשות המשתמשות באיוואסקה לצורכי פולחן.[22][23]

עם התפשטות הציוויליזציה המערבית הגיעו רופאים מערביים ונבנו בתי חולים באמזונס. הצורך בטקסי איוואסקה ילידיים שמאניים לטיפול במחלות של אוכלוסיית האמזונס פחת. האוכלוסייה פונה לרפואה מערבית, במיוחד הצעירים. עם זאת, אנשים מבוגרים, שחושדים ברפואה המודרנית ואינם דוברים ספרדית, עדיין משתמשים בטקסים שמאניים למטרות ריפוי. מצד שני, שמאנים צעירים יותר מבצעים יותר ויותר טקסי איוואסקה לתיירים, והטקס עצמו משתנה בהדרגה ומאבד מהאותנטיות שלו.[18]

הסופר ויליאם ס. בורוז קרא מאמר מאת ריצ'רד אוונס שולטס בנושא ובמהלך טיול בדרום אמריקה בתחילת שנות ה-50 חיפש איוואסקה בתקווה שהיא תוכל להקל או לרפא התמכרות לאופיאטים. טרנס מקנה ואחיו דניס מקנה (אנ') הקנו לאיוואסקה פופולריות לאחר שפרסמו את חוויותיהם בשימוש בסם.[22] בעשורים האחרונים השימוש באיוואסקה זכה לפרסום על ידי סופרים ומחברים שונים וכמה מערביים חברו לשמאנים באזורי יער האמזונס ויצרו תיירות איוואסקה שמכוונת לטיפול רוחני בסם, ומסוגלת לטענתם לרפא מחלות נפשיות ופיזיות ולאפשר תקשורת עם עולם הרוח.[24] כיום טקסי איוואסקה שמאניים הפכו פופולריים יותר בחברה המערבית המודרנית וניתן למצוא שימוש באיוואסקה ברבים מהמרכזים העירוניים הגדולים ברחבי העולם. אנשים במערב משתמשים בהם לטיפול בהפרעות נפשיות ובהתמכרות לסמים, וכן לצורך התפתחות רוחנית וטיפול פסיכולוגי.[18]

משקה האיוואסקה מוכן על ידי מעיכת חלקים מצמח בניסטיריופסיס קאפי ובישולם לבד או עם עלים מצמחים אחרים, כולל פסיכוטריה וירידיס (Psychotria viridis), דיפלופטריס קברראנה (Diplopterys cabrerana), ומימוזה טנואיפלורה (Mimosa tenuiflora), אם כי עשרות מיני צמחים עשויים לשמש בתערובת בנוסף או במקום. המשקה המתקבל לרוב מכיל את הסם הפסיכדלי החזק דימתילטריפטאמין (DMT) ואלקלואידים של הָרמָלָה (Harmala alkaloid) – בעיקר, הרמין (אנ'), הרמלין (אנ') וטטרהידרוהרמין (אנ') (שמקורם בצמח האיוואסקה); אלה האחרונים הם כולם בטא קרבולינים שהם מעכבי מונו־אמין אוקסידאז, שנחוצים כדי להפוך את ה-DMT לפעיל כשנלקח בצורה אוראלית. ניתן להכין את המשקה גם עשוי מצמחים שאינם מכילים DMT, כמו דיאנתרה פקטורליס (Dianthera pectoralis), ברוגמנסיה (Brugmansia), או ניקוטיאנה רוסטיקה (Nicotiana rustica). המשקה יכול להיות שונה מאוד ממחזור למחזור, הן בעצמתו והן בהשפעתו הפסיכו-אקטיבית, בעיקר בהתאם למיומנות של מי שהכין אותו והתוספות השונות. גם השונות הטבעות בתכולת האלקלואידים הצמחיים ואופיים משפיעים על הריכוז הסופי של האלקלואידים במשקה, והפעולה הפיזית של בישול יכולה גם לשנות את פרופיל האלקלואידים של הרמלה.[25][26]

ההכנה של המשקה נמשכת מספר שעות, ולעיתים מתבצעת לאורך יותר מיום אחד. כל צמח מבושל בנפרד בסיר מים גדול, עד שהמים מצטמצמים בחצי מהנפח. לאחר מכן, המשקאות הנפרדים מעורבים יחד ומבושלים עד שהכמות מצטמצמת באופן משמעותי. זהו המשקה שנצרך על ידי המשתתפים בטקסי האיוואסקה.

התגובה מתחילה כחצי שעה לאחר שתיית המשקה, ונמשכת לרוב כארבע עד שש שעות.[2][17][20][27]

צריכת איוואסקה מלווה לעיתים קרובות בבחילות, הקאות ושלשולים בטווח הקצר. תופעות לוואי אחרות לטווח קצר כוללות יתר לחץ דם וטכיקרדיה. תופעות לוואי נדירות יותר כוללות קוצר נשימה, התקפים אפילפטיים ותסמונת סרוטונין. איוואסקה עלולה לגרום לפסיכוזה אצל אנשים עם נטייה למצב, וחסר מידע בטיחותי בנוגע להשפעות האפשריות של איוואסקה בנשים הרות ומניקות.[28]

אנשים ששתו איוואסקה מדווחים על שינויים במצב התודעה, שינויים קוגניטיביים, שינויים סומטיים, חוויות שמיעתיות ותכנים תפיסתיים חזותיים כמו גם על תחושות של שביעות רצון, שמחה, ורגיעה ביחס למצבם לפני צריכת הסם.[2][17][14] המשקה מאפשר, לטענת המשתמשים בו, כניסה למציאות קסומה, הכוללת חזיונות, לעיתים אימתניים, תובנות אינטלקטואליות עמוקות וחוויות רוחניות ומיסטיות, המקנות תחושה של גילוי סודות היקום והבנת משמעות הקיום האישי.[29] עם זאת, החוויות שאנשים חווים בזמן השפעת האייאוואסקה הן תלויות תרבות.[30]

המעמדה החוקי הלא מוגדר של איוואסקה והרכבה הבוטני והכימי המשתנה מקשה על עריכת מחקרים קליניים איכותיים.[31] עם זאת, המחקר הקיים מרמז על כך שלאיוואסקה עשויות להיות השפעות חיוביות בטיפול בדיכאון ובחרדה.[32][33]

איוואסקה עשוי גם להיות יעיל כטיפול בהתמכרויות – בקרב משתמשים טקסיים של איוואסקה נמדדו ציונים במפתח חומרת ההתמכרות (אנ') נמוכים יותר בהשוואה לקבוצת ביקורת[31][34] ונראה שמשתמשי איוואסקה צורכים פחות אלכוהול.[33]

במקור השימוש באיוואסקה היה בטקסיים שבטיים. בעבר שימש האיוואסקה בקבלת כל ההחלטות העיקריות של שבט, בין אם לאיתור החיות לציד או אפילו סיבה להכרזת מלחמה. הילידים האמינו כי השיקוי מאפשר לראות מקומות רחוקים ולנבא את העתיד. גם כיום איוואסקה הוא התכשיר הבסיסי של שמאנים באזור כולו. השיקוי מאפשר לשמאן לראות את פנימיותם של מטופליו, ובזכות זאת לבסס את האבחנה שלו; כמו כן, המשקה מביא את השמאן במגע עם ישויות חכמות וגורמים מנחים שמעבירים מידע לשמאן לגבי הטיפול המתאים. בנוסף, יש המאמינים שאיוואסקה מאפשר לשמאן להיות בקשר עם הרוחות – יצורי עולמות אחרים ומתים. עבור רבים איוואסקה אינו רק שיקוי או צמח אלא גם ישות בעלת איכויות מיוחדות, ייחודיות או אפילו אלוהות.[20] בניגוד לצורות הפופולריות של צריכה וטיהור טקסיים קולקטיביים, אצל חלק מהשבטים היה או עדיין נהוג שרק השמאן שותה את האיוואסקה משום שצריכתו נחשבת בלתי נעימה שעדיף להשאירה לשמאן.[35]

בקולומביה ובברזיל איוואסקה משמשת בטקסים דתיים ששורשיהם במיתולוגיה השבטית.[36] למשל, בטקס יורופארי – טקס ההתבגרות של ילידים באזור ואופס באמזונס בקולומביה,[37] המשקה ניתן כדי לחזק את אלה שחייבים לעבור את המסע הכואב ביותר המהווה חלק מהטקס.[36] ההשתכרות מהסם אצל ילידים אלו נחשבת כמייצגת חזרה למקורם של כל הדברים: המשתמש "רואה" אלים שבטיים ואת תהליך יצירת היקום, האדם ובעלי החיים. חוויה זו משכנעת את הילידים באמיתות אמונותיהם הדתיות, משום שהם "ראו" את כל מה שעומד בבסיסם. מבחינתם חיי היומיום הם לא אמיתיים, ומה שהסם מעלה הוא האמת לאמיתה.[36]

כיום ישנו שוני רב בשימוש באיוואסקה בחברות מסורתיות בדרום אמריקה. חלקן אכן משתמשות בו למטרות שמאניות, אך במקרים אחרים, הוא נצרך חברתית בקרב חברים, על מנת ללמוד יותר על הטבע והרוחות שבו, ואף על מתוך תחושת בדידות על מנת לבקר בתודעה חברים ובני משפחה הנמצאים רחוק.[30]

קבוצה גדולה נוספת של משתמשי איוואסקה הן דתות האיוואסקה הסינקרטיות שמקורן בברזיל, כגון כנסיית סנטו דיימי, שנוסדה בשנות ה-30, ואוניאו דו וג'טאל (UDV) שנוסדה בשנת 1961.[38] ענפים שונים של סנטו דיימי התפשטו בדרום אמריקה והגיעו גם לצפון אמריקה, אירופה ואסיה. בכנסיות אלו השיקוי נצרך באופן טקסי, לעיתים עם יותר מ-100 מאמינים, ונחשב לסקרמנט בדומה לכנסיות הנוצריות. טקסי סנטו דיימי נמשכים 4–12 שעות, כוללים שירה וריקודים קבוצתיים, המאופיינים בהמנונים וריקוד מסונכרן (באילדו), ומלווים בכלי הקשה וכלי נגינה מלודיים חזקים. בכנסיית UDV הטקס נמשך עד 4 שעות והמשתתפים יושבים בו רוב הזמן. המוזיקה מבוצעת על ידי משתתפים בודדים או מושמעת ממכשירי סטריאו, המשתתפים מפנים שאלות למטיף וישנן תקופות של שקט.[38] בקרב מאמיני UDV נהוג לחשוב כי שתייה חוזרת ונשנית של איוואסקה מטפלת בהיגיינה הנפשית. נוצר תהליך בו תודעתו של האדם עוברת סדרה של "מסננות" אשר מסננות תפיסות שגויות, חולשות אנוכיות ומחשבות לא ראויות, מכשולים שיש להתעלות עליהם בדרך אל האור האמיתי.[39]

ברחבי דרום אמריקה ישנם מרפאים עממים רבים המשתמשים באיוואסקה למגוון בעיות בריאותיות ונפשיות תמורת תשלום. השימוש בטיפול בטקסי איוואסקה תלוי מאוד באזור וברמה הכלכלית והחינוכית של המשתתפים, ולעיתים קרובות שייך לשכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות בחברה. עם זאת, זהו חלק משולב ומקובל בפרקטיקת הריפוי של ילידים ומסטיסים, ומשמש לאבחון וטיפול במחלות רפואיות, פסיכולוגיות ופסיכוסומטיות כחלופה או תוספת לטיפול הרפואי המקובל. כיום, הגבול בין פרקטיקות הריפוי המסורתיות של האיוואסקה ובין השפעות חדשות, כמו אלמנטים של רעיונות, דתות, ושיטות הרפיה מערביות או אסיאתיות הוא לעיתים קרובות מטושטש, במיוחד כאשר הלקוחות משתנים.[21]

תיירות האיוואסקה היא תופעה שהחלה להתפתח בסוף המאה ה-20, בה תיירים מרחבי העולם ובעיקר מהעולם המערבי, רוכשים טיולי "הכל כלול" כדי להשתתף בטקסי איוואסקה.[40] בימים הקודמים לטקס מומלץ למשתתפים לשמור על דיאטה קפדנית. הטקס נערך בדרך כלל בלילה בביתו של השמאן ונמשך מספר שעות. במיוחד מתחילת שנות ה-2000, תיירות זו הפכה לעסק מקצועי וממוסחר, עם יותר מ-100 מרכזי איוואסקה בסביבות העיר איקיטוס בפרו.[30] אזורים תיירותיים, שבאופן מסורתי היו פחות מעורבים בתרגול האיוואסקה באמזונס, גילו את הפוטנציאל הכלכלי שלו ומציעים אותו לתיירים מערביים. דוגמה אחת בפרו היא עיר האנדים הידועה קוסקו.[40] השמאנים שמנהלים מרכזים כאלה לא מתנהלים על פי מסורת אחת של קבוצה ילידית מסוימת, ומספר הצעירים המסטיסים המקומיים שמעוניינים להיות שמאנים גדל בהתאם, אך רובם אינם עוברים הכשרה במשך כמה שנים, אלא פותחים עסק משלהם לאחר כמה חודשי הכשרה. לעיתים קרובות הם טוענים שלמדו אצל שמאן יליד.[41] טרם התפתחות ענף תיירות זה, כדי להפוך למרפא מוסמך, היה צריך לעבור הכשרה של שבע שנים בהשגחתו של שמאן מנוסה על מנת לצבור ניסיון, שיאפשר למרפא המתחיל להתמודד באופן עצמאי עם מגוון של תופעות לוואי אפשריות, שיכולות לקרות במהלך הטקס.

תיירות האיוואסקה הביאה לפריחה כלכלית לתושבי הקהילות בהן הוקמו מרכזים, ויצרה מקומות עבודה רבים במגוון רחב של תפקידים,[42] אך חלק ניכר מהמרכזים הם בבעלות של או מופעלים על ידי מערביים.[30][40][42] הביקוש ההולך וגובר לאיוואסקה גרם לתופעות שליליות רבות, כולל כאמור הופעת מרפאים לא מוסמכים ושרלטנים[30], שהביאה עימה סיכונים בריאותיים.[42] התיירים שמגיעים מחפשים חוויות אותנטיות ברוח מסורת רוחנית ילידית שלא קיימת עוד. לכן, עורכי הטקסים התאימו את הטקסים בהתאם לציפיות – מעין אותנטיות מדומיינת או אותנטיות מתהווה, שתלויה בציפיות וברצונות של התייר[42] – אותנטיות ממוסחרת.[43] התיירות המערבית גם משפיעה על השימוש המסורתי של המקומיים במרפאים העממיים, שחלק גדול מהם עברו לעסקי התייירות הרווחיים יותר. בקרב הקהילה המקומית, רבים עדיין לא סומכים על הרפואה המודרנית או שאין להם גישה כלכלית אליה, אך למרות זאת הם איבדו אמון במרפאים המסורתיים שלהם משום שרבים מהם כבר לא מטפלים בהם.[44][45] באזורים בהם תיירות האיוואסקה נפוצה יש לה גם השלכות אקולוגיות, שכן הגידול בביקוש גרם להידלדלות הגפן שנקצרת בטרם הגיעה לבשלות הראויה ויש להיכנס יותר ליותר עמוק לתורך הג'ונגל על מנת למצוא אותה.[46][47]

מכיוון שהאיוואסקה מכילה את התרכובת הפסיכואקטיבית דימתילטריפטמין (DMT), חוקיות השימוש בה שזורה בחוקיות השימוש ב-DMT. ה-DMT מופיע באמנה של האו"ם על חומרים פסיכוטרופיים משנת 1971, ולפיכך מדינות רבות כוללות אותו גם בחקיקה הלאומית שלהן. עם זאת, המועצה הבינלאומית לבקרת סמים (International_Narcotics_Control_Board), שהוא גוף בקרה מעין-משפטי ליישום אמנות הסמים של האו"ם, הצהיר במספר הזדמנויות כי איוואסקה - כמו גם צמחים פסיכו-אקטיביים אחרים - אינו נתון לפיקוח בינלאומי. כך גם האלקלואידים הקיימים בגפן בניסטריופסיס קאפי אינם נתונים לפיקוח בינלאומי.[48] אין הסכמה כללית בין שופטים וגורמי אכיפת החוק בעולם לגבי חוקיות האיוואסקה.

בשנות השמונים של המאה העשרים פעלו הכנסיות סנטו דיימי ו-UDV לזכות בלגליזציה ולאפשר שימוש באיוואסקה לצורכי פולחן בברזיל. בשנת 2008 הוכרז איוואסקה כמצרך מורשת תרבותית של פרו, בשל השימוש הקדום בו כתרופה מסורתית. נכון להיום, השימוש באיוואסקה באגן האמזונס, בין אם בהקשר של ילידים ובין אם בהקשרים של דתות סינקרטיות מודרניות שונות, הוא חוקי.

בארצות הברית, על פי החוק הפדרלי, DMT הוא סם מדרגה I, הגבוהה ביותר, שאינו חוקי להחזקה או לצריכה; עם זאת, קבוצות דתיות מסוימות הורשו על פי חוק לצרוך איוואסקה.[49]

בשנת 2001, בעקבות פשיטה משטרתית על טקס בכנסיית סנטו דיימי בהולנד, זכתה הכנסייה בתביעה, וכתוצאה מכך השיגה לגליזציה רשמית של השימוש באיוואסקה בהקשר לטקסים הדתיים שלה.[20][14] בצרפת ובאיטליה השימוש באיוואסקה אינו חוקי.

בקנדה האיוואסקה נחשב לסקרמנט, ועל כן הותר השימוש בסם לצורכי פולחן דתי אך הוא אסור לשימוש אחר.[50]

בישראל איוואסקה לא מופיעה במפורש בחוק, אבל DMT רשום כבלתי חוקי על פי חוק הסמים המסוכנים של ישראל מאז שנת 1973. יבוא של צמחים או משקאות המכילים DMT, כמו איוואסקה, לישראל אסור ועלול לגרור עונשים פליליים. מספר אנשים כבר הואשמו והועמדו לדין בגין יבוא והפצה של איוואסקה בישראל.[51]

  1. ^ Dennis J McKenna, Clinical investigations of the therapeutic potential of ayahuasca: rationale and regulatory challenges, Pharmacology & Therapeutics, Psychoactive Plants 102, 2004-05-01, עמ' 111–129 doi: 10.1016/j.pharmthera.2004.03.002
  2. ^ 1 2 3 ד"ר עידו מגן (1/8/2018) המשקה מהאמזונס שמסייע לדיכאון – מכון דווידסון
  3. ^ 1 2 Elisabet Domínguez-Clavé, Joaquim Soler, Matilde Elices, Juan C. Pascual, Enrique Álvarez, Mario de la Fuente Revenga, Pablo Friedlander, Amanda Feilding, Jordi Riba, Ayahuasca: Pharmacology, neuroscience and therapeutic potential, Brain Research Bulletin, Neurobiology of emerging psychoactive drugs 126, 2016-09-01, עמ' 89–101 doi: 10.1016/j.brainresbull.2016.03.002
  4. ^ Jordi Riba, Sergio Romero, Eva Grasa, Esther Mena, Ignasi Carrió, Manel J. Barbanoj, Increased frontal and paralimbic activation following ayahuasca, the pan-amazonian inebriant, Psychopharmacology 186, 2006-05-01, עמ' 93–98 doi: 10.1007/s00213-006-0358-7
  5. ^ Jordi Riba, Marta Valle, Gloria Urbano, Mercedes Yritia, Adelaida Morte, Manel J. Barbanoj, Human Pharmacology of Ayahuasca: Subjective and Cardiovascular Effects, Monoamine Metabolite Excretion, and Pharmacokinetics, Journal of Pharmacology and Experimental Therapeutics 306, 2003-07-01, עמ' 73–83 doi: 10.1124/jpet.103.049882
  6. ^ Luisina Rodríguez, Andrés López, Guillermo Moyna, Gustavo A. Seoane, Danilo Davyt, Álvaro Vázquez, Gonzalo Hernández, Ignacio Carrera, New Insights into the Chemical Composition of Ayahuasca, ACS omega 7, 2022-04-12, עמ' 12307–12317 doi: 10.1021/acsomega.2c00795
  7. ^ 1 2 Kenneth W. Tupper, The globalization of ayahuasca: Harm reduction or benefit maximization?, International Journal of Drug Policy 19, 2008-08-01, עמ' 297–303 doi: 10.1016/j.drugpo.2006.11.001
  8. ^ Marlene Dobkin de Rios, Ayahuasca—The Healing Vine, International Journal of Social Psychiatry 17, 1971-12, עמ' 256–269 doi: 10.1177/002076407101700402
  9. ^ Labate, Beatriz Caiuby; Jungaberle, Henrik (2011). The internationalization of ayahuasca. Performanzen, interkulturelle Studien zu Ritual, Speil and Theater. Zürich: Lit. ISBN 978-3-643-90148-4.
  10. ^ Wolff, Tom John (2020-02-07). The Touristic Use of Ayahuasca in Peru: Expectations, Experiences, Meanings and Subjective Effects (באנגלית). Springer Nature. p. 66. ISBN 978-3-658-29373-4.
  11. ^ R. G. Santos, J. Landeira-Fernandez, R. J. Strassman, V. Motta, A. P. M. Cruz, Effects of ayahuasca on psychometric measures of anxiety, panic-like and hopelessness in Santo Daime members, Journal of Ethnopharmacology 112, 2007-07-25, עמ' 507–513 doi: 10.1016/j.jep.2007.04.012
  12. ^ Fernanda Palhano-Fontes, Joao C. Alchieri, Joao Paulo M. Oliveira, Bruno Lobao Soares, Jaime E. C. Hallak, Nicole Galvao-Coelho, Draulio B. de Araujo, The Therapeutic Potentials of Ayahuasca in the Treatment of Depression, Berlin, Heidelberg: Springer, 2014, עמ' 23–39, ISBN 978-3-642-40426-9. (באנגלית)
  13. ^ Eleanor White, Tom Kennedy, Simon Ruffell, Daniel Perkins, Jerome Sarris, Ayahuasca and Dimethyltryptamine Adverse Events and Toxicity Analysis: A Systematic Thematic Review, International Journal of Toxicology 43, 2024, עמ' 327–339 doi: 10.1177/10915818241230916
  14. ^ 1 2 3 4 Labate, B. C. & Jungaberle, H. (ed), (2011), The Internationalization of Ayahuasca, LIT Verlag, Zurich & Berlin.
  15. ^ Miller, M. J., et al., (2019) Chemical Evidence for the Use of Multiple Psychotropic Plants in a 1,000-Year-Old Ritual Bundle from South America. Proceedings of the National Academy of Sciences 116(23): 11207.
  16. ^ Caden Rijal, Ritual Drug Use Prior to Sacrifice at Huanchaquito-Las Llamas, repository.wellesley.edu, 2023
  17. ^ 1 2 3 4 5 6 Metzner, R. ed. (2006), Sacred Vine of Spirits: Ayahuasca, Park Street Press
  18. ^ 1 2 3 4 Matea Stiperski Matoc, Zoran Stiperski, Tomica Hruška, Position of the Ceremony with the Psychedelic Drink Ayahuasca in the Society of the Amero-Indians of the Amazon, IntechOpen, 2023-12-11, ISBN 978-0-85466-268-5. (באנגלית)
  19. ^ Justin C. Williams, Investigating a Century-Long Hole in History: The Untold Story of Ayahuasca From 1755-1865, 2015
  20. ^ 1 2 3 4 5 6 Shanon, B. (2002), The Antipodes of the Mind: Charting the phenomenology of the Ayahuasca experience. Oxford and New York: Oxford University Press.
  21. ^ 1 2 Tom John Wolff, The Touristic Use of Ayahuasca in Peru, Sozialwissenschaftliche Gesundheitsforschung, 2020, עמ' 10 doi: 10.1007/978-3-658-29373-4
  22. ^ 1 2 Soibelman, T., (1995) “My Father and My Mother, Show Me Your Beauty”: Ritual Use of Ayahuasca in Rio de Janeiro, A Thesis Presented to the Faculty of The Social and Cultural Anthropology, The California Institute of Integral Studies, http://www.neip.info/
  23. ^ Labate, B.C.; Rose, I.S. & Santos, R.G. (2009). Ayahuasca Religions: a comprehensive bibliography and critical essays. Santa Cruz: Multidisciplinary Association for Psychedelic Studies – MAPS. ISBN 978-0-9798622-1-2.
  24. ^ The Nature of Ayahuasca (2019) Documentary, The Tranquil Eye, YouTube
  25. ^ J. C. Callaway, Various alkaloid profiles in decoctions of Banisteriopsis caapi, Journal of Psychoactive Drugs 37, 2005-06, עמ' 151–155 doi: 10.1080/02791072.2005.10399796
  26. ^ J. C. Callaway, Glacus S. Brito, Edison S. Neves, Phytochemical analyses of Banisteriopsis caapi and Psychotria viridis, Journal of Psychoactive Drugs 37, 2005-06, עמ' 145–150 doi: 10.1080/02791072.2005.10399795
  27. ^ Santos, R. G. (2016), Can Ayahuasca, the ‘sacred plant’ of the Amazon, help addiction and depression? THE CONVERSATION, Academic igour, journalistic flair
  28. ^ Eleanor White, Tom Kennedy, Simon Ruffell, Daniel Perkins, Jerome Sarris, Ayahuasca and Dimethyltryptamine Adverse Events and Toxicity Analysis: A Systematic Thematic Review, International Journal of Toxicology 43, 2024, עמ' 327–339 doi: 10.1177/10915818241230916
  29. ^ יורם בילו, הנפש הקסומה, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2003
  30. ^ 1 2 3 4 5 Mark Hay, The Colonization of the Ayahuasca Experience, JSTOR Daily, ‏2020-11-04 (באנגלית אמריקאית)
  31. ^ 1 2 Dennis J McKenna, Clinical investigations of the therapeutic potential of ayahuasca: rationale and regulatory challenges, Pharmacology & Therapeutics, Psychoactive Plants 102, 2004-05-01, עמ' 111–129 doi: 10.1016/j.pharmthera.2004.03.002
  32. ^ Daniel F. Jiménez-Garrido, María Gómez-Sousa, Genís Ona, Rafael G. Dos Santos, Jaime E. C. Hallak, Miguel Ángel Alcázar-Córcoles, José Carlos Bouso, Effects of ayahuasca on mental health and quality of life in naïve users: A longitudinal and cross-sectional study combination, Scientific Reports 10, 2020-03-05, עמ' 4075 doi: 10.1038/s41598-020-61169-x
  33. ^ 1 2 Ede Frecska, Petra Bokor, Michael Winkelman, The Therapeutic Potentials of Ayahuasca: Possible Effects against Various Diseases of Civilization, Frontiers in Pharmacology 7, 2016, עמ' 35 doi: 10.3389/fphar.2016.00035
  34. ^ Josep Maria Fábregas, Débora González, Sabela Fondevila, Marta Cutchet, Xavier Fernández, Paulo César Ribeiro Barbosa, Miguel Ángel Alcázar-Córcoles, Manel J. Barbanoj, Jordi Riba, José Carlos Bouso, Assessment of addiction severity among ritual users of ayahuasca, Drug and Alcohol Dependence 111, 2010-10-01, עמ' 257–261 doi: 10.1016/j.drugalcdep.2010.03.024
  35. ^ Tom John Wolff, The Touristic Use of Ayahuasca in Peru, Sozialwissenschaftliche Gesundheitsforschung, 2020, עמ' 7 doi: 10.1007/978-3-658-29373-4
  36. ^ 1 2 3 Richard Evans Schultes, Hallucinogenic plants, New York : Golden Press, 1976, עמ' 102, ISBN 978-0-307-24362-1
  37. ^ Yuruparí: Amazon’s Unique Myth of Creation & Ritual of Passage, TheCollector, ‏2024-08-29 (באנגלית)
  38. ^ 1 2 Tom John Wolff, The Touristic Use of Ayahuasca in Peru, Sozialwissenschaftliche Gesundheitsforschung, 2020, עמ' 9 doi: 10.1007/978-3-658-29373-4
  39. ^ Henman RH., Ayahuasca use in a religious context: The case of the Uniao do Vegetal in Brazil, Núcleo de Estudos Interdisciplinares sobre Psicoativos, ‏2009
  40. ^ 1 2 3 Tom John Wolff, The Touristic Use of Ayahuasca in Peru, Sozialwissenschaftliche Gesundheitsforschung, 2020, עמ' 11 doi: 10.1007/978-3-658-29373-4
  41. ^ Tom John Wolff, The Touristic Use of Ayahuasca in Peru, Sozialwissenschaftliche Gesundheitsforschung, 2020, עמ' 13 doi: 10.1007/978-3-658-29373-4
  42. ^ 1 2 3 4 Barbara Fraser, Sapiens, How Ayahuasca Tourism Jeopardizes Traditional Medicine, The Atlantic, ‏2017-08-04 (באנגלית)
  43. ^ Tom John Wolff, The Touristic Use of Ayahuasca in Peru, Sozialwissenschaftliche Gesundheitsforschung, 2020, עמ' 16 doi: 10.1007/978-3-658-29373-4
  44. ^ Evgenia Fotiou, The Globalization of Ayahuasca Shamanism and the Erasure of Indigenous Shamanism, Anthropology of Consciousness 27, 2016, עמ' 151–179 doi: 10.1111/anoc.12056
  45. ^ Beatriz Caiuby Labate, Henrik Jungaberle, The Internationalization of Ayahuasca, LIT Verlag Münster, 2011, עמ' 44, ISBN 978-3-643-90148-4. (באנגלית)
  46. ^ Opray, Max (2017-01-24). "Tourist boom for ayahuasca a mixed blessing for Amazon". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-02-23.
  47. ^ The Global Ayahuasca Boom: What About the Conservation of the Ayahuasca Vine?, Chacruna, ‏2022-07-15 (באנגלית אמריקאית)
  48. ^ Bouso, J. C., et al., Technical Report 2021, ICEERS - International Center for Ethnobotanical Education, Research & Service, ‏2021 (ארכיון)
  49. ^ orangebook.pdf www.deadiversion.usdoj.gov
  50. ^ Legal Ayahuasca Churches Are Spreading Across Canada, VICE, ‏2020-09-17 (באנגלית אמריקאית)
  51. ^ Ayahuasca - Legal Status, ICEERS.ORG (ארכיון)