האינווליד – ויקיפדיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
.jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
קומפלקס מבנים  |
| מיקום |
Invalides |
| מדינה |
צרפת |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1671 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1687 |
| אדריכל |
ליברל בריאן, ז'ול ארדואן-מנסאר |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות קלאסית, אדריכלות הבארוק |
| קואורדינטות | 48°51′18″N 2°18′45″E / 48.855°N 2.3125°E |
| www.invalides.fr | |
|
(למפת פריז רגילה)
האינווליד | |
  |
ארמון האינווליד (בצרפתית: Hôtel des Invalides; "אוֹטֶל דֶז אֶנְוָולִיד") הוא מכלול של בנייני מגורים, מוזיאונים וכנסייה ברובע השביעי שבגדה השמאלית של נהר הסן בפריז. המקום הוא מאתריה החשובים של העיר ונמצאים בו קבריהם של נפוליאון בונפרטה וגיבורי מלחמה צרפתים נוספים.
לואי ה-14 יזם את בניית מתחם זה על ידי צו שמתוארך ל-24 בנובמבר 1670, כבית מחסה והבראה לחיילים שנפצעו בזמן שירותם הצבאי ולחיילים נכים (בצרפתית: Invalide).[1] ליברל ברואנט נבחר תחילה לשמש כאדריכל של האינווליד, האתר שנבחר ממוקם במישור הפרברי של גרנלה (Plaine de Grenelle). עד לסיום הפרויקט המורחב ב-1676, אורך החזית שפונה אל הסן היה 196 מטר, ולמתחם היו 15 חצרות שהגדולה מביניהם הייתה חצר הכבוד (Cour d'Honneur) שיועדה לשמש מצעדים צבאיים.
יוצאי הצבא נזקקו גם למקום פולחן. לשם כך ז'ול הארדואין-מנסאר סייע לברואנט הזקן, והקפלה נבנתה לפי עיצובו של ברואנט לאחר מותו בשנת 1697. קפלה זו מוכרת בשם כנסיית סן לואי-דה-אינווליד (Saint-Louis-des-Invalides). נוכחות יומית חובה של יוצאי הצבא בשירותי הכנסייה הונהגה באינווליד. זמן קצר לאחר שהחלו התפילת של יוצאי הצבא, לואי הארבעה עשר הזמין את מנסאר לבנות קפלה מלכותית פרטית נפרדת, המכונה כיום כנסיית הכיפה על שם המאפיין הבולט ביותר שלה. בניית הקפלה הכיפתית הסתיימה בשנת 1706. כנסיית האינווליד היא אחת המבנים המאפיינים בצורה מובהקת את סגנון לואי הארבעה עשר.
בשל מיקומו ומשמעותו, האינווליד שימש כמקום התרחשותם של כמה אירועים מרכזיים בהיסטוריה הצרפתית. ב-14 ביולי 1789 הסתערו פורעים פריזאים על האינווליד ותפסו את התותחים והמושקאות המאוחסנים במרתפיו, והשתמשו בהם להריסת הבסטיליה מאוחר יותר באותו יום. נפוליאון נקבר מתחת לכיפת האינוולידים בטקס מפואר בשנת 1840. בדצמבר 1894 נערך אירוע הורדת הדרגות וההשפלה של סרן אלפרד דרייפוס לפני הבניין הראשי, ואילו טקס החזרת הדרגות שלו התקיים בחצר המתחם בשנת 1906.
הבניין שמר על תפקידו העיקרי שהיה בית אבות ובית חולים ליוצאי צבא עד תחילת המאה העשרים. בשנת 1872 הוקם המוזיאון הארטילרי בתוך הבניין, אליו הצטרף המוזיאון ההיסטורי של הארמיות בשנת 1896. שני המוסדות אוחדו ויצרו את המוזיאון הצבא הנוכחי ב-1905. באותה תקופה יוצאי הצבא שחיו בבית המגורים התפזרו למרכזים קטנים יותר מחוץ לפריז. הסיבה הייתה כי אימוץ מצד צרפת של מודל צבא העם לאחר 1872, פירושו היה צמצום משמעותי במספר יוצאי הצבא שהיו להם עשרים שנות שירות צבאי או יותר שהיו תנאי סף לשיכון בבית האינוולידים. בהתאם, הבניין הפך גדול מדי לייעודו המקורי. אולם המתחם המודרני עדיין כולל את המתקנים המפורטים להלן עבור כמאה חיילים לשעבר קשישים או חסרי יכולת.
 | |
|
כיפת האינווליד קתדרלת סן לואי דה אינווליד מוזיאון מסדר השחרור |
מוסד האינוולידים הלאומי מושל האינווליד המושל הצבאי של פריז קנצלר מסדר השחרור המשרד הארצי לוותיקים ונפגעי מלחמה |
|
|
בחזית הצפונית של האינווליד, כיפת הקפלה של הארדואין-מנסאר השולטת על החזית הארוכה, אך עם זאת מאזנת עם דלתו של ברייאנט בצורה נאה. מצפון מורחבת חצר הכבוד (Cour d'Honneur) על ידי טיילת ציבורית רחבה (Esplanade des Invalides) בה ממוקמות שגרירויות אוסטריה ופינלנד, הן שכנות של משרד החוץ הצרפתי, וכול הקמפוס הזה מהווה את אחד השטחים הפתוחים הגדולים בלב פריז. בקצהו הרחוק של האינווליד, גשר אלכסנדר השלישי שמקשר את הציר האורבניסטי הגדול הזה עם מוזיאון הפטי פאלה ומוזיאון הגראן פאלה, גשר האינווליד נמצא בהמשך במורד הנהר הסן.
| עיינו גם בפורטלים: | |
|---|---|
|
פורטל פריז |
|
האדריכלות |
- האינווליד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אתר האינטרנט של האינווליד (באנגלית)
