he.wikipedia.org

חיבוט ערבה – ויקיפדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חיבוט ערבה
(מקורות עיקריים)
תלמוד בבלי מסכת סוכה, דף מ"ד
משנה תורה ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ז', הלכה כ"ב
שולחן ערוך אורח חיים, סימן תרס"ד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מכירת ערבות למנהג חביטת ערבה בהושענה רבה, ברוקלין
הרב שלמה זעפרני חובט ערבה

חיבוט ערבה הוא מנהג המתקיים בהושענא רבא, היום האחרון של חג הסוכות, כזכר למצוות ערבה במקדש. נהוג לאגוד את ענפי הערבה ובסיום התפילה של הושענא רבא לחבוט את הערבות ברצפה. מאחר שנטילת ערבה היא מנהג שהנהיגו הנביאים[1], ולא תקנה דרבנן, לא נתקנה לה ברכת המצווה.

ערך מורחב – מצוות ערבה במקדש

על פי המשנה במסכת סוכה, נטילת לולב בחג הסוכות הייתה נהוגה הן בבית מקדש והן מחוצה לו, אולם נטילת ערבה הייתה נהוגה במקדש בלבד. במשנה, מסכת סוכה, פרק ד', משנה ה' היא נקראת מצוות ערבה.

בבית המקדש היו זוקפים עץ ערבה גדול בכל אחת מארבע קרנות המזבח החיצון ותוקעים ומריעים, כפי שכותב הרמב"ם:

כיצד הייתה מצותה?
בכל יום ויום משבעת הימים היו מביאין מורביות של ערבה, וזוקפין אותן על צדדי המזבח, וראשיהן כפופין על גבי המזבח.
ובעת שהיו מביאין אותה וסודרין אותה, תוקעין ומריעין ותוקעין...
וערבה זו, הואיל ואינה בפירוש בתורה, אין נוטלין אותה כל שבעת ימי החג זכר למקדש, אלא ביום השביעי בלבד הוא שנוטלין אותה בזמן הזה.
כיצד עושה?
לוקח בד אחד או בדין הרבה, חוץ מערבה שבלולב, וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמיים או שלוש;
בלא ברכה – שדבר זה מנהג נביאים הוא.

— הלכות סוכה ולולב, פ"ז, הלכות כ'-כ"א

מנהג חיבוט ערבות, חריטה על עץ, תכ"ה, מאוספי הספרייה הלאומית, ישראל.
מנהג חיבוט ערבות, חריטה על עץ, מתוך הספר מנהגים של אורי ווייבש, תכ"ה

טעם נטילת הערבה ביום זה הוא משום שערבה גדלה על המים, וביום זה נידונים על המים לכן לוקחים ערבות ומתפללים על המים[2].

בטעם החבטה כתבו הגאונים: ערבה שאינה עושה פרי ונובלת מהר מסמלת את מידת הדין ומיום זה יתבטלו הדינין וייסתם פי המקטרג ויינתן בעפר.[3].

האר"י הוסיף שהיות ויש חמש מידות דין בעולם, לכן יש לקחת חמש ערבות ולהכות חמש פעמים[4].

או שהערבה דומה לשפתים והיא באה לכפר על חטאי השפתיים, והחבטה בקרקע רומזת להכנעת גאוותו של החוטא כנאמר בפסוק: "יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה"[5] שישתחווה עד הקרקע שהעפר יגיע לפיו[6].

על פי הלבוש, טעם מנהג חבטת הערבה הוא שעשוע ושמחה, כדרך שעשו בשמחת בית השואבה כדי לקיים ”ושמחתם לפני ה'” ולהודות על טובת הגשמים[7].

בזמן חז"ל נהג מנהג שעשוע נוסף של חטיפת לולבים ואתרוגים[8]. המהרי"ל מתאר שנהגו לכבות את נרות בית הכנסת עם הערבות בשעת החבטה לשם שמחה[9].

מבחינת ההלכה, די בענף אחד עם עלה אחד לטובת חיבוט הערבה, אולם בשל הרצון להדר במצווה היו שכתבו שיש לקחת לפחות שלושה ענפים. בהשפעת דברי האר"י, המנהג הנפוץ כיום הוא לחבוט חמישה ענפים חמש פעמים[10]. את הערבות אוגדים בקשר[11].

לדעת רש"י אין שיעור לאורך הערבה[12]. לדעת הר"ן שיעורה שלושה טפחים, כאורך הערבה שבלולב, וכן נפסק להלכה[13]. נהגו לקחת ענפים ארוכים ויפים משום חיבוב מצווה[14].

נהוג ששמש בית הכנסת מביא ערבות למכירה, כשם שבבית המקדש סיפקו שלוחי בית דין ערבות לציבור[15].

מנהג הנטילה מתקיים בהגבהה, ובנוסף בחבטת הערבה[16]. לפירוש רש"י חבטה היא נענוע, ולפירוש הגאונים והרמב"ם חבטה בקרקע[17]. שני הפירושים הובאו להלכה[18].

לדעת העיטור מנהג החבטה בקרקע נהג בגבולין אך לא במקדש[19] .

מבצעים את חיבוט הערבה בסיום התפילה של הושענא רבא. מאחר שנטילת ערבה היא מנהג נביאים, לא נתקנה לה ברכה, מפני שלא ניתן לומר עליה "וציוונו"[20]. במהלך החיבוט יש הנוהגים לומר את המשפט הארמי "חביט חביט ולא בריך", שמוזכר בגמרא, המשמש כתזכורת לכך שיש לחבוט ללא ברכה.

עם זאת, ישנם נוסחים של בקשות ותפילות הנאמרות לפני ואחרי חיבוט הערבה. חלק מהספרדים ועדות המזרח נוהגים אחר כך לפתוח את דלתות ההיכל, לומר נשמת כל חי עד "מעולם ועד עולם אתה אל" (ללא הברכה שבסוף), ומסיימים על ידי אמירה בה מכוונים לזכות ולהיות במעמד זה גם שנה הבאה.

את הענפים שנותרים לאחר החיבוט נהגו לשמור כסגולה ולהשתמש בהם לתשמיש מצווה, כגון חומר בעירה לאפיית המצות בפסח, בדומה לנעשה עם שאר המינים (אתרוג למרקחת או סגולה ללידה קלה; לולב לביעור חמץ או סגולה נגד גנבים והדס להריח בהבדלה במוצאי שבת).

  1. ^ על פי רש"י אלו חגי, זכריה ומלאכי, ראו רש"י, מסכת סוכה, דף מ"ד, עמוד א', ד"ה יסוד נביאים הוא
  2. ^ מטה משה תתקס"ד
  3. ^ תשובת רב צמח גאון שערי תשובה סימן ש"מ וזוהר ח"ג לא ע"ב
  4. ^ שער הכוונות סוכות דרוש ח. להרחבה ראה מועדי אהבה עמוד תשל"א
  5. ^ מגילת איכה, פרק ג', פסוק כ"ט
  6. ^ תשובת רב צמח גאון שערי תשובה סימן ש"מ וטור ברקת הלכות לולב
  7. ^ לבוש סימן תרסד סעיף ג. אסמכתא לכך נמצאת בדברי הפייטן רבי אלעזר הקליר: אנא אזון חין תאבי ישעך בערבי נחל לשעשעך. ובפיוט לרבי מנחם בן מכיר: כהושעת ברכות וארוכות וגבוהות מעלסים (עולזים)
  8. ^ משנה, מסכת סוכה, פרק ד', משנה ז' ובארו רש"י, מסכת סוכה, דף מ"ה, עמוד א', ד"ה ואוכלין ובתוספות שם שכן נהגו משום שמחה
  9. ^ הובא בדרכי משה סימן תרסד
  10. ^ משנה ברורה, סימן תרס"ד, סעיף קטן ט"ז
  11. ^ משנה ברורה, סימן תרס"ד, סעיף קטן י"ז
  12. ^ רש"י, מסכת סוכה, דף מ"ד, עמוד ב', ד"ה עלה אחד
  13. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרס"ד, סעיף ד'
  14. ^ רש"י, מסכת סוכה, דף מ"ד, עמוד ב', ד"ה עלה אחד רמ"א בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרס"ד, סעיף ד'
  15. ^ ר"ן סוכה דף כא עמוד ב והובא ברמ"א אורח חיים, סימן תרס"ד, סעיף ב'
  16. ^ מנהג רבי אלעזר בר צדוק בתלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ד, עמוד ב'
  17. ^ תשובת הגאונים שערי תשובה סימן ש"מ, תבנית:רמבם בדומה למנהג המוזכר בדברי רבי יוחנן בן ברוקה במשנה לחבוט ענפי דקל. ראו גם רש"י, מסכת סוכה, דף ט', עמוד ב', ד"ה מאי למימרא
  18. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרס"ד, סעיף ד' ורמ"א שם
  19. ^ ספר העיטור הלכות לולב דף צג טור ד
  20. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ד, עמוד ב' ובתוספות ד"ה כאן במקדש
סוכות
מהלך החג יום טוב ראשון • חול המועד סוכות • הושענא רבה • שמיני עצרת/שמחת תורה
סוכה סכך • אכילה בסוכה • שינה בסוכה • ברכת לישב בסוכה • אושפיזין • מצטער פטור מן הסוכה • תשבו כעין תדורו • מעמיד • דופן עקומה • הלכות סוכה
ארבעת המינים אתרוג, לולב, הדס וערבה • הלכות ארבעת המינים • קוישיקלך
מנהגים הושענות • הקפות • חיבוט ערבה • זכר לשמחת בית השואבה • תיקון ליל הושענא רבה
מצוות הנוהגות
בזמן בית המקדש 		מצוות ערבה במקדש • הקפת המזבח • ניסוך המים • שמחת בית השואבה • הקהל • שמחת הרגלים
שמיני עצרת ושמחת תורה תפילת הגשם • וזאת הברכה • דגל שמחת תורה • הקפות בשמחת תורה • הקפות שניות
תפילות ופיוטים פיוטי הושענות (כהושעת אלים) • פיוטי הגשם (אף ברי · זכור אב · שפעת רביבים) • מפי אל • סוכה ולולב לעם סגולה • משה אמת
שירי החג אורחים לחג • שלומית בונה סוכה
שונות שמחת הרגלים • מסכת סוכה • שלומית בונה סוכה • סהרנה

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.