מרכז פוליטי בישראל – ויקיפדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המרכז הפוליטי בישראל מציג חלופה פוליטית לגושי הימין והשמאל המסורתיים בפוליטיקה של ישראל ומציג השקפות ודעות המאפיינות את שני המחנות. הוא שואף לאזן בין כלכלה חופשית לסולידריות חברתית ומשלב נציות ביטחונית עם פרגמטיזם מדיני. המרכז שואף לשמור על הרוב היהודי במדינת ישראל לצד סקפטיות ביכולת להגיע להסכם שלום מול הפלסטינים. בנושאים האזרחיים המרכז שואף ליצור פוליטיקה פחות "שבטית" ומקדם עמדות ליברליות ופלורליסטיות^[1].

עד 1977 מפלגות המרכז אופיינו כאנשי העלייה הרביעית, לרוב אמידים ממוצא אירופאי. שאיפתם העיקרית הייתה שוק חופשי ופרגמטיות מדינית. הקמת ד"ש וחבירת יגאל ידין למנחם בגין הולידה את "המהפך". מפלגות השלטון היחידות בישראל ממחנה המרכז הן מפלגת קדימה ומפלגת יש עתיד. המפלגה זכתה לפופולריות בעקבות האכזבה בימין הרך מרעיון של ארץ ישראל השלמה ואכזבה בשמאל הרך מההיתכנות להשיג שלום.

אפרת קנולר במחקרה על מפלגות המרכז הגדירה את מפלגות המרכז כך: סוג מפלגות שאינן נמנות עם הימין או עם השמאל הפוליטי. מרכז פוליטי בישראל מנסה להיות גורם מאזן בין הימין לבין השמאל, כאשר חלק מהמרכזים נטו ימינה וחלקם שמאלה, וחלקם אף מפולגים בין תומכי הימין לשמאל. כשאנו מגדירים ימין כמול שמאל, אנו עושים זאת על הציר של ממדים ביטחוניים מדיניים וכגורם מאזן בין עמדות אלו נמצאות מפלגות המרכז. במדינת ישראל מפלגות מרכז צומחות ונעלמות במחזוריות.

קיימים שלושה קריטריונים אובייקטיביים, על פי גורדון סמית, שמאפיינים את המרכז הפוליטי:

1. רקע היסטורי של המפלגה.
2. נכונות המפלגה להצטרף לקואליציה עם הימין או עם השמאל.
3. עמדה אידאולוגית מרכזית, בין שתי הפלגות הגדולות, בנושא מרכזי העומד על סדר היום הפוליטי.

אפרת קנולר טוענת כי הקריטריון הראשון והשני הם תנאי הכרחי להגדרת מפלגה כמרכז פוליטי בישראל, ואילו הקריטריון השלישי אינו הכרחי.

לפי ינאי על מפלגת מרכז לענות על שני משתנים:

1. מיקום בין שני כוחות מרכזיים במערכת המפלגתית.
2. עמדת ביניים אידאולוגית או חתירה ליצירת קונצנזוס או דחיית אידאולוגיות המתנגשות זו בזו.

גוטמן מוסיף וטוען כי מרכז פוליטי הוא המקום שבו מתרכזות עמדות מתונות.

עם זאת ביימה טוען כי אין משמעות למילה מרכז שבהן מפלגות משתמשות, ומפלגות הקוראות לעצמן כך עושות זאת במטרה למשוך קהל בוחרים. בישראל ההבדלים האידאולוגיים בין הימין לשמאל מתמעטים בשל כוונת המפלגות לפנות לקהל רחב יותר, בייחוד הבוחר שבמרכז.

לעיתים אף קרה בישראל שמפלגת מרכז נחשבה ככזו בשל שילוב עמדה ימנית בנושא מרכזי אחד בסדר היום הפוליטי עם עמדה הנחשבת לשמאל בנושא מרכזי אחר בפוליטיקה של ישראל. למשל מפלגת שינוי נחשבה למפלגת מרכז כמשלבת בתוכה רעיונות ימניים של כלכלה חופשית עם רעיונות של הפרדת דת ממדינה המזוהים עם השמאל.

מפלגות כיום:

1. יש עתיד
2. כחול לבן חוסן לישראל

סיעות כיום :

1. יש עתיד
2. המחנה הממלכתי

מפלגות בעבר:

1. המפלגה הפרוגרסיבית
2. מפלגת הגמלאים
3. מפלגת חץ
4. קדימה
5. מפלגת המרכז
6. תל"ם (תנועה להתחדשות ממלכתית)
7. ל"ע (ליברלים עצמאיים)
8. ד"ש (התנועה הדמוקרטית לשינוי)
9. שינוי
10. הדרך השלישית
11. מפלגת יחד
12. עצמאות
13. תל"ם – תנועה לאומית ממלכתית

• יש עתיד - 23 מנדטים
• חוסן לישראל - 8 מנדטים
• הרוב הלאומי (סיעת יחיד)

סה"כ: 32 מנדטים

• יוזמת המאה
• הרבעון הרביעי
• פנימה

• צעירי המחנה הממלכתי
• צעירי יש עתיד

• נוער המחנה הממלכתי בראשות יואב שטרן
• נוער יש עתיד בהנהגת אורן רוח, דביר פולסקי וטלא סבאח.

• פוליטיקה של ישראל
• ימין פוליטי בישראל
• שמאל פוליטי בישראל

• אפרת קנולר, מפלגות המרכז בישראל, בין הימין לבין השמאל, רסלינג, 2017.

• שמואל רוזנר, ‏המאגר הלאומי: כמה ישראלים באמת נמצאים במרכז הפוליטי, באתר מעריב אונליין, 22 בפברואר 2019
• נדן פלדמן, ככה הם באמצע, באתר TheMarker‏, 10 במרץ 2019
• דפנה ליאל ואמרי אפרת, עושים פוליטיקה: האם יש דבר כזה אידיאולוגיית מרכז? – יאיר לפיד, באתר עושים היסטוריה