לובביץ' – ויקיפדיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 | |
| מדינה |
 רוסיה |
|---|---|
| אובלסט |
 מחוז סמולנסק |
| נפה | רודניאנסקי |
| תאריך ייסוד | 1654 (רשמית) |
| שטח | 1.44 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 460 (2007) |
| ‑ צפיפות | 319.44 נפש לקמ"ר (2007) |
| קואורדינטות | 54°50′N 30°58′E / 54.833°N 30.967°E |
| אזור זמן | UTC +3 |
|
(למפת רוסיה רגילה)
| |
  |
הכפר לוּבַּבִיץ' (ברוסית: Любавичи; ביידיש: ליובאוויטש; בפולנית: Lubawicze; בבלארוסית: Любавічы) הוא כפר קטן במחוז סמולנסק שברוסיה, כיום בסמוך לגבול עם בלארוס (רוסיה-הלבנה). הכפר נודע כאחד ממרכזי הפריחה של חסידות חב"ד.
הכפר לובביץ' עומד במרכז היישוב החקלאי: ליובאביצ'י (ברוסית: Любавичское сельское поселение) בנפת רודניאנסקי שבמחוז סמולנסק. הכפר שוכן גם על גדות נהר מלאיה-ברזינה.
במשך הדורות, הכפר ותושבי חבל-הארץ שבאזורו השתייכו למדינות שונות במזרח-אירופה וכן לעמים סלאביים שונים, כגון האימפריה הרוסית, ברית המועצות, בלארוס הסובייטית והפדרציה הרוסית; על-כן, העיירה השתייכה מבחינה מוניציפלית – במרוצת השנים – גם לערים ולמחוזות (אובלסטים) רבים, כמו האורשה, סמולנסק, ויטבסק ומוהילב.
הכפר נוסד בערך במאה ה-16[1][2]. הוא קרוי על שם נסיכות ליובומירסקי, שהייתה שליטת הקרקעות באותה עת[3].
בשנים הראשונות לקיומו היה הכפר בשטח האיחוד הפולני-ליטאי, עד שנת 1654. ב-1784 התרחב היישוב והשתייך אז למשפחת הדוכס סטניסלב ליובומירסקי (Любомирские)(אנ'). בעת הפלישה הצרפתית לרוסיה ב-1812, נכבש היישוב על ידי כוחותיו של נפוליאון שהחזיקו בו במשך שבועיים.
בתקופת האימפריה הרוסית היה הכפר לשטעטל בפלך מוהילוב. ב-1857, התגוררו בכפר כ-2,500 איש. בכל אופן, על פי מקור משנת 1880 בכפר גרו 1,516 איש בלבד (978 מתוכם היו יהודים). על פי מקורות שונים מאותה שנה היו בכפר 313 בתים, 2 כנסיות אורתודוקסיות ושני בתי כנסת.
בסוף המאה ה-19, לקראת תחילת המאה ה-20, התפתח בליובאביץ' השוק הגדול ביותר בפלך מוהילוב, שגלגל למעלה מ-1.5 מיליון רובלים. לאחר מהפכת אוקטובר, נטשו מנהיגי חסידות חב"ד את הכפר והאוכלוסייה היהודית של הכפר החלה להצטמצם ומספרהּ ירד בהדרגה. בשנות ה-20 של המאה העשרים ישבו בכפר כ-950 יהודים – כמחצית אוכלוסייתה. בין מלחמות העולם הם התפרנסו ממלאכה זעירה, מסחר ועבודה חקלאית;
בתקופת מלחמת העולם השנייה והשואה, ב-4 בנובמבר 1941 נרצחו 483 יהודים בכפר, על ידי הנאצים ועוזריהם. חיילי הוורמאכט כבשו את הכפר ב-21 ביולי 1941. לאחר ימים אחדים נאסרה קבוצת יהודים ונאמר להם שהם מובלים לעבודה, אך כולם נורו למוות. כחודש לאחר מכן הוכרחו היהודים לשאת טלאי צהוב והוטלו איסורים שונים. ב-27 בספטמבר 1941 יהודי הכפר רוכזו בגטו. הם נצטוו להתייצב בכיכר המרכזית של הכפר ולקחת מטען יד בלבד. בכיכר הם נשדדו, 17 מהם נאסרו ונרצחו, והיתר הועברו לגטו תחת משמר של שוטרים רוסים ושל אנשי פלוגת אס-אס. גטו לובביץ' כלל רחוב אחד בלבד וב-19 הבניינים שבו נדחסו כ-500 יהודים – בני המקום ופליטים ממקומות אחרים. בגטו לא הייתה אספקת מזון סדירה וחומרי הסקה. תושביו נלקחו לעבודת כפייה בתיקון ואחזקת דרכים וגשרים. ב-4 בנובמבר 1941, חוסל הגטו כאשר אנשי אס אס ושוטרים מקומיים כיתרו את הגטו. היהודים גורשו מבתיהם לכנסייה וממנה נלקחו בקבוצות ונרצחו בירי בתעלה, לא רחוק מהכפר.
בסוף שנות ה-80 רכשה קהילת חב"ד במוסקבה את בית אדמו"רי חב"ד.
בשנת 2001 נחנך מוזיאון לתולדות חסידות חב"ד, וב-16 ביולי 2002 נחנכה אנדרטה לזכר רצח יהודי לובביץ'.
בשנת תשפ"ג שוחזר המבנה של ישיבת תומכי תמימים בלובביץ' שפעלה בעיירה בשנים ה'תרנ"ז–ה'תרע"ח.
ערך מורחב – חסידות חב"ד
השני בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד - רבי דובער שניאורי, ה"אדמו"ר האמצעי", התיישב בכפר זה בשלהי שנת תקע"ג (1813)[2], וייסד בכך את הזרם החבד"י הקרוי גם על שם העיירה, "חב"ד ליובאוויטש". מהדור הרביעי של חב"ד התקיימו במקביל לחב"ד ליובאוויטש, זרמים חב"דיים אחרים, שנקראו בשם העיירות בהן ישבו אדמו"ריהם, דוגמת חב"ד קאפוסט וחסידות ליאדי. אדמו"רי שושלת ליובאוויטש ישבו בכפר במשך 102 שנים. העובדה כי בסופו של דבר מכל ענפי השושלת החב"דית התמיד בקיומו רק ענף זה הביאה לזיהוי של חב"ד בכלל עם שם הכפר.
במשך שנות פעילות החסידות בכפר, היו רוב תושביה יהודים, הרב היה אברהם זליקסון ואחריו חתנו דוד יעקובסון. גם אחרי שעזב אדמו"ר הרש"ב את הכפר בשנת ה'תרע"ו (1916) בעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בית הכנסת נותר פעיל בכפר ונסגר רק בשנת ה'תרצ"ו (1927), על-ידי הקומוניסטים במהלך החורף, ובכל זאת נותרו יהודים רבים בכפר, עד לשואה, שבה הושמדו מרבית יהודי הכפר. כיום אין קהילה יהודית בכפר לובביץ'.
בכפר נמצאים קבריהם של שניים משושלת אדמו"רי חב"ד ליובאוויטש, רבי מנחם מנדל שניאורסון ה"צמח צדק" - האדמו"ר השלישי, ובנו רבי שמואל שניאורסון "המהר"ש" - האדמו"ר הרביעי, מעל הקברים הוקם אוהל. יש בכפר בית השייך לרבי מליובאוויטש (נרכש בתחילת שנות ה-90) ומוזיאון השייך לחסידות חב"ד שהוקם על ידי אגודת חסידי חב"ד בחבר העמים בשנת ה'תש"ס (2000). כיום פועל לאחזקת המקומות הקדושים בלובביץ', הרב גבריאל גורדון, שליח חב"ד.
- אלישיב קפלון, ליובאוויטש העיירה של חב"ד, תשע"ז, 566 עמודים.
- תולדות העיירה באתר ממשלת מחוז סמולנסק
- הכפר לובביץ' באתר האדמיניסטרציה של חבל רודניאנסקי
- לובוויצ'י (Lubavichi), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- ליובאוויטש שלי - אתר המתעד את תולדות חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש ברוסיה ומידע למבקר
- ליובאוויטש, תולדות העיירה בתקופת היותה מרכז תנועת חב"ד
- "לובביץ'", באתר השטעטל הווירטואלי
- ואדים דובסון, ליובאביצ'י, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1802–1803), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- "לובביץ'", באתר JewishGen (באנגלית)
- ^ "לראשונה מוצאים את העיירה ליובאוויטש נזכרת במסמך של שנת (רפ"א) 1521", פרק יסוד העיירה ליובאוויטש אדר ה'תשס"א, שלום בער לוין.
- ^ 1 2 היסטוריית העיירה ליובאוויטש
- ^ ד"ר איליה לוריא, עדה ומדינה. בספר הזיכרונות של אדמו"ר הריי"צ נרשמה סיבה אחרת, והיא - אדם בשם מאיר הקים אותו, וכיון שתושביו היו אוהבי הבריות, ואוהבי כל יצוריו של הבורא, נקרא שמו ליובוב- שמשמעות שמו היא "אהבה".