נאום המלך – ויקיפדיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 | |
| בימוי | טום הופר |
|---|---|
| הופק בידי |
איאן קאנינג, גארת' אנווין, אמיל שרמן  |
| תסריט | דייוויד סיידלר |
| עריכה |
טאריק אנוור |
| שחקנים ראשיים |
קולין פירת' ג'פרי ראש הלנה בונהם קרטר |
| מוזיקה | אלכסנדר דספלה |
| צילום |
דני כהן |
| מדינה |
בריטניה אוסטרליה |
| חברת הפקה |
UK Film Council, See-Saw Films, Bedlam Productions |
| חברה מפיצה |
פרמאונט, דיסני+ |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 26 בנובמבר 2011 |
| משך הקרנה | 118 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה |
סרט חבר'ה, סרט ביוגרפי, סרט דרמה |
| מקום התרחשות |
לונדון, טירת בלמורל |
| תקופת התרחשות |
בין שתי מלחמות העולם |
| תקציב | 15 מיליון דולר |
| הכנסות | 250,000,000 דולר (28 בפברואר 2011[1]) |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 kingsspeech |
| פרסים |
פרס אוסקר פרס גילדת שחקני המסך פרס באפט"א |
| kingsspeech.com | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  |
נאום המלך (באנגלית: The King's Speech) הוא סרט דרמה בריטי־אוסטרלי משנת 2010 בבימויו של טום הופר, אודות מלך בריטניה ג'ורג' השישי הסובל מגמגום, ויחסיו עם קלינאי התקשורת ליונל לוג שעזר לו להתגבר על כך. את התסריט לסרט כתב דייוויד סיידלר (שבעצמו היה מגמגם) בהתבסס על התרחשויות אמיתיות.
בדרמה התקופתית מככבים השחקנים קולין פירת' המגלם את ג'ורג' השישי, וג'פרי ראש המגלם את לוג. צילומי הסרט החלו בחודש נובמבר 2009 בבריטניה. הסרט יצא בארצות הברית בתפוצה מוגבלת ב־26 בנובמבר 2010, ועלה לאקרנים ברחבי בריטניה ב־7 בינואר 2011. בנוסף נערכה הקרנה פרטית של הסרט לפני המלכה אליזבת השנייה[2]. הסרט זכה בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר[3].
הנסיך אלברט, דוכס יורק, סובל מקשיי דיבור ומפחד במה. אליזבת, אשתו של אלברט, מביאה את בעלה לטיפול אצל מטפל אוסטרלי לא מוכר בשם ליונל לוג. לאחר התחלה קשה, הנסיך הביישן והמטפל האקסצנטרי מקיימים סדרת טיפולים, ועם התקדמות הטיפול נרקם ביניהם קשר חזק. בינתיים, נפטר אביו של הנסיך אלברט, המלך ג'ורג' החמישי, ויורשו, המלך אדוארד השמיני (אחיו של הנסיך אלברט) מוותר על כס המלוכה, עקב אהבתו לווליס סימפסון ב־1936. אירועים אלה הופכים את הנסיך אלברט למלך, הנקרא ג'ורג' השישי. העולם עומד באותה עת על סף מלחמת העולם השנייה, ובריטניה נזקקת נואשות למנהיג בוטח. בתמיכת המטפל, משפחתו, ווינסטון צ'רצ'יל, מתגבר המלך על הגמגום ונושא נאום רדיו רב־השראה[4] המאחד את בני עמו בתחילתה של המלחמה.
- קולין פירת' – המלך ג'ורג' השישי, בנו של ג'ורג' החמישי
- ג'פרי ראש – ליונל לוג
- הלנה בונהם קרטר – המלכה אליזבת, אשתו של ג'ורג' השישי
- מייקל גמבון – המלך ג'ורג' החמישי
- גאי פירס – המלך אדוארד השמיני, בנו הבכור של ג'ורג' החמישי
- ג'ניפר אילי – מירטל לוג, אשתו של ליונל לוג
- אנתוני אנדרוס – סטנלי בולדווין, ראש ממשלת בריטניה
- טימותי ספול – וינסטון צ'רצ'יל, שר הימייה
- דרק ג'קובי – קוזמו גורדון לאנג, הארכיבישוף מקנטרברי
- איב בסט – ווליס סימפסון, אהובתו של אדוארד השמיני
לדברי התסריטאי דייוויד סיידלר, הבמאי טום הופר עמד על כך שהסרט ידייק ככל האפשר בהיבט ההיסטורי. עם זאת, בסרט נעשו מספר שינויים מטעמים אמנותיים כדי להציג דרמה אנושית. הפרופ' קאתי שולץ ציינה כי יוצרי הסרט הידקו את משך השתלשלות האירועים כך שיתרחשו לאורך שנים ספורות[5], כאשר למעשה, הדוכס מיורק החל לעבוד עם ליונל לוג באוקטובר 1926, עשר שנים לפני משבר הוויתור על הכתר, והשיפור בדיבורו ניכר תוך חודשים ולא שנים כפי שנטען בסרט. בריאיון עיתונאי משנת 1952 אמר לוג על הדוכס כי "הוא פתח את אספת הפרלמנט האוסטרלי בקנברה בשנת 1927 באופן חלק וללא גמגום", כלומר רק שבעה חודשים לאחר שהחלו לעבוד יחד. היועץ המלכותי הוגו ויקרס הסכים שפרטים היסטוריים שונו לצורכי דרמה. כך, למשל, לא נכחו פקידים בכירים בעת נאום המלך, וגם צ'רצ'יל לא היה מעורב ברמה כלשהי, ”אך הצופה הממוצע יודע מיהו צ'רצ'יל: הוא אינו יודע מיהם לורד הליפקס ולורד הואר.”
על פי ראיון שהעניק נכדו של ליונל לוג ל־BBC, צוות הסרט קיבל תשעה שבועות לפני הצילומים יומן עם הערות של ליונל אודות הטיפול בדוכס[6], ולא מעט מהמשפטים הזכורים במיוחד מהסרט היו ציטוטים ישירים מהיומן. נכדו של ליונל פיקפק בתיאור המטפל בסרט באומרו ”אני לא חושב שהוא אי פעם קילל בפני המלך והוא בוודאי לא כינה אותו ברטי.” ההיסטוריון אנדרו רוברטס טען כי חומרת הגמגום של המלך הוצגה באופן מוגזם.
עיתון "הגרדיאן" תיקן את הצגתו של סטנלי בולדווין כמי שהתפטר עקב סירובו לחמש מחדש את בריטניה, כאשר למעשה, הוא סיים את תפקידו כגיבור לאומי, מותש לאחר עשור בראש הצמרת[7].
כריסטופר היצ'נס ואיזאק קוטינר ערערו על האופן בו מצטייר דיוקנו של צ'רצ'יל בסרט. אין עוררין על כך שצ'רצ'יל עודד את אדוארד השמיני לעמוד בפני הלחץ לוותר על כתר המלוכה, בעוד שבסרט הוא מצטייר כתומך נלהב של הנסיך אלברט, וככזה שאינו מתנגד לוויתור. היטצ'נס ייחס זאת ל"יחס הפולחני" סביב מורשתו של צ'רצ'יל, ותהה האם בסרט חכם עשוי היטב, "הסיפור האמיתי לא היה מעט יותר מעניין עבור הקהל?". השניים גם מתחו ביקורת על כישלון הסרט להציג נכונה את מדיניות הפיוס כלפי גרמניה[8]. הסרט אמנם אינו מזכיר את הנושא במישרין, אך לטענתם משתמע ממנו כי ג'ורג' השישי התנגד לפייסנות, במיוחד בסצנה האחרונה המציגה את "צ'רצ'יל והמלך בארמון בקינגהאם, ואת הכנת נאום האחדות וההתנגדות", בעוד שג'ורג' השישי היה תומך נלהב בפיוס במכתבים ויומנים פרטיים של משפחת המלוכה. כמו כן, יחסו כלפי צ'רצ'יל במציאות היה פושר עד מאוחר במלחמה בגלל תמיכת האחרון באחיו[8].
ההיסטוריון אנדרו רוברטס טוען כי חומרת הגמגום של המלך הוצגה באופן מוגזם וכי ”הדמויות של אדוארד השמיני, ווליס סימפסון וג'ורג' החמישי עוינות יותר ממה שהם באמת היו.”
פרופ' אלי שאלתיאל התייחס לאי־הדיוקים שבסרט בהקשר רחב יותר:
"כשמטיחים באוזני יוצרים של דרמות היסטוריות פשטניות וקצת סלפניות שכאלה טענות על עיוותים והתעלמויות מוזרות, הם מסתתרים מאחורי רצונם להציג דרמה אנושית – במקרה שלנו אולי על כוח הרצון והידידות – ואת הסיפור ההיסטורי המסובך והמורכב, שאין בו סיפורים פשוטים, הם משאירים להיסטוריונים. עם זאת, אני מתקשה להאמין שהם אינם מודעים לכוחם המכריע והמדהים בתוצאותיו לעצב את הזיכרון ההיסטורי של האדם ברחוב. גם ההיסטוריונים הפופולריים והאהובים ביותר לא יצליחו להפיץ סיפור היסטורי כפי שעושה זאת הקולנוע."[9]
הסרט זכה לאהדת מבקרי הקולנוע. אתר Rotten Tomatoes המרכז ביקורות קולנוע העניק לסרט דירוג של 94%, וציין שישנה הסכמה ש"קולין פירת' נותן הופעה מיומנת בנאום המלך, דרמה תקופתית צפויה אך הפקה מסוגננת ומלהיבה".
הסרט זכה בפרס "בחירת הקהל" בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו, בפרס גילדת שחקני המסך[10], בפרס איגוד המפיקים בארצות הברית[11] בשבעה פרסי באפט"א[12], קיבל 12 מועמדויות לפרס אוסקר וזכה בארבע מהן, בראשן פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר, ובנוסף פרס הבמאי, פרס התסריט המקורי ופרס השחקן הראשי לקולין פירת'[13]. הסרט היה מועמד לשבעה פרסי גלובוס הזהב[14], אך זכה רק באחד לשחקן קולין פירת'[15].
| עיינו גם בפורטלים: | |
|---|---|
|
פורטל קולנוע |
|
פורטל הממלכה המאוחדת |
|
פורטל מלחמת העולם השנייה |
אתר האינטרנט הרשמי של נאום המלך (באנגלית)
"נאום המלך", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"נאום המלך", באתר נטפליקס
"נאום המלך", באתר AllMovie (באנגלית)
"נאום המלך", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "נאום המלך", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"נאום המלך", באתר Metacritic (באנגלית)- "נאום המלך", באתר אידיבי
- "נאום המלך", באתר דיסני+ סרטים (באנגלית)
- "נאום המלך", באתר Hulu סרטים (באנגלית)
"נאום המלך", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- דבר המלך אל עמי האימפריה, דבר, 4 בספטמבר 1939 – הנוסח המקורי של הנאום, מתורגם לעברית
- The King's Message to the Empire, פלסטיין פוסט, 4 בספטמבר 1939
- תום שגב, על אלו עובדות היסטוריות מבוסס הסרט החדש "נאום המלך"?, באתר הארץ, 4 בפברואר 2011
- ביקורות
- אורי קליין, הסרט "נאום המלך" ראוי לכתר, באתר הארץ, 30 בינואר 2011
- אבנר שביט, עבד כי ימלוך: על "נאום המלך", באתר וואלה, 28 בינואר 2011
- מאיר שניצר, יחי המלך: על "נאום המלך", באתר nrg, 27 בינואר 2011
- גואל פינטו, נאום המלך – צפוי ומוצלח, באתר גלובס, 27 בינואר 2011
- אור סיגולי, עכבר העיר, נאום המלך: אחת האכזבות הגדולות של השנה, באתר הארץ, 27 בינואר 2011
- ארז דבורה, טיפול שורש, בלי כתר, באתר ynet, 28 בינואר 2011
- "נאום המלך", ביקורת על הסרט באתר "עין הדג"
- ^ מתן שירם, "נאום המלך" גרף כבר כ־250 מיליון ד', באתר גלובס, 28 בפברואר 2011
- ^ דנה הרמן, כתבת "הארץ" באירופה, המלכה אליזבת: "נאום המלך" מרגש, באתר הארץ, 6 בפברואר 2011
- ^ טל לוין, עכבר העיר, נאום המלך הוא הזוכה באוסקר 2011, באתר הארץ, 27 בפברואר 2011
- ^ דבר המלך אל עמי האימפריה, דבר, 4 בספטמבר 1939 – הנוסח המקורי של הנאום, מתורגם לעברית
- ^ באתר bendbulletin(באנגלית)
- ^ ראיון באתר הבי בי סי
- ^ Guardian staff reporter, Unthinkable? Historically accurate films, The Guardian, 29 Jan 2011
- ^ 1 2 Christopher Hitchens, The King's Speech: good movie, very bad history., Slate, JAN 24, 2011
- ^ אלי שאלתיאל, סעודת מלכים: ספר חדש חושף את "הסיפור האמיתי" של בית המלוכה בריטי, באתר הארץ, 23 בפברואר 2011
- ^ טל לוין, עכבר העיר, נאום המלך זכה בטקס פרסי הסאג, באתר הארץ, 31 בינואר 2011
- ^ איתמר זהר, הפתעה: הסרט "נאום המלך" זכה בפרס איגוד המפיקים בארצות הברית, באתר הארץ, 19 בינואר 2011
- ^ איתמר זהר, "נאום המלך" זכה בשבעה פרסי האקדמיה הבריטית, באתר הארץ, 15 בפברואר 2011
- ^ שירות גלובס, הזוכה הגדול של טקס האוסקר הלילה: הסרט "נאום המלך", באתר גלובס, 28 בפברואר 2011
- ^ נירית אנדרמן ורותה קופפר, "נאום המלך" מועמד מוביל ב"גלובוס הזהב", באתר הארץ, 15 בדצמבר 2010
- ^ טל לוין, עכבר העיר, המנצח הגדול של גלובוס הזהב: "הרשת החברתית", באתר הארץ, 17 בינואר 2011
| זוכי פרס באפט"א לסרט הבריטי הטוב ביותר | |
|---|---|
| 1947-1967 | Odd Man Out (1947) • The Fallen Idol (1948) • האדם השלישי (1949) • The Blue Lamp (1950) • The Lavender Hill Mob (1951) • The Sound Barrier (1952) • ג'נבייב (1953) • בחירתו של הובסון (1954) • ריצ'רד השלישי (1955) • מרקיע שחקים (1956) • הגשר על הנהר קוואי (1957) • מקום בצמרת (1958) • Sapphire (1959) • מוצאי שבת ובוקר יום א' (1960) • קורטוב של דבש (1961) • לורנס איש ערב (1962) • טום ג'ונס (1963) • דוקטור סטריינג'לאב (1964) • תיק איפקרס (1965) • המרגל שחזר מן הכפור (1966) • אדם לכל עת (1967) |
| 1992–היום | משחק הדמעות (1992) • ארץ הצללים (1993) • חברים לרצח (1994) • טירופו של המלך ג'ורג' (1995) • סודות ושקרים (1996) • Nil by Mouth (1997) • אליזבת (1998) • East Is East (1999) • בילי אליוט (2000) • פארק גוספורד (2001) • The Warrior (2002) • לגעת באינסוף (2003) • אהבה של קיץ (2004) • וולאס וגרומיט והארנב הקטלני (2005) המלך האחרון של סקוטלנד (2006) • This Is England (2007) • Man on Wire (2008) • מטען הכאב (2009) • נאום המלך (2010) • החפרפרת (2011) • סקייפול (2012) • כוח משיכה (2013) • התאוריה של הכול (2014) • ברוקלין (2015) • אני, דניאל בלייק (2016) • שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי (2017) • המועדפת (2018) • 1917 (2019) • צעירה מבטיחה (2020) • בלפסט (2021) • רוחות אינישרין (2022) • עד שיצא עשן לבן (2024) |
| פרס גילדת המפיקים של אמריקה לסרט הקולנוע הטוב ביותר |
|---|
|
הנהג של מיס דייזי (1989) • רוקד עם זאבים (1990) • שתיקת הכבשים (1991) • משחק הדמעות (1992) • רשימת שינדלר (1993) • פורסט גאמפ (1994) • אפולו 13 (1995) • הפצוע האנגלי (1996) • טיטניק (1997) • להציל את טוראי ריאן (1998) • אמריקן ביוטי (1999) • גלדיאטור (2000) • מולין רוז' (2001) • שיקגו (2002) • שר הטבעות: שיבת המלך (2003) • הטייס (2004) • הר ברוקבק (2005) • מיס סנשיין הקטנה (2006) • ארץ קשוחה (2007) • נער החידות ממומביי (2008) • מטען הכאב (2009) • נאום המלך (2010) • הארטיסט (2011) • ארגו (2012) • 12 שנים של עבדות / כוח משיכה (2013) • בירדמן (2014) • מכונת הכסף (2015) • לה לה לנד (2016) • צורת המים (2017) • הספר הירוק (2018) • 1917 (2019) • ארץ נוודים (2020) • CODA (2021) • הכול בכל מקום בבת אחת (2022) • אופנהיימר (2023) • אנורה (2024) |
| פרס גילדת שחקני המסך לצוות השחקנים הטוב ביותר בסרט קולנוע | |
|---|---|
| 1995-2009 | אפולו 13 (1995) • כלוב הציפורים (1996) • ללכת עד הסוף (1997) • שייקספיר מאוהב (1998) • אמריקן ביוטי (1999) • טראפיק (2000) • פארק גוספורד (2001) • שיקגו (2002) • שר הטבעות: שיבת המלך (2003) • דרכים צדדיות (2004) • התרסקות (2005) מיס סנשיין הקטנה (2006) • ארץ קשוחה (2007) • נער החידות ממומביי (2008) • ממזרים חסרי כבוד (2009) |
| 2010-היום | נאום המלך (2010) • העזרה (2011) • ארגו (2012) • חלום אמריקאי (2013) • בירדמן (2014) • ספוטלייט (2015) • מאחורי המספרים (2016) • שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי (2017) • הפנתר השחור (2018) • פרזיטים (2019) • משפט השבעה משיקגו (2020) • CODA (2021) • הכול בכל מקום בבת אחת (2022) • אופנהיימר (2023) • עד שיצא עשן לבן (2024) |
| פרס גויה לסרט האירופי הטוב ביותר | |
|---|---|
| 1990-2010 | הודו סין (1992) • שלושת הצבעים: כחול (1993) • ממזר קטן (1994) • אמריקה (1995) • סודות ושקרים (1996) • ללכת עד הסוף (1997) • המתאגרף (1998) • החיים יפים (1999) • רוקדת בחשכה (2000) אמלי (2001) • הפסנתרן (2002) • להתראות לנין! (2003) • עם הראש בקיר (2004) • נקודת מפגש (2005) • המלכה (2006) • הפרפר ופעמון הצלילה (2007) • 4 חודשים, 3 שבועות ויומיים (2008) • נער החידות ממומביי (2009) • נאום המלך (2010) |
| 2011-היום | הארטיסט (2011) • מחוברים לחיים (2012) • אהבה (2013) • אידה (2014) • ילדות פרא (2015) • היא (2016) • הריבוע (2017) • אהבה בימים קרים (2018) • עלובי החיים (2019) • האב (2020) • עוד סיבוב (2021) • האדם הגרוע בעולם (2022) |