אלישבע כהן – ויקיפדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אלישבע כהן

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	9 בינואר 1911 פרנקפורט, הקיסרות הגרמנית
פטירה	20 בדצמבר 1989 (בגיל 78) ירושלים, ישראל
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים
השכלה	אוניברסיטת מרבורג אוניברסיטת היידלברג אוניברסיטת מינכן אוניברסיטת ציריך אוניברסיטת גתה בפרנקפורט
פרסים והוקרה	פרס ישראל (1977)

אלישבע (אלזה) כהן (9 בינואר 1911 – 20 בדצמבר 1989) הייתה אוצרת אמנות ישראלית, יו"ר מועצת המוזיאונים בישראל וכלת פרס ישראל לעיצוב לשנת תשל"ז (1977) על חלקה בתכנון מוזיאון ישראל.

כהן נולדה בט' בטבת ה'תרע"א בפרנקפורט אם מיין שבגרמניה להיינריך נפתלי ולנֶטי בנימין, משפחה יהודית אורתודוקסית. אביה עסק בסחר אבנים יקרות. כהן סיימה את לימודיה בבית ספר יסודי האורתודוקסי של הקהילה היהודית ובבית הספר התיכון המקומי הכללי. בנעוריה ניגנה בכינור, ובתום לימודיה התיכוניים למדה תולדות האמנות באוניברסיטת מינכן ובאוניברסיטאות בפרנקפורט, ציריך, היידלברג ומרבורג. לימודיה הופסקו עם עליית הנאצים לשלטון, בשנת 1933, וכהן עזבה את גבולות גרמניה. היא נישאה בשטרסבורג לחיים כהן ויחד עמו עלתה בספטמבר 1933 לארץ ישראל והתיישבה בירושלים. לזוג נולדו שני ילדים, אלי (צ'ופי) כהן ויהודית בר-חן. עשרים שנה ניהלה את משק ביתם, עד לגירושיהם בשנת 1954.

בעקבות פגישתה עם מרדכי נרקיס הציעה כהן לסייע בארגון הצגת יצירות האמנות הגרפיות של "בית הנכות בצלאל". בטרם החלה בעבודתה, בשנת 1956, למדה את תפקיד האוצר ברחבי אירופה ולמדה את יסודות האחסון, הקטלוג והתצוגה. התערוכה הראשונה שאצרה הייתה שרטוטי דמויות תנ"כיות של רמברנדט. כהן שימשה גם כמנהלת בפועל של מוזיאון בצלאל בהיעדר מנהליו - תחילה נרקיס ואחריו קרל כץ. בשנת 1960 היא הוכשרה באנגליה ובארצות הברית כחלק ממעורבותה בתכנון מוזיאון ישראל, אליו סונף מוזיאון בצלאל עם הקמתו ב-1965. בשנת 1968 מונתה כהן לאוצרת האמנות הראשית, נוסף לתפקידה כאוצרת ההדפסים והאיורים, ובתפקידים אלו נשאה עד לפרישתה ב-1975. לאחר פרישתה מתפקיד פעיל המשיכה כהן לשמש יועצת למוזיאון ישראל, חברת מועצת המנהלים של המוזיאון, יו"ר מועצת המוזיאונים של משרד החינוך והתרבות, וכן לקחה חלק פעיל בתכנון בית טיכו.

בשנת תשל"ז 1977 הוענק לכהן פרס ישראל לעיצוב, ובשנת תשמ"ח 1988 הוענק לה תואר יקירת ירושלים.

שימשה כיו"ר מועצת המוזיאונים בישראל עד לפטירתה^[1] בכ"ב בכסלו ה'תש"ן, 20 בדצמבר 1989. היא נקברה בחלקת קהילת ירושלים בבית הקברות היהודי בהר הזיתים.

• אנה טיכו, המועצה הלאומית לתרבות ולאמנות, ירושלים, 1985

• מאירה פרי-להמן, אלישבע כהן, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• אלישבע כהן (1911-1989), דף שער בספרייה הלאומית

זוכי פרס ישראל בתחומי האמנות החזותית
פיסול	זאב בן-צבי (1953) • יצחק דנציגר (1968) • אריה ארוך (1971) • ראובן רובין (1973) • דני קרוון (1977) • בתיה לישנסקי, יחיאל שמי (1986) • מנשה קדישמן (1995) • יגאל תומרקין (2004) • מיכה אולמן (2008)
ציור	יוסף זריצקי (1959) • מרדכי ארדון (1963) • מרסל ינקו (1967) • יוסל ברגנר, אנה טיכו, פנחס ליטבינובסקי (1980) • יחזקאל שטרייכמן (1990) • לאה ניקל (1995) • משה קופפרמן (2000) • פנחס כהן גן (2008)
ציור ופיסול	זהרה שץ • (1955) בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים (1958) • מיכאל גרוס (2000)
אדריכלות	דב כרמי (1957) • אריה שרון (1962) • דורה גד, אלפרד מנספלד (1966) • בנימין אידלסון (1968) • יעקב רכטר (1972) • אריה אלחנני (1973) • אברהם יסקי (1982) • דוד רזניק (1995) • ליפא יהלום, דן צור (1998) • רם כרמי (2002) • יעקב יער, עדה כרמי-מלמד (2007) • אדם מזור (אדריכלות ועיצוב; 2013)
עיצוב	יונה פישר, אלישבע כהן (1977) • דן ריזינגר (1998) • דוד טרטקובר (2001) • ירום ורדימון (2007)
תולדות האמנות	בצלאל נרקיס (1999) • זיוה עמישי-מייזלש (2004)
צילום	דוד רובינגר (תקשורת; 1997) • מיכה בר-עם (2000) • אלכס ליבק (2005) • פטר מירום (2010)
אמנות פלסטית	יעקב דורצ'ין (2011) • מיכל נאמן (2014) • שרה ברייטברג-סמל (2020) • מיכל רובנר (2023)