אצל חמדת – ויקיפדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מידע כללי
מאת	שמואל יוסף עגנון
שפת המקור	עברית
סוגה	סיפור קצר
מקום התרחשות	רומניה
הוצאה
תאריך הוצאה	1943

אצל חמדת הוא סיפור קצר בן אחד עשר פרקים מאת ש"י עגנון, שהתפרסם לראשונה בלוח הארץ בעיתון הארץ בשנת ה'תש"ג, ולאחר מכן נדפס בכרך סמוך ונראה שהופיע בהוצאת שוקן בשנת תשי"א (1950). הסיפור עוסק בערב יום הכיפורים בעיר יאס (יאשי) ברומניה ובדמותו של חמדת, שליח הציבור של בית הכנסת.

הסיפור עוסק בנער יהודי תושב וואסלוי שברומניה, שהתייתם מאמו וסובל מאמו החורגת, ולפי בקשת אביו הלך לעיר יאס לשמוע את שליח הציבור חמדת בתפילות יום הכיפורים. לאחר שהוא מגיע לעיר, הוא מחפש את חמדת ושואל מספר אנשים היכן הוא נמצא, אך לא מוצא את חמדת. לאחר מכן הוא רואה אדם יושב במספרה, וחושב בליבו שזה חמדת. האדם אומר לו שהוא אינו חמדת, אך מוביל אותו אל חמדת. כשהוא מגיע אל חמדת, הוא מוצא אותו יושב ואוכל, ומתלווה אל חמדת למקווה, לבית המדרש, לחלוקת לקח ולארוחה מפסקת. חמדת ואשתו מתארגנים לקראת תפילת ערבית, והולכים לתפילה. הכותב מתאר את תפילת חמדת והקהל, ואת סליחת הקב"ה לעם ישראל.

ערך מורחב – חמדת (דמות)

חמדת מופיע בסיפורים בארה של מרים או קטעים מחיי אנוש, גבעת החול, לילות, תמול שלשום, מעצמי אל עצמי, שכתב ש"י עגנון, אבל בניגוד לחמדת המוזכר בשאר סיפוריו של עגנון, שהוא צעיר המתגורר ביפו, כאן חמדת הוא אדם זקן המתגורר ביאס ברומניה.

לשם "חמדת" ניתנו מספר פירושים:

• שם בנו של עגנון היה שלום מרדכי, אך אשתו קראה לו בילדותו "חמדת". ולאחר מכן הפך את השם לשמו הרשמי^[1][2], ויש המפרשים כי עגנון קרא לחמדת בסיפור על שמו של בנו.
• בתו של עגנון, הסופרת אמונה ירון סיפרה כי היה חזן בפולין שהיה מאריך במילים "חמדת ימים אותו קראת"^[3], ועל כן כינויו היה חמדת, ועגנון קרא על שמו לחזן בספר. פרופסור דב סדן העריך כי עגנון שמע על חמדת מפי אליעזר רוקח^[4].

• דוד גלעדי, עוד פנינה של ש"י עגנון, מעריב, 15 דצמבר 1950
• לאה גולדברג, על המשהו, עיתון על המשמר, ט' בתשרי תש"ד, באתר בית עגנון