he.wikipedia.org

ג'ורג' אקרלוף – ויקיפדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ג'ורג' אקרלוף
George Arthur Akerlof
לידה 17 ביוני 1940 (בן 84)
ניו הייבן, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כלכלה, כלכלה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט רוברט סולו עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט Charles Engel, Pascal Michaillat, Robert Allen Vergun, Gil Mehrez, Jeffrey Vincent Butler, Desiree Nicholette Schaan, Mauricio Naranjo, Kaku Furuya, Jorge Miguel Streb, David Benjamin Huffman, K. Siobhan Reilly, Stephen Robert Glenville Jones, Lawrence Webster Dwight, Stephen Richard Blough, Wei-Kang Wong, Frederic Halsey Rogers, Timothy Cogley, Vai-Lam Mui, Terence Mallon Kennedy, Stephen G. Cecchetti, Michael Ash, Paola Giuliano, Ross Milbourne, Adriana Kugler, רוברט שילר, Jason Reid Eis, Jon William Faust, Alan Kenton Kackmeister, Zhiyong An, Wallace E. Hendricks, Matias Felix Barenstein, Eirik A. Evenhouse, Andrea De Michelis, Sean Masaki Flynn עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • עמית החברה האקונומטרית (1979)
  • מלגת גוגנהיים (1973)
  • עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
  • עמית מכובד של האגודה האמריקאית לכלכלה
  • פרס הכלכלה העולמית (2006)
  • פרס נובל לכלכלה (2001)
  • הרצאת פישר-שולץ עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג ג'נט ילן (1978–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ורג' ארתור אקרלוף (באנגלית: George Arthur Akerlof; נולד ב-17 ביוני 1940) הוא פרופסור יהודי-אמריקאי לכלכלה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2001 (יחד עם ג'וזף שטיגליץ ומייקל ספנס).

ג'ורג' אקרלוף נולד ב-17 ביוני 1940 לאב שוודי ואם יהודייה אמריקאית. סבו ואבי סבו מצד האמא היו יוצאי אוניברסיטת ברקלי.

את התואר הראשון שלו קיבל אקרלוף מאוניברסיטת ייל ב-1962. תואר הדוקטור הוענק לו מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) בשנת 1966. לאחר מכן הוא הרצה בבית הספר לכלכלה של לונדון.

אשתו היא ג'נט ילן, פרופסור אמריטוס לכלכלה באוניברסיטת ברקלי ולשעבר יו"ר הבנק הפדרלי ויו"ר הבנק הפדרלי בסן פרנסיסקו, וכן הייתה חברה בוועד היועצים הכלכלי של נשיא ארצות הברית לשעבר ביל קלינטון.

עבודתו הידועה ביותר של אקרלוף, שפורסמה ברבעון "Quarterly Journal of Economics" בשנת 1970 "שוק הלימונים: איכות ומנגנון השוק"[1], הדגימה כיצד מידע א-סימטרי בשוק יכול להביא לבחירה השלילית (Adverse Selection) שנגרמת מכשל השוק. "הלימונים" הם כינוי בשוק המכוניות המשומשות למכוניות פגומות. בעיית המידע כאן היא שכאשר אדם קונה מכונית משומשת, אין הוא יודע בוודאות מתקבלת על הדעת מהו מצבה. בעלי "לימונים" יהיו מוכנים להיפטר ממכוניותיהם, גם כאשר מחירי המשומשות נמוכים יחסית. בעלי מכוניות תקינות יחכו למחירים טובים יותר בשוק המשומשות. לפיכך, ככל שמחירי המשומשות נמוכים יותר, כן גדלה ההסתברות שקונה המכונית ירכוש "לימון". המאמר, שכיום הוא בין המצוטטים ביותר[2], נדחה בשלושת כתבי העת הראשונים אליהם נשלח לפרסום, בתואנה שהוא טריוויאלי מדי או שגוי בהכרח.[3]

בשנות ה-90 רעיונותיו של אקרלוף עמדו במרכז הוויכוח הציבורי בנושא חוקיותן של הפלות.

זוכי פרס נובל לכלכלה
1969–1975 פריש, טינברגן (1969) • סמואלסון (1970) • קוזנץ (1971) • היקס, ארו (1972) • לאונטיף (1973) • מירדאל, האייק (1974) • קנטורוביץ', קופמאנס (1975)
1976–2000 פרידמן (1976) • אולין, מיד (1977) • סיימון (1978) • שולץ, לואיס (1979) • קליין (1980) • טובין (1981) • סטיגלר (1982) דברה (1983) • סטון (1984) • מודיליאני (1985) • ביוקנן (1986) • סולו (1987) • אלה (1988) • הוולמו (1989) • מרקוביץ, מילר, שארפ (1990) • קוז (1991) • בקר (1992) • פוגל, נורת' (1993) • הרסני, נאש, זלטן (1994) • לוקאס (1995) • מירליס, ויקרי (1996) • מרטון, שולס (1997) • סן (1998) • מנדל (1999) • הקמן, מקפאדן (2000)
2001 ואילך אקרלוף, ספנס, שטיגליץ (2001) • כהנמן, סמית' (2002) • אנגל, גריינג'ר (2003) • קידלנד, פרסקוט (2004) • אומן, שלינג (2005) • פלפס (2006) • הורוביץ, מסקין, מאירסון (2007) • קרוגמן (2008) • אוסטרום, ויליאמסון (2009) • דיאמונד, מורטנסן, פיסרידס (2010) • סימס, סרג'נט (2011) • רות, שפלי (2012) • פאמה, הנסן, שילר (2013) • טירול (2014) • דיטון (2015) • הארט, הולמסטרום (2016) • ת'יילר (2017) • נורדהאוס, רומר (2018) • קרמר, באנרג'י, דופלו (2019) • מילגרום, וילסון (2020) • אימבנס, אנגריסט, קארד (2021) • ברננקי, דיימונד, דיבוויג (2022) • גולדין (2023) • אג'מולו, ג'ונסון, רובינסון (2024)