דיר קדיס – ויקיפדיה
 | |
| מדינה / טריטוריה | הרשות הפלסטינית (רובו בשטח B) |
|---|---|
| נפה | רמאללה ואל-בירה |
| שטח | כ−5,500 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 2,000 (2004) |
| קואורדינטות | 31°56′58″N 35°02′44″E / 31.949444444444°N 35.045555555556°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
דיר קָדִיס (בערבית: دير قديس, בתרגום לעברית: מנזר קדוש) הוא כפר גדול בנפת רמאללה ואל-בירה ברשות הפלסטינית, דרום השומרון, 16 קילומטר מערבה מרמאללה[1] ובין הכפרים ניעלין וח'רבת'א בני חרית ובסמוך למודיעין עילית.
לאחר הסכמי אוסלו סווגו 93.3% מהשטח הכולל של הכפר כשטח C (שליטה כוללת של ישראל), והיתרה – 6.7% מהשטח – סווגה כשטח B (שליטה אזרחית של הרש"פ).[2]
אוכלוסיית הכפר בשנת 2004 הייתה כ-2,000 תושבים. שטח בתי הכפר משתרע על 300 דונם ומטעי הזיתים של תושביו על כ-5,000 דונם.[3]
המילה הראשונה בשם הכפר "דיר" (دير) מבהירה שבמקום היה מנזר. המילה "קדיס" מלמדת על קדושה.
וילנאי אינו יודע על איזה קדוש מדובר.[4] גם תושבי הכפר אינם יודעים מי היה הקדוש, אך מצביעים על החורבה שמצפון מערב לכפר כמקום שבו התגורר האיש ה"קדוש".[2]
"כפר קטן על ראש גבעה, עם גנים מצפון, ומנזר הרוס ומערה ליד...השם מרמז שפעם היה כאן מנזר".[5]
ככל הנראה מדובר על מנזר מהתקופה הצלבנית.
מוצאם של תושבי הכפר הוא מתימן.[2]
ב-1596 הוא מופיע ברשימות העות'מאניות, ככפר ששייך לנפה של רמלה במחוז עזה. בכפר היו 11 בתים והתושבים שילמו מיסים על תוצרת חקלאית, בסך 5,400 אקצ'ה.
בשנת 1863 ביקר במקום ויקטור גרן והעריך את האוכלוסייה המקומית ב-350 תושבים. הוא ציין כי דיר קדיס הוא כפר קטן בפסגת אחת הגבעות עם גנים בצפונו ובמזרחו – באר.[6]
בתקופת המנדט הבריטי היה הכפר שייך לנפת רמלה. על פי סקר הכפרים שהתקיים בשנת 1945 מספר תושביו הוערך כ-440 ושטחו 8,224 דונם טורקי.[7]
ביולי 1943 הושלמה על הגבעה מצודת טגרט של המשטרה הבריטית. בנובמבר 1947, במסגרת פינוי הצבא הבריטי מארץ ישראל, פונתה תחנת רדאר מהכפר.[8] לפני מלחמת ששת הימים המצודה הוחזקה על ידי הלגיון הירדני ולאחר המלחמה על ידי משמר הגבול.[9] כיום הבניין עומד נטוש.[10]
לפני הסכמי אוסלו נקנו אדמות דרום דיר קדיס על ידי מאיר (מוריס) ברכפלד וחברת ציפחה אינטרנשיונל, ועליהן הוקמה אחרי שנים שכונת "אחוזת ברכפלד" של מודיעין עילית. בין דיר קדיס לאחוזת ברכפלד עוברת גדר הפרדה.
השטח הכולל של הכפר הוא 8,224 דונם. מתוכם, בשנת 1945 עובדו 2,884 דונם, 5,332 דונם היו אדמות בור, והיישוב עצמו היה בנוי על 8 דונם.[11]
לפי ARIJ, ישראל הפקיעה 2,735 דונם שהם כשליש מאדמות הכפר, כדי להקים שלושה יישובים ישראליים: 1,818 דונם למודיעין עילית, 446 דונם לנילי, ו-471 דונם לנעלה.[2]
עם סיום בניית גדר ההפרדה בשנת 2008, חלק מאדמת הכפר הופרדה על ידי הגדר. הפעם הראשונה שתושבי הכפר קיבלו אישור להגיע לאדמותיהם, הייתה ב-2012.[2]
חשמל: דיר קדיס מחוברת לרשת חשמל של חברת החשמל הירושלמית, משנת 1985.[2]
מים: תושבי הכפר מחוברים לרשת מים שהוקמה בשנת 1975.[2]
ביוב: לדיר קדיס אין רשת ביוב ציבורית. תושבי הכפר משתמשים בבורות ספיגה לסילוק שפכים.[2]
התושבים מתעסקים בחקלאות וברעיית צאן. חלק מהם עובדים בישראל במקצועות הבנייה. חלקם מחזיקים מוסכים.
- עמנואל הראובני, לקסיקון ארץ ישראל, הוצאת משרד החינוך ומטח 2010, עמ' 239
- ^ The Applied Research Institute – Jerusalem, Deir Qaddis Village Profile, 2012
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 ARIJ, Deir Qaddis Village Profile, ARIJ - The Applied Research Institute – Jerusalem, 2012
- ^ בג"ץ 2645/04 פארס אברהים נאסר נ' ראש הממשלה ואחרים
- ^ זאב וילנאי, אריאל - אנציקלופדיה לידיעת א"י, 1976, עמ' 1703-1702
- ^ C. R. Conder, H. H. Kitchener, E. H. Palmer, W. Besant, The survey of western Palestine : memoirs of the topography, orography, hydrography, and archaeology, לונדון: London : Committee of the Palestine exploration fund, 1881-1883, עמ' 297
- ^ ויקטור גרן, תיאור ארץ ישראל: כרך חמישי - השומרון, תרגם: חיים בן-עמרם, יד יצחק בן-צבי תשמ"ד, עמ' 58
- ^ נתונים מסקר הכפרים (1945), שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
- ^ תכניות הפינוי, הצופה, 27 בנובמבר 1947
ציוד ראדאר - לחו"ל, דבר, 27 בנובמבר 1947 - ^ ג. שפי, מסלול המכבים — של הימים ההם והזמן הזה, דבר, 29 בדצמבר 1967
- ^ מיכאל יעקובסון, סיבוב במצודת טיגארט דר קדיס הנטושה שבשומרון / שיר אהבה בלב ים, בבלוג "חלון אחורי", 15 בדצמבר 2009
- ^ , دير قديس - Dayr Qaddis - דיר קדיס, palestineremembered, 2007
 | ||
|---|---|---|
| ערים | אל-בירה • ביתוניא • רוואבי • רמאללה |  |
| מועצות מקומיות | אל-איתיחאד (ביתילו, דיר עמאר, ג'מאלא) • א-זיתונה (מזרעה אל-קיבליה, אבו שוחידם) • ביר זית • בית ליקיא • בני זייד (דיר ע'סאנה, בית רימא) • בני זייד א-שרקייה (עארורה, מזארע א-נובאני) • דיר ג'ריר • דיר דיבוואן • חרבתא אל-מצבאח • מזרעה א-שרקיה • נעלין • סילוואד • סינג'יל • תורמוס עיא | |
| כפרים | אבו קש • אום צפא • א-לובן אל-ע'רבי • אל-ג'אנייה • אל-מוע'ייר • אל-מידיה • בודרוס • בורקה • בית סירא • ביתין • בית עור אל-פוקא • בית עור א-תחתא • בלעין • ג'יפנה •דורא אל-קרע • דיר אבו משעל • דיר איבזיע • דיר א-סודאן • דיר ניזאם • דיר קדיס • ח'ירבת אבו פלאח • ח'רבת'א בני חרית • טייבה • טירה • יברוד • כובאר • כפר מאליכ • כפר ניעמה • כפר עין • נבי סאלח • סאפא • סורדא • עאבוד • עבוין • עג'ול • עטארה • עין יברוד • עין עריכ • עין סיניא • עין קיניא • קיביה • קראוות בני זייד • ראס כרכר • רמון • רנתיס • שוקבא • שיבתין | |
| מחנות פליטים | אל-אמערי • ג'לזון • קדורה • קלנדיה | |
| נפות הרשות הפלסטינית |