ג'לזון – ויקיפדיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 | |
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | רמאללה ואל-בירה |
| שטח | 0.253 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ במחנה הפליטים | 9,998[1] (2016) |
| קואורדינטות | 31°57′07″N 35°12′42″E / 31.951986111111°N 35.21155°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
מחנה גַ'לַז֫וֹן (בערבית: مخيّم الجلزون, תעתיק מדויק: מח'יּם אלג'לזון) הוא מחנה פליטים פלסטינים, בשטח הרשות הפלסטינית, בנפת רמאללה - אל-בירה, כחמישה ק"מ צפונית לעיר רמאללה, כקילומטר מדרום לג'יפנה, בגובה ממוצע של כ-775 מ' מעל פני הים.
על פי הלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה במחנה היו בשנת 2012 כ-8,900 תושבים[2].
ג'לזון הוא שם של וואדי ושל מעיין, שלידם הוקם המחנה[3]. מקור השם ופירושו אינן ידועים.
המחנה הוקם ב-1949 כ-7 ק"מ מצפון לרמאללה על אם הדרך רמאללה–שכם (בתוואי הקדום של דרך ההר). המחנה הוקם על 253 דונם של אדמת טרשים בצלע הר שאונר"א שכרה מממלכת ירדן. רוב תושבי המחנה ששוכנו בו בעת הקמתו היו פליטים מ-36 כפרים בסביבת לוד ורמלה. בשלוש השנים הראשונות גרו תושבי המחנה באוהלים ולאחר מכן עברו לבתים בנויים[4].
ב-1977 הוקמה, כקילומטר וחצי מדרום מזרח למחנה - ההתנחלות בית אל.
מחנה ג'לזון היה אחד ממחנות הפליטים הפעילים ביותר באינתיפאדה, החל מדצמבר 1987[5]. תושבי המחנה היו מעורבים במקרים רבים של יידוי אבנים על מכוניות ישראליות בכביש, וכן בעימותים אלימים רבים עם מתנחלים מהסביבה וכוחות צה"ל.
בשנה הראשונה של האינתיפאדה נרצחו במחנה מספר פלסטינים בחשד לשיתוף פעולה עם ישראל. שלושה עשר בתים במחנה נהרסו על ידי שלטונות ישראל בשנה הראשונה של האינתיפאדה[6]. בינואר 1988 עצרו השלטונות את כל חברי הוועד העממי שתאם את פעולות האינתיפאדה בג'לזון, אולם תוך כמה ימים קם ועד אחר תחתיו[7].
בסוף שנת 1988 חיו במחנה כ-5,600 תושבים[8]. ב-2016 כ-10,000 תושבים[1].
במסגרת הסכמי אוסלו נקבע כי מחנה ג'לזון ייכלל ב"שטח B", היינו שליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית אך שליטה ביטחונית ישראלית. ב-1997 התקין צה"ל גדר סביב המחנה, במטרה לצמצם את החיכוך בין תושביו לבין התנועה שבכביש. עם זאת, בעקבות פתיחת הכביש העוקף שחיבר את גבע בנימין לוואדי חרמייה דרך עפרה, הידלדלה התנועה הישראלית בכביש שליד ג'לזון. לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה נחסם הכביש לגמרי לתנועת ישראלים[9].
בתי המחנה מחוברים למים זורמים וחשמל, אולם לא כל הבתים מחוברים למערכת ביוב מרכזית. בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 נוצרה מתיחות בין תושבי מחנה ג'לזון לתושבי כפר שכן על רקע חיבור ביוב של תושבי המחנה לזה של הכפר[10]. מחנה ג'לזון מנוהל ברובו בידי אונר"א, בסיוע כספים ממדינות תומכות. אונר"א מפעילה במחנה שני בתי ספר, האחד לבנים והשני לבנות אשר ביחד משרתים 2,045 תלמידים, נכון לסוף 2007. בית הספר לבנות פועל בשתי משמרות. במחנה שלושה מסגדים.
סקר שנערך בשנת 2006[11] העלה כי רוב מכריע של התושבים חי בבתים בבעלות המשפחה ורק 3% גרים בשכירות. גודל דירה ממוצעת 94 מ"ר, ורוב הדירות (כ-78.5%) הן בנות 3 חדרים או יותר, ל-90% מהמשפחות שירותים בתוך הבית.
| מס' חדרים | אחוז |
|---|---|
| 1 | 3% |
| 2 | 18.5% |
| 3 | 39% |
| 4 | 24% |
| 5 | 12% |
| 6 | 3.5% |
צפיפות המגורים גבוהה: ב-61% מהבתים גרו 3 עד 5 תושבים בחדר וב-16.5% נמצאה צפיפות של יותר מ-5 תושבים לחדר. איכות המבנים ירודה: רטיבות בקירות נצפתה ב-72.5% מהבתים, עובש בכ-50% ונזילות ב-37%. רק כ-40% מהבתים חשופים לאור שמש וב-29% האוורור אינו מספיק. נמצא מתאם מובהק בין צפיפות המגורים (נפשות לחדר) במחנה וליקויי המבנים לשכיחות מחלות דרכי הנשימה באוכלוסייה.
- מחנה הפליטים ג'לזון באתר אונר"א
- ^ 1 2 מפקד אוכלוסין 2016, באתר של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה
- ^ Localities in Ramallah & Al Bireh Governorate by Type of Locality and Population Estimates, 2007-2016, Palestinian Central Bureau of Statistics
- ^ The Applied Research Institute – Jerusalem, Al-Jalazun Camp Profile, 2012
- ^ Milton Viorst, Sandcastles: The Arabs in Search of the Modern World, 1995, page 222
- ^ Jamal Raji Nassar, Roger Heacock, Intifada: Palestine at the crossroads, Praeger Publishers, 1990, page 95
- ^ Jamal Raji Nassar, Roger Heacock, Intifada: Palestine at the crossroads, Praeger Publishers, 1990, page 102
- ^ David McDowall, Palestine and Israel: the uprising and beyond, 1989, page 6
- ^ Jamal Raji Nassar, Roger Heacock, Intifada: Palestine at the crossroads, Praeger Publishers, 1990, page 91
- ^
גדעון לוי, אלכס ליבק, מחנה הפליטים ג'ילזון הוא החור השחור שממול להתנחלות, באתר הארץ, 10 במאי 2018
- ^ Robert Bowker, Palestinian refugees: mythology, identity, and the search for peace, 2003, page 69
- ^ I.A. Al-Khatib and H. Tabakhna, Housing conditions and health in Jalazone Refugee Camp in Palestine, La Revue de Santé de la Méditerranée orientale, Vol. 12, No 1/2, 2006
 | ||
|---|---|---|
| ערים | אל-בירה • ביתוניא • רוואבי • רמאללה |  |
| מועצות מקומיות | אל-איתיחאד (ביתילו, דיר עמאר, ג'מאלא) • א-זיתונה (מזרעה אל-קיבליה, אבו שוחידם) • ביר זית • בית ליקיא • בני זייד (דיר ע'סאנה, בית רימא) • בני זייד א-שרקייה (עארורה, מזארע א-נובאני) • דיר ג'ריר • דיר דיבוואן • חרבתא אל-מצבאח • מזרעה א-שרקיה • נעלין • סילוואד • סינג'יל • תורמוס עיא | |
| כפרים | אבו קש • אום צפא • א-לובן אל-ע'רבי • אל-ג'אנייה • אל-מוע'ייר • אל-מידיה • בודרוס • בורקה • בית סירא • ביתין • בית עור אל-פוקא • בית עור א-תחתא • בלעין • ג'יפנה •דורא אל-קרע • דיר אבו משעל • דיר איבזיע • דיר א-סודאן • דיר ניזאם • דיר קדיס • ח'ירבת אבו פלאח • ח'רבת'א בני חרית • טייבה • טירה • יברוד • כובאר • כפר מאליכ • כפר ניעמה • כפר עין • נבי סאלח • סאפא • סורדא • עאבוד • עבוין • עג'ול • עטארה • עין יברוד • עין עריכ • עין סיניא • עין קיניא • קיביה • קראוות בני זייד • ראס כרכר • רמון • רנתיס • שוקבא • שיבתין | |
| מחנות פליטים | אל-אמערי • ג'לזון • קדורה • קלנדיה | |
| נפות הרשות הפלסטינית |