אלישיב (מושב) – ויקיפדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אלישיב

מושב אלישיב
מדינה	ישראל
מחוז	המרכז
מועצה אזורית	עמק חפר
גובה ממוצע[1]	‎16 מטר
תאריך ייסוד	1933
תנועה מיישבת	התאחדות האיכרים
סוג יישוב	מושב
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1]
- אוכלוסייה	684 תושבים
- מתוכם, תושבי ישראל	674 תושבי ישראל
מפת מיקום מפה דינמית (למפת נתניה רגילה) אלישיב 32°22′50″N 34°54′34″E / 32.3805579074047°N 34.9095497446547°E מפת היישובים של מועצה אזורית עמק חפר באדום - אלישיב בירוק - מיקום בניין המועצה
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2]	7 מתוך 10

אֶלְיָשִׁיב הוא יישוב בעמק חפר, אשר הוקם על ידי קבוצת עולים מיהדות תימן ב-14 בנובמבר 1933. אלישיב היה המושב הראשון של יוצאי תימן בארץ ישראל.

יוצאי תימן בישראל נאבקו על זכותם להתיישבות חקלאית עצמאית. בשנים שקדמו להקמת אלישיב רווחה אצלם ההרגשה, שהם שכירים המנוצלים בידי אחרים. תחושה זו הייתה מנת חלקם של המאוכזבים והמתוסכלים מיחסה של ההסתדרות הכללית, שלפי הרגשתם נהגו פקידיה בסחבת רבה בטיפול בבקשתם להתיישב. והם פנו להקים מוסדות עצמאיים: "התאחדות התימנים בארץ ישראל" ב-1923, וארגון "שבזי" להתיישבות תימנית בארץ ישראל, שהוקם בפתח תקווה ב-1932.

ב-26 באוקטובר 1933 הודיעה המחלקה להתיישבות של ההנהלה הציונית להנהלת הקק"ל שהגיעה להסכם עם התאחדות התימנים, על מסירת 900 דונם בקרקעות בעמק חפר בתשלום, הנודע גם בשמו הערבי ואדי חוארת. כחמישים איש נרשמו.

קבוצה של עשרים חברי הקבוצה עלתה לקרקע ב-14 בנובמבר 1933. בלילה הראשון הם לנו תחת כיפת השמיים. למחרת הוקם על הגבעה צריף. עשרה חברים נבחרו להישאר במקום, והועסקו על ידי הסוכנות, על מנת שיכשירו את הקרקע ויעבדו חלק מהאדמות באופן משותף לפני הגעתן של המשפחות.

כיום מרבית חברי המושב עוסקים במקצועות חופשיים ולא בחקלאות. חלק מהתושבים עובדים כשכירים במפעלים בעמק חפר. בשנת 2006 הוקמה הרחבה לבנים ממשיכים במושב שנבנית עד היום. החל משנת 2008 פועל במקום מרכז אופק הכולל בית ספר וגני ילדים מזרם חינוך ולדורף.

• יוסף דנין, אלישיב: זכרונות, אפיקים, תשס"ג 2003.

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלישיב

• אלישיב (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית

• סיפור הקמתו של המושב אלישיב, באתר "כאן נעים"
• אתר הבית של מושב אלישיב
• סרט קצר על המושב