he.wikipedia.org

נובוסיבירסק (מחוז) – ויקיפדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נובוסיבירסק (אובלסט)
Новосибирская область
סמל נובוסיבירסק
סמל נובוסיבירסק

סמל נובוסיבירסק

דגל נובוסיבירסק
דגל נובוסיבירסק

דגל נובוסיבירסק

מדינה רוסיה רוסיה
מחוז פדרלי המחוז הפדרלי של סיביר
מחוז כלכלי המחוז הכלכלי מערב-סיבירי
מושל אנדריי טראווניקוב
רשות מחוקקת האספה המחוקקת של מחוז נובוסיבירסק עריכת הנתון בוויקינתונים
בירת האובלסט נובוסיבירסק
שפה רשמית רוסית
תאריך ייסוד 28 בספטמבר 1937
שטח 177,756 קמ"ר (דירוג: 19)
אוכלוסייה
 ‑ באובלסט 2,786,540 (דירוג: 16, 1 בינואר 2025)
 ‑ צפיפות 15.69 נפש לקמ"ר (2024)
קואורדינטות 55°27′N 79°33′E / 55.45°N 79.55°E 
אזור זמן UTC +7
www.adm.nso.ru

לחצו כדי להקטין חזרה

(למפת מחוז נובוסיבירסק רגילה)

ברדסק

ברדסק

קויבישב

קויבישב

ברבינסק

ברבינסק

קרסוק

קרסוק

טטרסק

טטרסק

טוגוצ'ין

טוגוצ'ין

צ'רפאנובו

צ'רפאנובו

בולוטנויה

בולוטנויה

מחוז נובוסיבירסק

לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מחוז נובוסיבירסקרוסית: Новосибирская область; בתעתיק: נובוסיבירסקאיה אובלסט) הוא סובייקט בפדרציה הרוסית. המחוז, הנמצא בשטחו של המחוז הפדרלי הסיבירי, ממוקם בדרום סיביר המערבית. הוא גובל בקזחסטן. אוכלוסיית המחוז מונה כ -2,789,500 (נכון לינואר 2024), השטח - 177,756 קמ"ר. אורך האזור ממערב למזרח - 642 ק"מ, מצפון לדרום - 444 ק"מ.

בשטח המחוז עובר נהר האוב.

המחוז הוקם בשנת 1937.

נובוסיבירסק היא מרכז התעשייה, התחבורה, המדע והתרבות הגדול ביותר ברוסיה, העיר השלישית באוכלוסיית המדינה אחרי מוסקבה וסנט פטרסבורג. זוהי גם בירת המחוז הפדרלי של סיביר.

האזור היה חלק של אימפריות עמים נוודים שונים. החל מהמאה ה-13 הוא שולב בהורדת הזהב ובהמשך בחאנות סיביר.

בסוף המאה ה-17 מתיישבים רוסים החלו להקים מבצרים באזור. בתחילת המאה ה-18 תעשיינים ממשפחת דמידוב הקימו באזור מספר מפעלים לייצור נחושת.

בעקבות פתיחת הרכבת הטרנס-סיבירית וגשר על נהר אוב בשנת 1893 הוקם יישוב אלכסנדרובסקי שבשנת 1925 שמו שונה לנובוסיבירסק.

עד לשנת 1921 השטח היה חלק של גוברניית טומסק. בהמשך הוא שולב ביחידות מנהליות שונות.

המחוז הוקם ב-28 בספטמבר 1937 בשטח גדול בהרבה מהמחוז הנוכחי. בשנת 1943 ממנו פוצל מחוז קמרובו ובשנת 1944 מחוז טומסק.

בתקופת מלחמת העולם השנייה לאזור פונו מפעלים רבים מהחלק האירופאי של ברית המועצות.

הרשות המחוקקת היא "האספה המחוקקת של מחוז נובוסיבירסק" שכוללת 76 חברים. בראש המחוז עומד מושל מחוז נובוסיבירסק שנבחר ל-5 שנים. בספטמבר 2018 לתפקיד נבחר אנדריי טרבניקוב. בשנת 2023 הוא נבחר לכהונה השנייה.

מבחינה אדמיניסטרטיבית החבל מחולק ל-30 ראיונים ו-7 ערים בעלי חשיבות מחוזית.

נכון לינואר 2024 במחוז התגוררו 2,789,532 תושבים, דומה לכ-2.8 מיליון תושבים בשנת 1989. בערים מתגוררים כ-79% מאוכלוסיית המחוז. העיר נובוסיבירסק היא העיר השלישית ברוסיה. הרוסים מהווים כ-78% מאוכלוסיית המחוז. בנוסף לכך, ניתן לציין קהילה גדולה יחסית של גרמנים (כ-16 אלף, 0.6%) רובם הגיעו בעקבות גירוש גרמנים במהלך מלחמת העולם השנייה, בשנת 1959 התגוררו במחוז כ-80 אלף גרמנים. טטרים מהווים כ-0.5% מכלל אוכלוסיית המחוז (כ-16 אלף).

בעיר השנייה בגודלה במחוז ברדסק מתגוררים כ-100 אלף תושבים.

בשטח המחוז התגלו מרבצים גדולים של פחם, נפט, גז טבעי, וטיטניום דו-חמצני. במחוז קיימת תעשייה כבדה מפותחת - בניית מכונות, מטוסים וציוד חשמלי. החקלאות האזורית מתמחה בגידול דגנים, תפוחי אדמה וירקות, גידול בקר חלבי, וגידול עופות.[1]

בעיר נובוסיבירסק ממוקמים מפעלים של תעשיות ביטחוניות שבהם בין היתר מיוצרים מטוסי קרב סוחוי Su-34.

לפיתוח האוזר תרמה רבות הפעלת הרכבת הטראנס-סיבירית. כיום בשטח המחוז פועלת רשת מסילות ברזל מפותחת.

בשטח המחוז עוברים כבישים ארציים R-254 "אירטיש" צ'ליאבינסק-נובוסיבירסק, M52 נובוסיבירסק-מונגוליה ו-M-53 נובוסיבירסק-אירקוטסק.

נמל התעופה נובוסיבירסק טולמצ'ובו פועל כנמל תעופה בין-לאומי. בשנת 2023 עברו דרכו כ-9 מיליון נוסעים.

חלוקה אדמיניסטרטיבית של הפדרציה הרוסית
סובייקטים פדרליים
רפובליקות אדיגיהאודמורטיהאינגושטיהאלטאיבוריאטיהבשקורטוסטןדאגסטןטובהטטרסטןחקסיהסאחה-יקוטיהמארי אלמורדוביהצ'ובשיהצ'צ'ניהצפון אוסטיה - אלניהקאראצ'אי-צ'רקסיהקברדינו-בלקריהקומיקלמיקיהקרליהקרים 1דונצק 1לוגנסק 1
חבלים מנהליים (קראיה) אלטאיחברובסקסטברופולפרימוריהפרםעבר הבאיקלקמצ'טקהקרסנודארקרסנויארסק
מחוזות (אובלסטי) אוליאנובסקאומסקאורנבורגאוריולאיוואנובואירקוטסקאמורארכנגלסקאסטרחןבלגורודבריאנסקטומסקטולהטברטיומןטמבובוולגוגרדוולוגדהוורונז'ולדימירירוסלבללנינגרדליפצקמגדןמוסקבהמורמנסקנובגורודנובוסיבירסקניז'ני נובגורודסברדלובסקסחליןסמולנסקסמרהסראטובפנזהפסקוברוסטובריאזאןצ'ליאבינסקקוסטרומהקורגןקורסקקירובקלוגהקלינינגרדקמרובודרום חרסון 1זפורוז'יה 1
ערים פדרליות מוסקבהסנקט פטרבורגסבסטופול 1
מחוזות (אובלסטי) אוטונומיים המחוז היהודי האוטונומי
מחוזות (אוקרוגה) אוטונומיים חנטי ומנסיימאלו-ננץננץצ'וקוטקה
טריטוריה פדרלית סיריוס
מחוזות כלכליים
מחוזות כלכליים מרכזיצ'רנוזמיה-מרכזמזרח סיבירמערב סיבירהמזרח הרחוקצפוניאורלצפון הקווקזצפון מערבעבר הוולגהוולגה-וויאטקהקלינינגרד
מחוזות פדרליים
מחוזות פדרליים מרכזיהמזרח הרחוקסיבירהצפון-מערבידרומיאורלוולגהצפון קווקז • (קרים 2)

הערות: 1מרבית מדינות העולם לא מכירות בסיפוח דרום ומזרח אוקראינה וחצי האי קרים לרוסיה והם אינם מוכרים בינלאומית כחלק מרוסיה. 2התקיים בשנים 20142016.