he.wikipedia.org

ילקוט מעם לועז – ויקיפדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ילקוט מעם לועז הוא אנתולוגיה תורנית רחבת היקף, הכוללת עשרים ושלושה כרכים המאספים בתוכם: ביאורים ומדרשים על התנ"ך, פרקי אבות והגדה של פסח, בתוספת פסקי הלכות קצרים, בלשון קלה ועממית. סדרת הספרים נכתבה בשפת הלאדינו על התורה וחלק מספרי הנ"ך, ואחר כך תורגמה לעברית והורחבה. ראשיתה ביצירתו החדשנית של החכם רבי יעקב כולי,[1] והמשכה בידי חכמים שונים שהוסיפו כרכים על ספרי התנ"ך הנוספים מהמאה ה-18 ועד המאה ה-20.

הרעיון לאסוף מדרשי חז"ל, פירושים והלכות על פי סדר התנ"ך נהגה בידי רבי יעקב כולי, שמתאר בהקדמתו החרוזה (בעברית) לכרך הראשון על ספר בראשית את הצורך בחיבור מקיף בשפת הלאדינו:

"וביום השבת החזן קורא פרשיותיו עם הצבור וזאת התורה סוגרת ומסוגרת וידל ישראל... וכי יקום איש בקהל רב, פותח דברים ודורשן שותין בצמא את דבריו, אשריך ישראל. אבל חרדה גדולה נפלה עליהם, עיניים להם ולא יראו ואינם מכירים לדבר יהודית כדת משה וישראל... וייקחו להם חבור עצבים בורות נשברים אשר בדו מלבם, אשר לא מבני ישראל. והמה בכתובים ספרים החיצונים הנקראים "איסטוריאס"... ויכלו בהבל ימיהם שחור וקלות ראש וחרפה על כל ישראל... אמרתי אני אל לבי, אני אפרש כל הארבע ועשרים באר היטב מעם לועז למען תהיה תורת ה' סדורה בפיהם... כל הדרשות הקרובות אל הדעת, וספור כל עניין הפרשה דברי מצוות ה' וחוקיו על ישראל. ואגבן, כל הדינים המצטרכים לכל בעל הבית אשר בשם ישראל. ונתתי אל לבי לדרוש ולתור על כל אשר נעשה תחת השמים מיום שנברא העולם... בכל אלפי יהודה דברי הימים למלכי ישראל... למען ישמעו ולמען ילמדו בחגים ובשבתות בכל מועדי בית ישראל... וידריכם בדרך ישרה וכתורה יעשה לא יעדרו דבר למה יהיה לאשמה לישראל. ויתבננו חסדי ה' ויספרו מעשיו ברינה להלל לה' אלקי ישראל"[2]

השם "מעם לועז" שבחר לספרו מרמז על הצורך לכתוב דברי תורה בשפת הלאדינו, והוא מודע לכך שיהיו מי שיתנגדו לכך:

"יקשה מכם עלי וישאלו בני ישראל. ויהיו מלעיבים עשית את הקדש חול, השמש יהפוך לחושך ויהפך איש ישראל... צחוק עשה לי ידל כבוד יעקב, לעזה עליו מדינה כל השומע יצחק והייתי בעיניו כצבי מודח נדחי ישראל. יחד עלי יתלחשו התייצבו וראו חכמות נשים, והוא דרך חול... ממשל משלים הוא, ונער יכתבם קטני ישראל. וסבותי אני לייאש את לבי מה לך אצל הגדה ללועזות בלעז..."[3]

כנגדם הוא טוען ש"עת לעשות לישראל" ויש צורך גדול ולכן ראוי שיתעסק בכך גם אם יזכה ללעג, מה גם שרבים מגדולי ישראל תרגמו תורה והלכות לשפות אחרות, ביניהם רס"ג ורמב"ם.

הכרך הראשון של החיבור, על ספר בראשית יצא לאור בקושטא, בשנת ה'ת"צ (1730), במימונו של העשיר רבי יהודה מזרחי, ששילם לרבי יעקב שכר על זמן העבודה ושאר הרווחים הושקעו בקרן צדקה. רבי יעקב כולי הספיק לכתוב על ספר בראשית ומחצית ספר שמות עד פרשת תרומה, אך נפטר כשנתיים לאחר הדפסת הכרך הראשון על בראשית, ולא זכה להשלים את תוכניתו. הכרך הכולל את חלקו הראשון של ספר שמות, יצא לאור לאחר פטירת המחבר, בשנת תצ"ג.

חלקי המשך לילקוט, במתכונת החלקים הראשונים, חיברו במהלך המאות הי"ח והי"ט חכמים שונים:

  • ר' יצחק מאגריסו ערך והוציא לאור את הפירוש לספר שמות ולספרי ויקרא ובמדבר, בסגנון שהתווה רבי יעקב כולי. חלק שני של ספר שמות יצא רק 13 שנה לאחר הכרך הקודם, בשנת תק"ו, אך מהסכמת רבני קושטא נראה שהורגש הצורך בהמשך מפעל הילקוט, אלא שלקח זמן עד שהצליחו לממש את המטרה. שנה אחר כך יצא לאור הילקוט לספר ויקרא, ואילו ספר במדבר יצא רק בשנת תקכ"ד (1764). מהקדמת הכרך הזה מתברר כי הספרים הוצאו תחילה כגליונות שבועיים ורק אחר כך קובצו לכרך שלם.[4]
  • ר' יצחק ארגואיטי חיבר את הפירוש לספר דברים, לאחר שרבי יצחק מאגריסו נפטר, וחלק ראשון יצא לאור בשנת תקל"ג (1773).
  • החל מאמצע המאה התשע עשרה נדפסו מספר כרכים על חלק מספרי הנביאים והמגילות, כגון פירוש לנביאים ראשונים, לספר ישעיהו, למגילת אסתר, לשיר השירים ולקהלת.

במחצית השנייה של המאה העשרים, תורגמה סדרת הספרים לעברית, תוך הרחבה ניכרת של הליקוט, על ידי הרב שמואל קרויזר-ירושלמי. בסדרה העברית ראה אור הספר בשם "ילקוט מעם לועז", לחמשת חומשי תורה (בשנים תשכ"ז-תשל"א), לספרי נביאים ראשונים וחמש המגילות (תשל"ב-תשמ"ב), לתהלים (תשמ"ב-תשמ"ד), משלי (תשמ"ה), ירמיהו (תשמ"ז), תרי עשר (תש"נ-תשנ"א) וישעיהו (תשנ"ד-תשנ"ו). כרך נוסף נסוב על מסכת אבות ועל דרך ארץ זוטא (תשל"ב).

הספר זכה לפופולריות עצומה בקרב קהילות יהדות ספרד, שנהגו לקרוא מן הספר בחוג המשפחה, בשבתות מסביב לשולחן, לאחר תפילת שחרית, וכספר הקראה לילדים לפני השינה. הספר נחשב על ידי רבים, כגולת הכותרת של ספרות הלאדינו בכמות ובאיכות.

גם התרגום לעברית זכה לפופולריות רבה.

שער הכרך הראשון של מעם לועז בלאדינו, מהדורת איזמיר, 1864.

הספר כתוב בסגנון עממי, ומשלב שלושה מרכיבים עיקריים:

ייחודיותו של הספר היא, שמרכיבי הדרוש, המוסר וההלכה, שלובים זה בזה, באופן מעניין ומושך, המאפשרים קריאה רציפה בכתוב על גווניו, לקורא הממוצע.

רבי יעקב כולי כותב כבר בהקדמתו לספר בראשית שכבר קדמו לו רבנים שתרגמו או כתבו בלאדינו, אך ספריהם נשכחו בגלל ששפתם הייתה קשה. הוא וממשיכיו הצליחו לכתוב בלשון שוטפת, ברורה ומושכת ובזכותה הסדרה זכתה לפופולריות גדולה.

מנהג נפוץ הוא שמחברי ספרים תורניים, רומזים את שמם בשם ספרם. היוזם והסופר הראשון של הסדרה, רבי יעקב כולי, ייחד בתחילה את ספרו לנשים וילדים שאינם בקיאים בלשון הקודש, אלא מדברים בלע"ז.[5] כשההשראה לכך היא מפרק התהילים הידוע מקריאת ההלל, המתחיל במילים: ”בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז.” ומסיים במילים ”מלפני אדון חולי ארץ, מלפני אלוה יעקב.” כאשר חז"ל דרשו כי המילים "בית יעקב" רומזות לנשים, המילים "מעם לועז" מרמזות על הקבוצה בעם המבינה ומדברת בלועזית, וההופעה של השם "יעקב" פעמיים והמילה "חולי" המרמזת על שם משפחתו כולי.

הספר שלא נכתב בעברית הייתה לו השפעה מוגבלת. הוא נזכר רק פעמים ספורות בספרי חכמי ספרד כמו החיד"א והרב חיים פלאג'י.[6] יוצא מן הכלל הוא הרב עובדיה יוסף, שציטט את הילקוט בספרי השו"ת שלו פעמים רבות. כמו כן, בספר פלא יועץ שכתב רב אליעזר פאפו, מוזכר הספר לשבח,[7] אלא שהוא מציין שישנם חכמים שהתנגדו לילקוט, כיוון שהוא שימש כתחליף ללימוד תורה מעמיק ובסיסי יותר לפשוטי העם, ואף עשוי היה להטעות אותם בהלכה.[8]

יוצא דופן בודד לכלל זה ניתן נמצא בשו"ת מהרש"ם של רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון, שהיה רבה של ברז'אן שבגאליציה, וציטט את הילקוט.[9]

מעת שתורגם הספר לעברית בשנת ה'תשכ"ז, הוא שימש כמקור הלכתי גם בספרי פוסקים אשכנזים נוספים, כמו המנחת יצחק והציץ אליעזר.[6]

עקב הפופולריות העצומה לה זכה הספר בקרב דוברי שפת הלאדינו, הוא נדפס במהדורות רבות. כ-50 שנה עברו מתחילת הדפסת המהדורה הראשונה של ספר בראשית בשנת 1730 ועד לסיום הדפסת ספר דברים בשנת 1777. הספר מעם לועז על ספר בראשית נדפס לראשונה בקושטאנדינה (איסטנבול) בשנת ה'ת"צ (1730), ולאחר מכן עוד כתשע פעמים. המהדורה האחרונה של הספר על החומש (בראשית בלבד) נדפסה בסלוניקי בשנת ה'תרנ"ז (1897).

מלבד איסטנבול, מהדורות שלמות של הספר על התורה נדפסו בליוורנו (1822–1823) ובאיזמיר (1864–1868). מלבד זאת נדפסו חלקים מהספר בקושטא בסלוניקי ובירושלים. מהדורת אזמיר תרכ"ד – קיבלה את הסכמתו של רב העיר – ר' חיים פלאג'י.

חלקים נוספים על שאר ספרי הנ"ך נכתבו על ידי חכמים שונים:[10]

  • מעם לועז על ספר יהושע – נכתב על ידי רבי רחמים מנחם מיטראני. ח"א נדפס בסלוניקי בפעם ראשונה בשנת תרי"א (1851) ושוב בשנת תרכ"ז (1867). דפים בודדים של ח"ב נדפסו בירושלים בדפוס ישראל בק בשנת ה'תרכ"ו (1866) ולאחר מכן נדפס בשלמות באיזמיר בשנת תר"ל (1870).
  • מעם לועז על ספר ישעיה – נכתב על ידי רבי יצחק יאודה, המכונה אבא, ונדפס פעם יחידה בסלוניקי בשנת ה'תרנ"ב (1892).
  • מעם לועז על מגילת רות – נכתב על ידי רבי רפאל יצחק מאיר בן-ויניסטי ונדפס פעם יחידה בסלוניקי בשנת ה'תרמ"ב (1892).

המתאם בין הפסקת הדפסות הכרכים לתורה ובין הפסקת יצירת כרכי ההמשך לנביאים ולמגילות, מלמד על הירידה בביקוש לספרות תורנית-עממית מסוג זה בקהילות דוברות הלאדינו. מקובל להסביר ירידה זו לאור תהליכי החילון שהתגברו בקהילות אלו, הירידה בשימוש הבלעדי בלאדינו, התפשטות החינוך הצרפתי (בתי הספר של כי"ח), ואולי גם בעליית קרנה של העברית על רקע המגעים המתגברים בין דוברי הלאדינו ובין יהודים מקהילות אחרות.

חשיבותו של הספר, הביאה לתרגומו למספר שפות.

התרגום הראשון של חלקים מספר בראשית ושמות נעשה לשפה הערבית יהודית, בשם "פתשגן הכתב". הוא נדפס באלג'יר בין השנים ה'תרמ"ו לה'תרנ"ד. וחזר ונדפס בג'רבה בשנת ה'תרצ"ט.

לעברית תורגם הספר במלואו על ידי הרב שמואל קרויזר וכונה "ילקוט מעם לועז" ונדפס לראשונה בירושלים החל משנת ה'תשכ"ז. הרב קרויזר כתב גם את המשך סדרת הספרים על רוב חלקי התנ"ך, ובסך הכל מפעלו הגדול מסתכם ב-32 כרכים.

בשנת ה'תשע"ו יצא לאור בהוצאת וגשל כרך המשך על ספר איוב חלק א' (פרקים א'-י') בעריכת הרב משה פרקוביץ מירושלים.

לאנגלית תורגם הספר (בעיקר על ידי הרב אריה קפלן) לסדרה של 20 כרכים בשם Torah Anthology.

  1. ^ מחכמי צפת בתחילת המאה השמונה עשרה ולאחר מכן דיין בקונסטנטינופול שבטורקיה. חכם זה נודע בהגהתו לספר משנה למלך, ספר למדני רחב היקף ורחב תפוצה שנכתב על סדר ספר משנה תורה לרמב"ם, ובכל מקום שמוזכר בספר זה "אמר המגיה" הכוונה אליו.
  2. ^ הקדמת ר"י כולי לספר "מעם לועז" על ספר בראשית, על פי מ"ד גאון, "משכיות לבב על מעם לועז", ירושלים תרצ"ג, עמ' ה-ו.
  3. ^ שם עמ' ו.
  4. ^ משה דוד גאון, משכיות לבב על מעם לועז, ירושלים תרצ"ג, עמ' כג, לג, לז.
  5. ^ ראשי התיבות של: לשון עם זר, כשהכוונה לשפה שאינה לשון הקודש.
  6. ^ 1 2 אבנר פרץ, הקדמותיו של יעקב כולי ל'מעם לועז' בעברית ובלאדינו כמפתח להבנת תוכניתו ותפיסתו הרעיונית בכתיבת היצירה, באתר מכון מעלה אדומים לתיעוד השפה הספניולית ותרבותה
  7. ^ למשל, בערך "לעז".
  8. ^ שם, בערך "אסופה".
  9. ^ למשל, חלק אורח חיים, סימן כ"ח. נראה שמקורו הוא בדברי קודמיו הספרדים, שתרגמו את הדברים ללשון הקודש (למשל, בתשובה המוזכרת, מצוטט הילקוט מספר "זכור לאברהם" לר' אברהם אלקלעי מסלוניקי.)
  10. ^ משה דוד גאון, משכיות לבב על מעם לועז, ירושלים תרצ"ג, עמ' נא-סו.