כנסיית הגואל שעל הדם – ויקיפדיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
כנסייה מלכיתית יוונית-קתולית, אטרקציה תיירותית  |
| על שם |
ישו |
| מיקום |
סנקט פטרבורג |
| מדינה |
רוסיה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1907 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1907 |
| חומרי בנייה |
לבנה |
| אדריכל |
Alfred Parland |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות נאו-רוסית |
| מידות | |
| גובה |
81 מ' |
| קואורדינטות | 59°56′24″N 30°19′43″E / 59.94°N 30.328611111111°E |
| אתר רשמי | |
|
(למפת סנקט פטרבורג רגילה)
כנסיית הגואל שעל הדם
| |
  |
כנסיית הגואל שעל הדם (ברוסית: Храм Спаса на Крови) היא כנסייה רוסית אורתודוקסית הממוקמת בסנקט פטרבורג שברוסיה. הכנסייה ידועה בסגנונה הרוסי הנאו-ביזנטי, והיא אחד מהאתרים הידועים ביותר בעיר. שמה הרשמי של הכנסייה הוא "קתדרלת התחייה של ישו" (Собор Воскресения Христова).
שמה של הכנסייה מתייחס לבנייתה באתר שבו נרצח הצאר אלכסנדר השני ב-13 במרץ 1881 (על פי הלוח היוליאני: ב-1 במרץ).
הקמת הכנסייה החלה בשנת 1883 בהוראת הצאר אלכסנדר השלישי, לזכרו של אביו, (הצאר אלכסנדר השני). עבודות הבנייה התקדמו באיטיות, והכנסייה הושלמה רק בשנת 1907 בתקופתו של הצאר ניקולאי השני. הכנסייה הוקמה במימון משפחת המלוכה ותורמים פרטיים, באתר ההתנקשות.
הכנסייה ממוקמת לצד תעלת גריבוידוב, במקום בו נזרק רימון יד לעבר מרכבתו של הצאר אלכסנדר השני. הצאר לא נפגע בהתפוצצות, אולם יצא ממרכבתו. מתנקש שני, איגנסי הרניוויסקי הטיל פצצה נוספת שפצעה את הצאר פצעי מוות (הרניוויסקי עצמו איבד את הכרתו ומאוחר יותר מת מפצעיו). הצאר הפצוע נלקח לארמון החורף בו הוא נפטר מספר שעות לאחר מכן.
לאחר הרצח הוקם באתר מזבח זמני, בעת שתוכנן מבנה הנצחה קבוע. הוחלט להקים את מבנה הכנסייה על הרחוב באתר בו אירעה ההתנקשות. לצורך כך הוצרה התעלה, על מנת שמקום ההתנקשות יהיה במרכז הכנסייה. המקום מסומן בכנסייה באבנים יקרות המקיפות את אבני הרחוב הפשוטות שעליהן נשפך דמו של הצאר.
בעקבות המהפכה הרוסית בשנת 1917 נבזזה הכנסייה וניזוקו עיטוריה. הממשלה הסובייטית סגרה את הכנסייה בראשית שנות ה-30. במהלך מלחמת העולם השנייה, בזמן המצור על לנינגרד, הכנסייה שימשה לאחסון גופות מתים ברעב והרוגים בהפגזות הגרמניות. הכנסייה עצמה גם נפגעה בהפגזות.
לאחר מלחמת העולם השנייה שימשה הכנסייה כמחסן לאחסון ירקות (ובאותה עת זכתה לכינוי "הגואל שעל תפוחי האדמה").
ביולי 1970 עברה הכנסייה לידי מוזיאון קתדרלת איסק הקדוש, והנהלת המוזיאון שיקמה את הכנסייה במשך 27 שנים. הכנסייה נפתחה לציבור באוגוסט 1997, על מנת לשמש כמוזיאון. הכנסייה לא נחנכה מחדש, ולכן אינה משמשת לתפילות. כיום, הכנסייה היא אחד מאתרי התיירות העיקריים של העיר.
הכנסייה שונה בתכנונה מיתר כנסיות סנקט פטרבורג. בעוד שמרבית כנסיות העיר בנויות בסגנון בארוק או סגנון נאו קלאסי, הכנסייה בנויה בסגנון רוסי ביניימי (רוסי ביזנטי) ברוח הלאומנות הרומנטית של תקופת הבנייה.
הכנסייה נבנתה בסגנון מסורתי שהיה מקובל במאה ה-17 ותוך רצון לחקות את כנסיית וסילי הקדוש שבכיכר האדומה במוסקבה.
פנים הכנסייה תוכנן על ידי האמנים המובילים בעת הקמת הכנסייה: ויקטור וסנצוב, מיכאיל נסטרוב, אלכסיי אפנאסייב, ומיכאיל ורובל, ועל ידי האדריכל אלפרד אלכסנדרוביץ' פארלנד (אדריכל לא ידוע באותה עת).
בכנסייה למעלה מ-7,500 מטרים רבועים של פסיפסים המתארים אישים או אירועים מהתנ"ך ומהברית החדשה.
בשל פארה הרב חרגה הקמת הכנסייה מהתקציב המתוכנן שהוערך ב-3.6 מיליון רובלים, והעלות הגיעה לבסוף ל-4.6 מיליון רובלים.
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
|
.svg)
