he.wikipedia.org

סאל לה פלטייה – ויקיפדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תיאטרון האקדמיה המלכותית למוזיקה, התואר הרשמי של האופרה הלאומית של פריז, בסביבות 1821

סאל לֶה פֶּלֶטְיֵיה בצרפתית: Salle Le Peletier או Lepeletier)[1] המכונה לעיתים "סאל דה לה רי לה פלטייה" או "האופרה לה פלטייה", היה משכנה של האופרה הלאומית של פריז מ-1821 עד שהבניין נהרס בשרפה ב-1873. התיאטרון תוכנן ונבנה בידי האדריכל פרנסואה פברט על חלקת הגן של Hôtel de Choiseul ברחוב לפלטייה. עקב התמורות הרבות בממשלה ובניהול בשנות קיומו של התיאטרון, היו לו מספר שמות רשמיים שונים, שהחשובים בהם היו: תיאטרון האקדמיה המלכותית למוזיקה (1821 עד 1848), אופרה-תיאטרון של העם (1848 עד 1850), תיאטרון האקדמיה הלאומית למוזיקה (1850 עד 1852), תיאטרון האקדמיה הקיסרית למוזיקה (1852 עד 1854), תיאטרון האופרה הקיסרי (1854 עד 1870), ותיאטרון האופרה הלאומי (1870 עד 1873).

הצגת האופרה של שארל-סימון קאטל, "הבייאדרות" לחנוכת סאל לה פלטייה של האופרה של פריז ב-16 באוגוסט 1921

כשאחיינו של מלך צרפת, לואי ה-18, שארל פרדינן, דוכס ברי נדקר למוות בליל 13 בפברואר 1820 בחזית התיאטרון הקודם של האופרה של פריז, סאל דה לה רי דה רישלייה, החליט המלך לצוות על הריסת התיאטרון כדי לבנות במקומו קאפלה כיד זיכרון. מכל מקום, מיזם בניית הקאפלה לא יצא לפועל בגלל מהפכת יולי 1830. במקום שנועד לקאפלה עומדת כיום מזרקת לובואה בכיכר לובואה. האולם ברחוב רישלייה שימש כאולם העיקרי של האופרה של פריז מאז 1794. זמן קצר אחרי מות אחיינו בפברואר 1820, שכר המלך את האדריכל פרנסואה דרבה לתכנן אולם חדש לאופרה ברחוב לה פלטייה, ובניית האולם זה נשלמה כעבור שנה. בתקופת הבנייה שכנו להקות האופרה והבלט בתיאטרון פאוואר ובסאל לובואה.

הסאל לה פלטייה נחנך ב-16 באוגוסט 1821 בתוכנית מעורבת, שנפתחה בהמנון "יחי אנרי השמיני", וכללה את האופרה "הבייאדרות" של המלחין שארל סימון קאטל ואת הבלט "שיבת הזפיר" בכוריאוגרפיה של מנהל הבלט גארדל. אף כי התיאטרון נועד להיות זמני ונבנה מעץ וטיח, הוא המשיך לשמש את האופרה למשך יותר מחמישים שנה. רבות מן הגראנד אופרות של המאה ה-19 הוצגה לראשונה על בימתו, בהן: "וילהלם טל" של רוסיני (1829), "רוברט השד" של מאיירבר |(1831), היהודייה של הלוי (1835), ודון קרלו של ורדי (1867).

התיאטרון, ששטחו היה 14,000 מ"ר עם במה בגודל 30 מטרים, היה מתקדם מאוד לתקופתו. ב-6 בפברואר 1822 נעשה לראשונה שימוש בגז לאפקטים של תאורת הבמה באופרה "אלאדין ומנורת הקסמים" של ניקולא איזואר.[2] את הבמה ודות התזמורת אפשר היה לסלק כדי להפוך את אולם המופעים לאולם נשפים ענקי.

כמו הבלט של תיאטרון הוד מלכותה בלונדון, היה הסאל לה פלטייה כר הפעולה למיטב הבלטים הרומנטיים, שמנהלי בלט ידועי שם כז'יל פרו, ארתור סנט-לאון, פיליפו טליוני, ז'וזף מאזילייר, ז'אן קוראלי ופול טליוני יצרו בו יצירות מופת רבות בשביל בלט האופרה של פריז, בהן הסילפידה (1832), ז'יזל (1841), פאקיטה (1846), לה קורסר (1856), לה פפיון (1860) וקופליה (1870). בין הבלרינות הגדולות שרקדו על במת האופרה בתקופה זו היה מארי טליוני, קרלוטה גריזי, קרולינה רוזאטי, פאני אלסלר, לוסיל גראהן ופאני צ'ריטו.

  • The ballet Giselle during a state visit of Tsar Alexander II (4 June 1867)

    The ballet Giselle during a state visit of Tsar Alexander II (4 June 1867)

  • The Principal Ballerinas of the Paris Opera (clockwise from top left): Lise Noblet, Marie Taglioni, Mlle Julia [de Varennes], Alexis Dupont, Amélie Legallois, and Pauline Montessu, premiers sujets in 1831.[3]

    The Principal Ballerinas of the Paris Opera (clockwise from top left): Lise Noblet, Marie Taglioni, Mlle Julia [de Varennes], Alexis Dupont, Amélie Legallois, and Pauline Montessu, premiers sujets in 1831.[3]

  • Lithograph depicting many famous dancers and their patrons in the Foyer de la Danse (1841)

    Lithograph depicting many famous dancers and their patrons in the Foyer de la Danse (1841)

בשנת 1858 שימש סאל לה פלטייה זירה לאחד המשחקים המפורסמים ביותר בתולדות השחמט, מורפי נגד הדוכס מבראנסוויק והרוזן איזואר משחק האופרה בין רב-האמן האמריקאי פול מורפי (לבן) ושני אצילים, גרמני וצרפתי, הדוכס מבראונשווייג והרוזן איזואר. המשחק התנהל בתא הפרטי של הדוכס במהלך הצגה של "נורמה" מאת בליני.

בליל 29 באוקטובר 1873 עלה בחלקו של הסאל לה פלטייה אותו גורל שמצא רבים מקודמיו: הוא נהרס בשרפה שנמשכה 27 שעות, ופרצה כנראה כתוצאה מתאורת הגז החדשנית של האולם. ב-1858 שכר נפוליאון השלישי, קיסר צרפת, את שירותיו של המהנדס האזרחי ברון האוזמן להתחיל בבניית תיאטרון שני לאופרה והבלט של פריז, לפי תוכנית של האדריכל שארל גרנייה. ב-1875 נחנך התיאטרון החדש, הידוע כיום בשם פלה גרנייה.

  • השריפה ב-29 באוקטובר 1873

    השריפה ב-29 באוקטובר 1873

  • מראה פרספקטיבה של השריפה

    מראה פרספקטיבה של השריפה

  • אחרי השריפה

    אחרי השריפה

  • Painting of the Grande Salle of the theatre during a performance of a ballet (1864)

    Painting of the Grande Salle of the theatre during a performance of a ballet (1864)

  • Perspective view of the façade on the Rue Le Peletier (ca. 1870)

    Perspective view of the façade on the Rue Le Peletier (ca. 1870)

  • Lithograph of the Grande Salle (1854)

    Lithograph of the Grande Salle (1854)

  • Site plan, floor plan, and interior perspective view (1822)

    Site plan, floor plan, and interior perspective view (1822)

  • The backstage area (ca. 1840)

    The backstage area (ca. 1840)

  1. ^ https://books.google.com/books?id=AcUwAQAAMAAJ&pg=PA172 L'Académie impériale de musique, p. 172], and Encyclopédie d'architecture, vol 4 (1875), pp. 7, 8 לדוגמאות ראו קסטיל-בלאזה (1855), "ל'אקדמי אימפריאל דה מוזיק", עמ' 172 ו"אנציקלופדיה לארכיטקטורה", כרך 4 (1875), עמ' 7, 8
  2. ^ האופרה הלאומית של פריז, "תולדות הסאל לה פלטייה"
  3. ^ Almanach des spectacles, J.-N. Barba, 1831 S. 23 (online).
  4. ^ הצגת הבכורה של "פאוסט" הייתה בתאטר ליריק בפריז כאופרה קומיק עם דיאלוג מדובר. רצ'יטטיבים נוספו להפקה בשטרסבורג באפריל 1860. ההצגה הראשונה באופרה של פריז (בתוספת מוזיקה לבלט) הייתה ב-3 במרץ 1869