he.wikipedia.org

מקראות גדולות – ויקיפדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שער מהדורת ונציה של "מקראות גדולות", 1525.

בשם מִקְרָאוֹת גְּדוֹלוֹת נקראת מהדורת דפוס של המקרא שמורכבת, בדרך כלל, מארבעה מרכיבים: נוסח המקרא על פי המסורה, הערות המסורה, תרגומים ארמיים ומבחר פירושים. ייחודו של הפורמט הזה בניסיון להצמיד את התוספות השונות (הגהות, תרגומים, פירושים) אל הפסוק הרלוונטי מן המקרא עליו הן נסובות, כך שבאותו הדף או בצמוד לו, יופיע הפסוק ביחד עם כל התוספות הנוגעות אליו, פסוק אחר פסוק. מצד שני, אף אחד מן הטקסטים או החיבורים השונים איננו מעורבב עם האחרים, אלא מופיע בנפרד לצידו - תוך הקפדה על הפרדה גרפית ברורה (למשל צורת או גודל הפונטים) בין חיבור אחד למשנהו.

במאות ה־16 וה־17 רווחו השמות "מקרא גדולה" או "ארבעה ועשרים גדולה", והחל מהמאה ה־19 התרבה השימוש בשם "מקראות גדולות".[1] במקביל, מהדורות שכללו את המקרא בלבד, ללא פירושים, נקראו "מקרא קטנה" או "מקראות קטנות".[2]

המהדורה הראשונה של 'מקראות גדולות' הודפסה בבית הדפוס של דניאל בומברג בוונציה, בשנים רע"ז - רע"ח (1516–1517) בארבעה כרכים, בעריכת ההומניסט המומר פליקס פרטנסיס. לפני המדפיסים כבר עמד התקדים המודפס הלטיני של המקרא עם פירושים נוצריים, הגלוסה אורדינריה (1481) שהורכב אף הוא מהעמדת נוסח המקרא במרכז העמוד ובאותיות גדולות, כאשר לקט הפירושים מעטר את המקרא מכל צדדיו ובאותו עמוד עצמו, אך באותיות קטנות יותר.

מהדורה זו היתה הראשונה בה נדפס בעברית התנ"ך כולו עם פירוש לכל ספר וספר (רבים מהם הודפסו לראשונה) ותרגום ארמי כמעט לכל הספרים:

מהדורה זו שונה מהמהדורות הבאות של מקראות גדולות בכך שלרוב הספרים מובא רק פירוש אחד (לרוב ספרי הכתובים הובאו שני פירושים), ובכך שהיא איננה כוללת את הערות המסורה על הדף, אם כי כמה רשימות מסורה נדפסו בה לראשונה מכתב יד, כנספחים.[3] בשל ראשוניותה בהבאת הפירושים, התרגומים והמסורה באותו ספר יחד עם הטקסט המקראי, יש לראות בה את אם המקראות הגדולות, למרות ההבדלים מן המהדורות שבאו אחריה.

המהדורה הודפסה בשתי גרסאות - אחת מיועדת לקהל יהודי והשניה לקהל נוצרי הומניסטי. במהדורה לנוצרים הודפסו גם רישיון ההדפסה משנת 1515 והקדשה מאת פרטנסיס לאפיפיור לאו העשירי. מפירוש רד"ק צונזרו קטעים בעלי אופי אנטי נוצרי, אם כי אלו נכללו במהדורה הנפרדת של פירוש רד"ק שיצאה מאוחר יותר.

בשנים רפ"ד-רפ"ו (1524–1526), פחות מעשור לאחר מהדורת "ארבעה ועשרים", הדפיס בומברג מהדורה חדשה ושונה לחלוטין של "מקראות גדולות" בשם "שער ה' החדש". בהכנת המהדורה החדשה עסק יעקב בן חיים אבן אדוניהו, שעיצב את צורת המהדורה כשהוא כולל בה את הפירושים שיופיעו במרבית מהדורות הבאות של המקראות גדולות. גם מהדורה זו יצאה בארבעה כרכים שכללו מסורה גדולה וקטנה, תרגומים ארמיים ופירושים:

  • התורה עם תרגום אונקלוס ופירושי רש"י וראב"ע
  • נביאים ראשונים עם תרגום יונתן ופירושי רש"י, רד"ק ורלב"ג
  • נביאים אחרונים עם תרגום יונתן, פירוש רש"י ופירוש משתנה (רד"ק או ראב"ע)
  • כתובים עם תרגומים שונים, פירוש ראב"ע (חוץ מלדברי הימים), ופירוש משתנה (רש"י, רלב"ג או רס"ג)

מהדורת בן חיים כללה בתוכה לראשונה את הערות המסורה הקטנה והמסורה הגדולה על כל דף, וגם הוגהה באופן נמרץ על פי הערות המסורה.

בן חיים עשה מאמצים גדולים לתת בידי קוראיו נוסח מתוקן של המקרא, הערות המסורה, התרגומים והפירושים על פי כתבי היד הטובים ביותר שהיו בידו, ובהתאמה מרבית להערות המסורה. כתבי יד רבים של המקרא הכילו אי דיוקים ושינויים רבים מהנוסח המובע בהערות המסורה, גם כאשר העתיקו גם את המסורה לצד פסוקי המקרא. באיטליה לא היו זמינים כתבי היד המדוייקים ביותר, אלא כתבי יד בעלי התאמה סבירה למסורה, לצד כתבי יד אשכנזיים שונים מאוד מנוסח המסורה. המהדורות הראשונות של המקרא ושל ספרים מתוכו, שנעשו בידי בני משפחת שונצינו, התבססו בעיקר על כתבי יד אשכנזיים עם שינויים רבים מהמסורה, ומהדורות אחרות כגון "ארבעה ועשרים" של בומברג על כתבי יד טובים יותר - ועדיין עם שינויים רבים[4].

הטקסט שבן חיים הוציא מתחת ידו התקבל כמייצג נאמן של נוסח המסורה, ומעתה העתיקו המדפיסים ממנו ולא חיפשו כתבי יד. ואולם למרות מאמציו נוסח המקרא במהדורתו מכיל שגיאות רבות (בהן כאלה שבחלק מן הקהילות קוראים אותן עד היום, כגון "בפניהם" ו"להרוג" שבמגילת אסתר). לרוב הוא עוקב בהצלחה אחרי הערות המסורה המציינות את המקרים יוצאי הדופן, אך במקרים בהם אמורה להופיע הצורה הרגילה (ולכן אין הערת מסורה), לפעמים מצויים שינויים וטעויות.

מהדורת בן חיים שימשה כמודל - בנוסח ובצורה - למהדורות רבות שיצאו במאות השנים אחריה, ולמעשה כל מהדורות המקרא הבאות עד המאה ה-20 מסתמכות עליו. רוב המדפיסים סמכו על הנוסח שהוא קבע, מעטים הכניסו תיקונים, ולעומתם רבים הוסיפו שגיאות משלהם. המהדורה השלישית של בומברג, שנדפסה בשנים ה'ש"ז-ה'ש"ח בשם שער בית ה' הקדמוני, היא הדפסה חוזרת של מהדורת בן חיים על נוסחיה ופירושיה. מוזכר שזו מהדורה שנייה עם הוספות.

המהדורה הראשונה שהוסיפה משמעותית על מהדורת בן חיים הייתה מהדורות קהלות משה שהוגהה בידי משה פרקנפוטר ויצאה לאור באמסטרדם ב-1724[5]. מהדורה זו הודפסה בפאר ובגודל מיוחדים (כ-45 ס"מ גובה), ובהתאם כללה את הכמות הרבה ביותר של מפרשים על הדף עד לסוף המאה ה-19: 8 מפרשים בדפי התורה, בנוסף לפסוקים עצמם, למסורה ולתרגום. בין הפירושים שנוספו לראשונה במהדורה זו: פירוש חזקוני לתורה ופירושו של רבי עובדיה ספורנו שהיו מאוחרים מדי כדי להכלל במהדורות של בומברג, וכן פירושי המאירי ורמב"ן לכתובים. פירושים אלה נכנסו מעתה לרוב המהדורות, אך פירוש רלב"ג לתורה שגם הוא הוכנס כאן לראשונה הושמט מן המהדורות הבאות.

בסוף המאה ה-19, עם התפתחות דפוסי הצילום, חיברו בורשה את מהדורת החומש של וילנה ומהדורת הנ"ך שהודפסה בורשה ב-1860, הוסיפו להן פירושים נוספים ויצרו מהדורת "מקראות גדולות" היברידית. מהדורה זו הודפסה מחדש לאורך המאה ה-20 בדפוסי צילום, לעתים עם שינויים, והיא הבסיס למהדורות הפופולריות ביותר.[6]

במחצית השנייה של שנות ה-80 הקים פרופ' מנחם כהן במסגרת אוניברסיטת בר-אילן את מפעל מקראות גדולות הכתר והוא גם המהדיר והעורך המדעי של המהדורה. במסגרת מפעל זה יצאה מהדורת יסוד חדשה של מקראות גדולות. מהדורה זו כוללת את הטקסט המקראי של כתר ארם צובא, כולל השחזור שלו במקומות החסרים, הערות מסורה גדולה וקטנה על פי כתר ארם צובא, תרגומים ארמיים על פי מיטב כתבי היד התימניים, ומיטב פרשני ימי הביניים כולל פרשנים שלא נכללו במהדורת בן חיים ובמהדורות שיצאו אחריה. מהדורה זו מונה 21 כרכים, וכולם יצאו לאור בגרסה מקוונת בנוסף לזו מודפסת.

מרכיב זה כולל את נוסח המקרא על פי המסורה, כולל ניקוד, טעמי המקרא, ובמקומות מסוימים גם תווים וסימנים אחרים.

ברוב המהדורות במשך הדורות הייתה קיימת שאיפה לקרב את הטקסט המקראי (נוסח האותיות, הניקוד, והטעמים) ככל האפשר למסורה של אהרן בן אשר. אבל רק בדורנו יוצאת לאור מהדורת מקראות גדולות ("מקראות גדולות הכתר", הוצאת אוניברסיטת בר-אילן) על פי עצם כתב ידו של בן-אשר, הוא כתר ארם צובא.

הכוונה במרכיב זה להערות המסורה שלצד הטקסט המקראי ("מסורה גדולה" ו"מסורה קטנה") הדנות בעיקר בכתיב של המקרא (כגון אותיות חסרות ומלאות). גם כאן, במשך הדורות לא הייתה למהדירים השונים אפשרות למסור את אותן ההערות שכתב בן-אשר, והם סמכו על קובצי הערות מסורה של אחרים. ב"מקראות גדולות הכתר" (ראו לעיל), נדפסו הערות המסורה כפי שכתבם בן-אשר בכתר ארם צובא. במקומות שהכתר לא נשמר, הערות המסורה נלקחו מכתב יד לנינגרד.

הערות המסורה היו קוד בלתי-מובן וסוד כמוס בעיניהם של הדורות האחרונים. לכן, אף על פי שהן היו חלק בלתי נפרד מנוסח המקרא, הן בתקופת כתבי היד והן בתקופת הדפוס (החל מ"מקראות גדולות" של בן-חיים), הן הושמטו כליל מרוב המהדורות במאות האחרונות, בהן מהדורת מקראות גדולות דפוס ראם ומהדורת "תורת חיים" בהוצאת מוסד הרב קוק.

במהדורת מקראות גדולות הכתר הובאו המסורה הקטנה והמסורה הגדולה על פי כתר ארם צובא. בנוסף, חיבר מנחם כהן ביאור הקרוי 'עין המסורה' אשר מציג את תוכן ראשי התיבות של הערות המסורה וכולל מראי מקום לכל מופעי המילים, ובכך הופך אותה לכלי עזר שימושי גם לקורא שאינו מומחה.

לצד הפסוקים נוספו תרגומים שלהם לארמית, בעיקר תרגומים מתקופת התנאים. בכל דפוס של מקראות גדולות ניתן למצוא את תרגום אונקלוס על התורה ואת תרגום יונתן על ספרי הנביאים. חלק מהדפוסים מוסיפים גם תרגומים ירושלמיים שונים לתורה ולכתובים.

ההדפסה הראשונה של התרגום המיוחס ליונתן ותרגום הקטעים הירושלמי במקראות גדולות נעשה במהדורת 1594 בוונציה, והיא נחשבת למאפיין של מקראות גדולות, כשאין בנמצא מהדורות המאתגרות קישור זה[5].

הדפסת התרגומים בניקוד מלא מהווה אפיון בולט של מהדורת מקראות גדולות לאורך השנים. תרגום אונקלוס לתורה ותרגום יונתן לנביאים תמיד נדפסו ב"מקראות גדולות" בניקוד מלא (וכך הם גם מופיעים בכתבי יד עתיקים של מקרא והתרגום, משולבים פסוק אחר פסוק), משום שהיה להם תפקיד ליטורגי, דהיינו התקנה ההלכתית לקרוא בכל שבת את פרשת השבוע בכפילות של שניים מקרא ואחד תרגום. גם התרגומים הירושלמיים, אם הם נדפסו, הופיעו בניקוד מלא.

במהדורות מקראות גדולות השונות יש מבחר של הפרשנות היהודית הקלאסית. לרוב, מדובר בפרשנות הפשט הקלאסית של ימי הביניים (בעיקר פרשני המקרא מתקופת הראשונים), אבל במהדורות מאוחרות יותר נכללו לעיתים גם פרשנות שנוטה יותר ל"דרש", וגם פרשנות מאוחרת יותר.

במהדורות הראשונות של מקראות גדולות (ממהדורות פרטנסיס ב-1517 ועד מהדורת קהלת משה ב-1724) נכללו רק פרשנים קלאסיים מימי הביניים, כששני יוצאי הדופן הם במהדורה הראשונה של פרטנסיס בלבד: פירוש אברהם פריצול לספר איוב ופירוש דוד אבן יחיא לדברי הימים. פירושים אלו שבו ונדפסו רק במהדורת קהלת משה ב-1724[5].

ברוב המהדורות הנפוצות היום ניתן למצוא את פירושיהם של רש"י, רשב"ם, ראב"ע (אבן עזרא) והרמב"ן על התורה, ואת פירושיהם של רש"י, רד"ק, ראב"ע, ר"י קרא, רלב"ג ו"מצודות" על ספרי הנביאים והכתובים ופירוש ספורנו על שיר השירים. אך ברבות השנים, שימש הקונספט מדפיסים ומו"לים רבים לפרסם באמצעותו חיבורים שונים. כך הופצו גם מהדורות של מקראות גדולות על התורה עם פירושים דרשניים דוגמת הספר כלי יקר, אור החיים, מאור ושמש, ועוד.

הילקוט הדרשני מתוך פירוש הטור לתורה המכונה בעל הטורים הוסף למקראות גדולות ב-1546, והוא מופיע גם במהדורות שאינן מקראות גדולות[5].

חיבורים נוספים המופיעים במקראות גדולות הם חיבורים המפנים את הלומד לדיונים בתלמוד העוסקים בפסוק המופיע. החיבור המקובל בדרך כלל הוא תולדות אהרן, אם כי יש שהוסיפו לו את בית אהרן שמפנה גם למדרשי חז"ל, זוהר וחיבורים אחרים.

מיזמי קרן ויקימדיה

ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: מקראות גדולות

ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מקראות גדולות

עותקים סרוקים
מהדורות דיגיטליות
  1. ^ יצחק פנקובר, יעקב בן חיים כרך א, עמ' 1.
  2. ^ מנחם כהן, "מבוא למהדורת הכתר", עמ' 10 והערה 19.
  3. ^ יצחק פנקובר, יעקב בן חיים כרך א, עמ' 4.
  4. ^ מנחם כהן, "מבוא למהדורת הכתר", עמ' 5-6.
  5. ^ 1 2 3 4 B. Barry Levy, "RABBINIC BIBLES", pp. 65-81.
  6. ^ B. Barry Levy, "RABBINIC BIBLES", pp. 70-71