he.wikipedia.org

בתיה לנצט – ויקיפדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בתיה לנצט
בתיה לנצט, 1957
בתיה לנצט, 1957
לידה 12 בפברואר 1922
י"ד בשבט ה'תרפ"ב
טרנסילבניה, ממלכת רומניה ממלכת רומניה
פטירה 10 באוגוסט 2019 (בגיל 97)
ט' באב ה'תשע"ט
ירושלים, ישראל ישראל
סוגה מועדפת תיאטרון
מדינה ישראל ישראל
תקופת הפעילות 1938–2006 (כ־68 שנים)
פרופיל ב-IMDb
הקרנת הבכורה של הסרט "איי לייק מייק" בקאן, 1961, בתיה לנצט ופיטר פריי במרכז התמונה.
בתיה לנצט, 1957
בסרט "השרשרת של פסיה", בבימויו של חורחה גורביץ', 2006

בתיה לנצט (12 בפברואר 1922, י"ד בשבט ה'תרפ"ב – 10 באוגוסט 2019, ט' באב ה'תשע"ט) הייתה שחקנית תיאטרון וקולנוע ישראלית, ממייסדי התיאטרון הקאמרי ומבכירי שחקניו.

בתיה לנצט נולדה כבת בכורה לצבי הרמן לנצט ואירנה לבית דימנשטיין בטרנסילבניה שברומניה בשנת 1922, במשפחה אמידה בת שלושה ילדים. אביה היה מנהל בנק מצליח. לאביה היו שמונה אחים ואחיות, שחלקם עלו לארץ ישראל עם משפחותיהם, ביניהם יוסף, אביהם של משה לנצט ואביבה מולר-לנצט, וסבו של דורון לנצט.

באוגוסט 1924, כשהייתה בת שנתיים, עלתה עם הוריה ואחיה הקטן משה לארץ ישראל, והם השתקעו בהרצליה, שם גדלה. אחיה הצעיר, כרמל, נולד בהרצליה. הוריה נמנו על מייסדי הרצליה[1]. שם גם החלה את קריירת המשחק שלה כמשתתפת בהצגות בית הספר[2].

למדה בסטודיו למשחק של צבי פרידלנד בתיאטרון הבימה. במסגרת זו השתתפה בהצגות התיאטרון: "האם" (1939), "גלוריוס בעל הנס" (1940), "הקונצרט" (1942). ב-1942 הצטרפה ללהקה צבאית שהקים צבי פרידלנד עבור החיילים העבריים בצבא הבריטי, ונקראה "הלהקה הצבאית".

בשנת 1944 הייתה לנצט בין חמישה מייסדי התיאטרון הקאמרי, יחד עם יוסף וימימה מילוא, רוזה ליכטנשטיין ואברהם בן-יוסף. התיאטרון נוסד במקורו בשם "להקת המערכונים". לנצט הייתה חברת הוועדה האמנותית של הלהקה והשתתפה במופע הראשון שלה "מאז ועד היום" (בכורה ב-24 באוקטובר 1944)[3]. כעבור מספר חודשים, בתחילת 1945, הפכה הלהקה לתיאטרון הקאמרי.

בשנת 1962 עברה לשחק בתיאטרון חיפה[4].

בשנת 1968 קיבלה מלגה מהממשל הצרפתי להכרת התרבות הצרפתית, ויצאה לשהות של שנה בפריז. במהלך שהותה שם ביקרה בהרצאות בנושא יהדות, שערך הרב יהודה ליאון אשכנזי. לאחר שובה לארץ החליטה לנצט ללמוד יהדות באוניברסיטת בר-אילן.

בשנים 1974–1970 שיחקה בתיאטרון הבימה.

באמצע שנות ה-70 החלה בתהליך חזרה בתשובה. בתקופה זו הכירה את דוד בן-יוסף, והוא החל בחלופת מכתבים עימה. על כך סיפר בנו של דוד בן יוסף, שי: "אבא העריץ אותה כשחקנית, הרבה לפני שפגש אותה, ופתאום הם נפגשו אצל חברה משותפת, ובתיה מאוד רצתה לדעת איך זה שאבא קם בבוקר כל כך מאושר. היא סיפרה לו שלמרות שחזרה בתשובה, היא עדיין לא מאושרת. אבא ניסה להסביר לה במכתב מה סוד האושר שלו, ומזה התחילה תכתובת שלמה".[5] תכתובת הזו יצאה לאור כספרו הראשון: "האם יש סיכוי לאהבה". הספר הפך לרב מכר, נמכר ביותר מ־200 אלף עותקים, ותורגם לאנגלית, צרפתית, ספרדית ורוסית.

היא פרשה ממשחק, מכרה את ביתה ביפו לאמנית אילנה גור, ועברה להתגורר ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים[6], שם המשיכה בשמיעת שיעורים בבית מדרשו של הרב אשכנזי, שעלה לישראל, ופתח בירושלים מכון בשם "מעיינות".

בהמשך עברה לנצט להתגורר בצפת, שם הפיצה את שיעוריו המוקלטים של הרב אשכנזי. ממחצית שנות ה-80 התגוררה בטבריה, ובשנותיה האחרונות נמנתה על המשתתפים הקבועים בשיעוריו של הרב מרדכי אלון במושבה מגדל.

הצגות בהן השתתפה בתיאטרון הקאמרי: משרתם של שני אדונים (1945); חתונת הדמים (1946); המפקח בא (1948); קול התור (1948); הוא הלך בשדות (1948); כזאת הייתה אמא (1948); ארבע כנפות הארץ (1951); על עכברים ואנשים (1951); לאור הגז (1953); מוריד הגשם (1955); ירמה בירמה (1957); מלאך האבן (1958); בגלל החגורה (1958); בית הבובות (1959); מרי סטיוארט במרי סטיוארט (1961); הערב אימפרוביזציה. על משחקה ב"מלאך האבן" זכתה בפרס קלוזנר לשחקן הבולט ב-1958[7]

הצגות בהן השתתפה בתיאטרון חיפה: רות המואביה ב"הלילה לאיש" (1962); ליוויה ב"נשים הזהרו מנשים" (1970).

הצגות בהן השתתפה ב"הבימה"[8]: מניה ב"יהודי הדממה" (1970); ברתה ב"תאודור" (1971); דולצ'ה ב"בקץ הימים" (1972); קטלין ב"הבית" (1972); טינה ב"מכתבים מוונציה" (1973); סבתא ב"דלתות דופקות" (1974); גברת אורבן ב"משחק חתולים" (1974).

ב-1955 ליהקה את הסרט "גבעה 24 אינה עונה" שכתבו צבי קוליץ ופיטר פריי וביים תורולד דיקנסון. ב-1960 גילמה את יפה אריאלי בסרט "איי לייק מייק" שכתבו פיטר פריי, עדנה שביט ויעקב שטיינר על פי מחזה באותו שם שכתב אהרן מגד ובבימויו של פיטר פריי. ב-1963 הייתה שותפה בכתיבת התסריט של הסרט "אשת הגיבור" ושיחקה בו בתפקיד ראשי את רחל. ב-2007 גילמה את פסיה גולדפרב בסרט הקצר "השרשרת של פסיה" שכתב דניאל הורוביץ וביים חורחה גורביץ'.

זכתה בפרס שחקנית השנה על תפקיד ירמה ב"ירמה" (1956/57), ובפרס המועדון הלאומי על שם קלוזנר על תפקידה במלאך האבן (1958) [9].

במחצית שנות ה-40 נישאה לנצט לנחום גרשונוביץ (גרשום), קצין בבריגדה היהודית ומאוחר יותר נמנה עם מפקדי "ההגנה" בירושלים. לשניים נולדה בת משותפת, ליאנה. בתחילת שנות ה-50 נישאה בשנית לבמאי פיטר פריי. לשניים נולדה בת בשם מיכל, שחזרה גם היא בתשובה וחיה בשכונת מאה שערים בירושלים.

כמו כן, הייתה בת זוגו של פרופ' אלון תלמי.

נפטרה ב-10 באוגוסט 2019 (יום שבת, ט' באב תשע"ט), בגיל 97 ונקברה בבית העלמין בהר הזיתים.

מיזמי קרן ויקימדיה

ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: בתיה לנצט

ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בתיה לנצט