סמנתה פאוור – ויקיפדיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
.jpg) | ||||||
| סמנתה פאוור | ||||||
| לידה |
21 בספטמבר 1970 (בת 54) לונדון, הממלכה המאוחדת  | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית | |||||
| השכלה |
| |||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | |||||
| בן זוג | קאס סאנסטיין | |||||
| samanthapower.com | ||||||
| ||||||
| ||||||
| פרסים והוקרה | ||||||
| ||||||
  |
סמנתה פאוור (באנגלית: Samantha Power; נולדה ב-21 בספטמבר 1970) היא אשת אקדמיה, פקידת ממשל, וסופרת אירית-אמריקאית. פאוור כיהנה כשגרירת ארצות הברית באו"ם בממשל אובמה השני, וכמנהלת הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי בממשל ביידן. שימשה גם יועצת מיוחדת לנשיא ארצות הברית ברק אובמה ועמדה בראש Office of Multilateral Affairs and Human Rights כמנהלת בכירה של יחסים רב-צדדיים (Multilateral Affairs) במועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית. פאוור היא גם המנהלת המייסדת ופרופסור בקתדרה למנהיגות עולמית ומדיניות ציבורית על שם אנה לינד, השייכת למרכז קאר לזכויות אדם בבית הספר לממשל על שם קנדי באוניברסיטת הרווארד.
.jpg)
פאוור החלה את הקריירה שלה בכתיבתה העיתונאית על מלחמות יוגוסלביה וזכתה בפרס פוליצר עבור ספרה A Problem from Hell ("בעיה מהגיהנום"), מחקר על תגובת ממשל ארצות הברית למעשי הטבח. היא הייתה בתחילה יועצת בכירה לאובמה עד מרץ 2008, אז התפטרה מהקמפיין הנשיאותי עקב התבטאויות שנויות במחלוקת. היא הצטרפה לצוות המעבר של אובמה למחלקת המדינה של ארצות הברית בנובמבר 2008. ב-1 באוגוסט 2013 החלה פאוור את כהונתה כשגרירת ארצות הברית באו"ם, וב-20 בינואר 2017, עם כניסת דונלד טראמפ לתפקיד הנשיא, סיימה את תפקידה.
בינואר 2021, הנשיא הנבחר ג'ו ביידן הודיע כי מינה אותה לתפקיד ראש הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי[1].
.jpg)
פאוור נולדה בלונדון ב־21 בספטמבר 1979, לוורה דילייני, רופאה מומחית בנפרולוגיה, וג'ים פאוור, רופא שיניים ונגן פסנתר, שניהם ממוצא אירי. פאוור גדלה באירלנד עד גיל תשע, עד שהיגרה עם אמה לפיטסבורג שבפנסילבניה ב-1979.
היא למדה בבית-הספר התיכון לייקסייד באטלנטה שבג'ורג'יה והייתה חברת נבחרות הקרוס והכדורסל. היא סיימה תואר ראשון באוניברסיטת ייל ותואר במשפטים באוניברסיטת הרווארד. ב-1993, בגיל 23, היא הפכה לאזרחית אמריקאית.
בין השנים 1993 ל-1996 עבדה כעיתונאית וסיקרה את מלחמות יוגוסלביה עבור העיתונים U.S. News & World Report, הבוסטון גלוב, האקונומיסט והניו ריפבליק. כששבה לארצות הברית היא למדה בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד, וקיבלה תואר במשפטים ב-1999. ספרה הראשון "בעיה מהגיהנום: אמריקה ועידן רצח העם" (A Problem from Hell: America and the Age of Genocide) צמח ממאמר אותו כתבה בבית הספר למשפטים. ספרה זכה בפרס פוליצר לספרי עיון ובפרס הספר על-שם אנתוני לוקאס[2], ובפרס אניספילד-וולף ב-2003. בספר היא סקרה את מקורות המילה genocide (רצח עם), את מעשי רצח-העם העיקריים במאה העשרים, וניתחה כמה מהסיבות לכישלון המתמיד של ממשלות והקהילה הבינלאומית לזהות ולהגיב באופן יעיל למקרים של רצח עם[3].
היא חוקרת של מדיניות החוץ ובמיוחד בכל הנוגע לזכויות אדם, רצח עם ואיידס. שימשה כפרופסור ומופקדת הקתדרה על-שם אנה לינד למנהיגות מעשית ועולמית ומדיניות ציבורית בבית הספר לממשל באוניברסיטת הרווארד.
ב-2004 בחר "טיים מגזין" בפאוור כאחת ממאה המדענים וההוגים החשובים ביותר של השנה[4]. בסתיו 2007 החלה פאוור לכתוב טור קבוע בטיים מגזין. פאוור מופיעה בסרטו התעודי של צ'ארלס פרגוסון משנת 2007, No End in Sight, שמאשים את ממשל בוש במחדלים רבים במלחמתה של ארצות הברית בעיראק.
ספרה השני, Chasing the Flame: Sergio Vieira de Mello and the Fight to Save the World ("לרדוף אחרי הלהבה: סרג'ו ויירה דה מלו ומאבקו להציל את העולם"), ראה אור ב-14 בפברואר 2008. הוא דן בסרז'יו ויירה דה מלו, הנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם והנציג המיוחד של האו"ם בעיראק שנהרג בפיגוע במלון קאנאל בבגדד, ביחד עם ז'אן-סלים כנען, נדיה יונס, פיונה ווטסון, וחברים נוספים מצוותו, אחר-הצהרים של 19 באוגוסט 2003, הספר היה הבסיס לסרט התעודי Sergio, בבימויו של גרג ברקר ובעריכתה של קארן שמיר.
פאוור ידועה במיוחד בשל מאמציה להגביר את המודעות הציבורית בנושאים של רצח עם וזכויות אדם, במיוחד ברצח העם בדארפור. ב-2006 היא יעצה ל-Screamers, סרט אודות מעשי רצח העם בדארפור, ארמניה ואחרים במאות ה-20 וה-21. פאוור הפכה לקול מוביל הקורא להתערבות מזוינת במצבים של משברים הומניטאריים[5].
בשנת 2002, בעת שהייתה חברת סגל אוניברסיטת הרווארד, התראיינה פאוור להארי קרייזלר מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי ונשאלה היפוטית על תפקידה האפשרי כיועצת לנשיא ארצות הברית בנוגע למצב בישראל ובפלסטין, במקרה שאחד הצדדים נע לכיוון רצח עם. פאוור ציינה כי יש צורך בנכונות לקחת סיכונים משמעותיים, לרבות אינטרסים פוליטיים פנימיים. היא הציעה גישה שונה מזו הקיימת, והיא השקעה כספית נרחבת במדינה פלסטינית, במקום בסיוע צבאי לישראל, יחד עם נוכחות צבאית משמעותית שתוכל להבטיח יציבות. היא הדגישה כי כפיית פתרון על צדדים מסוכסכים היא צעד קשה ולא דמוקרטי, אך הכרחי במצבים שבהם זכויות אדם מופרות באופן חמור או קיים איום של רצח עם. פאוור ביקרה את חוסר האחריות של שרון וערפאת, וקראה להתערבות חיצונית שתונחה על ידי עקרונות דמוקרטיים-ליברליים, ולא על ידי אינטרסים פוליטיים קצרי טווח[6]. בריאיון להארץ, הסבירה פאוור את השקפותיה והצהרותיה לגבי ישראל. היא התעקשה שהיא מתייחסת לאיומים כלפי ישראל, כמו תוכנית הגרעין האיראנית, ברצינות רבה[7].
בשנים 2005–2006 הייתה יועצת של הסנטור ברק אובמה כמומחית למדיניות חוץ, ולזכותה נזקפת הפחת עניינו והכוונתו של ברק אובמה בנושא רצח העם בדארפור[8].
פאוור שירתה כיועצת בכירה למדיניות החוץ לאובמה במהלך מסע הבחירות שלו לנשיאות ב-2008. היא תמכה בפומבי כבר משלב מוקדם במרוץ בסנאטור ברק אובמה. כשהיא הצטרפה למסע הבחירות של אובמה כיועצת למדיניות חוץ, תיאר אותה העיתון Men's Vogue כ"גאונת הרווארד שיכולה להתפאר גם בפרס פוליצר וגם ב-a mean jump shot (תשאלו את ג'ורג' קלוני). כעת המשקיפה מהצד המושלמת משתתפת במשחק עצמו, בפוליטיקה בוושינגטון די. סי.."[9]
באוגוסט 2007 כתבה פאוור תזכיר שכותרתו "וושינגטון השמרנית לעומת השינוי לו אנו זקוקים", שבו היא מציגה את אחת מהאמירות הכוללניות ביותר של גישתו של אובמה כלפי מדיניות החוץ. בתזכיר היא כותבת: "שיקול דעתו של ברק אובמה הוא צודק, ההיגיון המקובל מוטעה. אנו זקוקים לעידן חדש של דיפלומטיה אמריקאית קשוחה, בעלת עקרונות ומעורבת על-מנת להתמודד עם אתגרי המאה העשרים ואחת[10].
בפברואר ומרץ 2008 החלה פאוור במסע מכירות בינלאומית על מנת לקדם את ספרה, Chasing the Flame (לרדוף אחרי הלהבה). בשל מעורבתה במסע הבחירות של אובמה, רבים מהראיונות אותם העניקה חגים סביב השקפותיה לגבי מדיניות החוץ של ברק אובמה ומסע הבחירות של 2008.
ב-21 בפברואר הופיעה פאוור אצל צ'ארלי רוז והשוותה את ברק אובמה לסרג'ו ויירה דה מלו, שהיה נושא ספרה Chasing the Flame. "זו הייתה תוכחתו של סרג'ו: אם אינך חושב במונחים של כבוד וחופש מפחד, וזהו הנושא האחר שאובמה שב אליו, הרעיון הרוזוולטיאני הנושן. אובמה ניסה לנהל מסע בחירות שמוציא אותנו מפוליטיקת הפחד. הוא גם מאוד רגיש למידה שבה, וסרג'ו השתמש במשפט זה, 'פחד הוא יועץ רע.' משפט זה יכול היה לצאת מפיו של אובמה, אף-על-פי שהוא יצא מפיו של סרג'ו. אנחנו לוקים בשיפוטנו כשאנחנו מפחדים".[11]
פאוור הופיעה ב-BBC וב-HARDtalk ב-6 במרץ, בהצהירה שהבטחתו של אובמה "להוציא את כל הצבא מעיראק בתוך שישה עשר חודשים" הייתה "התסריט האפשרי הטוב ביותר" ש"אותו הוא יבחן שוב כשיהפך לנשיא"[12]. כשהמראיין איתגר אותה אם היא סותרת את מחויבותו של אובמה במסע הבחירות, היא הגיבה, "אתה לא יכול להתחייב במרץ 2008 לגבי מה שיקרה בינואר 2009... כמובן שהוא לא יסתמך על איזושהי תוכנית שאותה הוא הגה כשהיה מועמד לנשיאות או סנאטור. הוא יסתמך על תוכנית – תוכנית מבצעית – אותה הוא יתכנן בהיוועצות עם אנשים עמם הוא אינו בא במגע יומיומי כיום, מכיוון שהוא אינו הנשיא"[13]. היא סיכמה באומרה ש"אנחנו ננסה להוציא את כוחות ארצות הברית מעיראק מהר ובאופן אחראי ככל האפשר"[12].
בריאיון לעיתון The Scotsman ב-6 במרץ כינתה את הילרי קלינטון "מפלצת"[14]. פאוור התנצלה על ההערה בלילה של ריאיון, ב-6 במרץ, ואמרה כי "הם לא מבטאים את רגשותי לגבי הסנאטורית קלינטון, שאני מעריכה ומעריצה זה זמן רב את מנהיגותה ושירותה הציבורי". היא הוסיפה כי "כמובן שאני מתחרטת על מילותיי. אינני יכולה להאמין שהם אפילו יצאו מפי ... בכל הופעה ציבורית דיברתי על הסנאטורית קלינטון; שיבחתי אותה על מנהיגותה, האינטלקט שלה. היא גם מאוד לבבית, מצחיקה ... הלוואי שהייתי יכולה לחזור אחורה בזמן". ביום למחרת היא התפטרה מתפקידה במסע הבחירות של אובמה[15]. בעקבות התפטרותה, היא הופיעה גם בקולבר ריפור ב-17 במרץ 2008 ואמרה: "האם אני יכולה להבהיר ולהגיד, אני לא סבורה שהילרי קלינטון היא מפלצת... נותרו לנו שלושה מתמודדים מדהימים במירוץ". כשפאוור הצטרפה מאוחר יותר לצוות המעבר של מחלקת המדינה של ארצות הברית, גורם רשמי המקורב לצוות אמר שפאוור התנצלה וש"המחווה שלה הביאה לפיוס" עם קלינטון[16][17]. פאוור נכחה בטקס השבעתה של קלינטון כמזכירת המדינה ב-2 בפברואר 2009.
אחרי הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008, שבה פאוור לצוותו של אובמה והייתה חברה בצוות המעבר למחלקת המדינה של ארצות הברית[18].
בינואר 2009 מינה הנשיא אובמה את פאוור לחברת צוות במועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית, שם שימשה כעוזרת מיוחדת לנשיא ומנהלת ה-Office of Multilateral Affairs and Human Rights[19].
סמנתה פאוור נחשבת לדמות המפתח בתוך ממשל אובמה בשכנעה את הנשיא לתקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב (2011). פאוור טענה שלארצות הברית יש מחויבות מוסרית להתערב, אם יש צורך בכוח צבאי, על מנת למנוע רצח עם[20]. בתוך הבית הלבן, פאוור תבעה במפגיע התערבות אמריקנית על בסיס הומניטרי. היא תוארה כבעלת תפקיד מכריע בשכנוע אובמה לדחוף את מועצת הביטחון של האו"ם להתיר קואליציה צבאית על מנת להגן על אזרחי לוב[21]. פאוור טענה בעבר ש"אתה לא מקבל שום קרדיט על עשיית הדברים הנכונים" זה תלוי בנו "לשנות את המצב, היא אמרה. "המרשם שלי", היא אמרה, "הוא שרמת המעורבות האמריקנית והבינלאומית תהיה ביחס ישר למעשי העוול שמתחוללים בשטח."[22]
ב-5 ביוני 2013 הודיע הנשיא אובמה על מינויה לשגרירת ארצות הברית החדשה באו"ם. המינוי נתמך על ידי הסנאטורים הרפובליקנים ג'ון מקיין ולינדזי גרהאם, והסנאטור העצמאי ג'וזף ליברמן. פאוור גם קיבלה תמיכה מהדיפלומט האמריקני דניס רוס, המנהל של הליגה נגד השמצה אברהם פוקסמן ושגריר ישראל בארצות הברית מייקל אורן[23].
מינויה כשגרירה אושרר על ידי הסנאט האמריקני ב-1 באוגוסט 2013, ברוב של 87 מול 10, והיא הושבעה לכהונה יום לאחר מכן על ידי סגן הנשיא[24].
בנאום בספטמבר 2013 בנוגע להערכת ממשלת ארצות הברית לגבי השימוש של ממשלת סוריה בנשק כימי ב-21 באוגוסט 2013, אמרה פאוור במסיבת עיתונאים כי ממצאי המודיעין האמריקני "מצביעים ברובם המוחלט על מסקנה אחת חדה: משטר אסד ביצע מתקפה". היא הוסיפה, "הפעולות של משטר אסד ראויות לגינוי מוסרי, והן מפרות נורמות בינלאומיות ברורות". פאוור המשיכה ומתחה ביקורת על כישלונו של מנגון האומות המאוחדות לסכל או להעמיד לדין את האשמים בזוועות שבוצעו במלחמת האזרחים הסורית, שזו כבר השנה השלישית שלה. לדבריה, "המערכת שהוקמה ב-1945 בדיוק כדי להתמודד עם איומים מסוג זה לא פעלה כפי שהייתה אמורה לפעול". היא הוסיפה, "גם בעקבות הניפוץ הבוטה של הנורמה הבינלאומית נגד שימוש בנשק כימי, רוסיה ממשיכה להחזיק את מועצת הביטחון כבת ערובה ולהתנער מאחריותה הבינלאומית"[25].
בפברואר 2016 ביקרה פאוור בישראל ונפגשה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ואמרה כי הממשל האמריקאי מודאג מכך שחוק שקיפות העמותות, אותו קידמה הממשלה, עלול לפגוע בארגוני החברה האזרחית בפרט ובדמוקרטיה הישראלית בכלל[26].
בדצמבר 2016 הסבירה פאוור בנאום ארוך את ההחלטה לא להטיל וטו על החלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם, שקבעה שההתנחלויות הישראליות בשטחים שנכבשו בשנת 1967 בגדה המערבית ובמזרח ירושלים אינן חוקיות[27]. כי מדיניות ארצות הברית מזה עשרות שנים כוללת התנגדות לבנייה בהתנחלויות. "במשך חמישה עשורים אנחנו מבהירים את עמדתנו לישראל בפומבי ובשיחות פרטיות", היא אמרה. "ההצבעה שלנו עולה בקנה אחד באופן מוחלט עם מדיניותה רבת השנים של ארצות הברית"[28]. בהחלטה תמכו 14 מתוך 15 המדינות החברות במועצת הביטחון, תוך הימנעות של ארצות הברית, אשר נמנעה מלממש את זכות הווטו שלה במועצת הביטחון[29].
כהונתה כשגרירה תמה עם השבעת דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית ב־20 בינואר 2017.
באפריל 2017 מונתה פאוור לחברת פקטולה בבית הספר למשפטים ובבית הספר לממשל באוניברסיטת הרווארד. בבית הספר לממשל הועמדה פאוור בראש מיזם השלום והביטחון הבין־לאומי[30].
בינואר 2021 הודיע הנשיא הנבחר ג'ו ביידן כי מינה את פאוור לראש הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי[1]. ב־28 באפריל אישר הסנאט את מינויה בהצבעה של 68–26,[31] וב־3 במאי הושבעה בידי סגנית נשיא ארצות הברית קמלה האריס לתפקיד. היא כיהנה בתפקיד עד כניסת ממשל טראמפ השני ב־20 בינואר 2025.
ב-4 ביולי 2008 נישאה פאוור לפרופסור היהודי למשפטים קאס סנסטיין, אותו פגשה כשעבדה במסע הבחירות של אובמה[32]. ב-24 באפריל 2009 היא ילדה את ילדם הראשון דקלן. ב-1 ביוני 2012 הביאה לאוויר העולם את ילדתם ריאן פאואר סנסטיין.
- Realizing Human Rights : Moving from Inspiration to Impact (coeditor, 2000) ISBN 0-312-23494-5
- בעיה מהגיהנום, 2003 (A Problem from Hell: America and the Age of Genocide) ISBN 0-06-054164-4
- Chasing the Flame: Sergio Vieira de Mello and the Fight to Save the World (2008) ISBN 1-59420-128-5
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
|
אתר האינטרנט הרשמי של סמנתה פאוור (באנגלית)
.jpg)
- הביוגרפיה של סמנתה פאוור ב־PBS
- סמנתה פאוור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סמנתה פאוור, ברשת החברתית פייסבוק
סמנתה פאוור, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
סמנתה פאוור, ברשת החברתית אינסטגרם
סמנתה פאוור, ברשת החברתית Goodreads- דף פייסבוק של סמנתה פאואר כשגרירת ארצות הברית באו"ם (דף מאורכב)
- ריאיון עם דייוויד ריף, "זכויות אדם ואימפריאליזם"
- נטשה מוזגוביה, סמנתה פאואר, היועצת שדחפה להתערבות צבאית של ארצות הברית בלוב, באתר הארץ, 22 במרץ 2011
- שמואל רוזנר, הקונדוליזה של אובמה, באתר הארץ, 24 בפברואר 2008
ממאמריה
- מבחר ממאמריה
- מאמריה ב־The New York Review of Books
- "לחשוב מחדש על אירן", טיים מגזין, 17 בינואר 2008
- "הכניסה אסורה", טיים מגזין, 26 בספטמבר 2007
- "למה התנועה זקוקה לעזרה", ניו רפובליק, 15 במאי 2006
- "איך להרוג מדינה", Atlantic Monthly, דצמבר 2003
- "עומדים מן הצד אל מול רצח העם", Atlantic Monthly, ספטמבר 2001
- ^ 1 2 אנדריאה מיטשל, Biden to nominate Samantha Power to lead foreign aid agency, באתר NBC News, 13 בינואר 2021 (באנגלית)
- ^ זוכי פרס הספר על-שם אנתוני לוקאס, קרן ניימן לעיתונות באוניברסיטת הרווארד.
- ^ אביבה אבירם, "לעולם לא עוד" כחרב פיפיות, באתר הארץ, 23 באפריל 2003
- ^ "מאה האנשים המשפיעים ביותר בעולם ב-2004", טיים מגזין
- ^ ריצ'רד גוט, "הצבעתה של בריטניה באה לשים קץ לסחר העבדים ולבשר את האימפריאליזם הליברלי בזמננו", גארדיאן, 17 בינואר 2007
- ^ Obama Advisor Samantha Power Calls for Invasion of Israel, סרטון של קטע זה באתר YouTube, עם תמליל בלשונית המידע.
- ^ שמואל רוזנר, היועצת הבכירה של אובמה ל"הארץ": דרושה מעורבות מוגברת של ארה"ב במו"מ, באתר הארץ, 24 בפברואר 2008
- ^ "The Radical Roots of Barack Obama", Rolling Stone
- ^ Samantha Power, the outsider with a jump shot, is working on her inside game: D.C. politics: Crime + Politics: mensvogue.com
- ^ תזכיר בחירות: "ברק אובמה צדק", וושינגטון פוסט, 3 באוגוסט 2007
- ^ שיחה עם סמנתה פאוור", תוכניתו של צ'ארלי רוז, 21 בפברואר 2008
- ^ 1 2 שיחה נוקבת עם סמנתה פאוור, BBC, 6 במרץ 2008
- ^ "פאוור על תוכנית של אובמה לגבי עיראק: "התסריט הטוב ביותר", politico, 7 במרץ 2008
- ^ גרי פיב, "'הילרי קלינטון היא מפלצת': פליטת הפה של עוזרתו של אובמה", The Scotsman17 במרץ 2008
- ^ איי.פי, היועצת של ברק אובמה כינתה את קלינטון "מפלצת" ונאלצה להתפטר, באתר הארץ, 8 במרץ 2008
- ^ מתיו לי, "סמנתה פאוור שבה: פרופסור שלעגה לקלינטון תהיה עוזרתו של אובמה", הפינגטון פוסט, 29 בינואר 2009
- ^ התנצלותה של פאוור, הקולבר ריפור, 17 במרץ 2008
- ^ נטשה מוזגוביה, ברק אובמה החזיר לצוותו את היועצת שקראה להילרי קלינטון "מפלצת", באתר הארץ, 31 בדצמבר 2008
- ^ "סמנתה פאוור מצטרפת למועצה לביטחון לאומי", בית הספר למשפטים של הרווארד, 30 בינואר 2009
- ^ שריל גיי סטולברג, "עדיין במסע צלב, אבל עכשיו מבפנים", הניו יורק טיימס, 29 במרץ 2011
- ^ אינדרה לקשמנן והנס ניקולס, "סמנתה פאוור לוקחת תפקיד פעיל כדי לשכנע את הנשיא אובמה לפעול בלוב", בלומברג, 25 במרץ 2011
- ^ מרגרט טלב, [Samantha Power: The voice behind Obama's Libya action "סמנתה פאוור: הקול שעומד מאחורי פעילותו של אובמה בלוב"], McClatchy Newspapers, מיאמי הראלד, 25 במרץ 2011
- ^
ברק רביד, מינוי סמנתה פאואר: אפילו בירושלים מרוצים, באתר הארץ, 15 ביוני 2013
- ^ Cox, Ramsey (2 באוגוסט 2013). "Samantha Power confirmed as Obama's UN ambassador". The Hill. נבדק ב-3 באוגוסט 2013.
- ^ Gladstone, Rick (5 בספטמבר 2013). "New U.S. Envoy to U.N. Strongly Condemns Russia". The New York Times. נבדק ב-6 באוקטובר 2013.
- ^ ברק רביד, שגרירת ארה"ב באו"ם לנתניהו: חוק העמותות עלול לפגוע בדמוקרטיה הישראלית, באתר הארץ, 18 בפברואר 2016
- ^ שי ניב, נתניהו: "אין ספק שהאמריקאים קידמו את ההחלטה המבישה", באתר גלובס, 25 בדצמבר 2016
- ^ ברק רביד, סמנתה פאוור: ההחלטה קובעת כי להתנחלויות אין תוקף חוקי, זו מדיניות ארה"ב, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2016
- ^ עמירה הס, הסיבה לשביעות הרצון הפלסטינית ולעצבנות הישראלית: האג, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2016
- ^ Samantha Power returns to Harvard, harvard gazette, April 13 2017
- ^ ג'ניפר הנסלר, Samantha Power confirmed to lead US Agency for International Development, באתר CNN, 28 באפריל 2021 (באנגלית)
- ^ אן לוסי, מקמפיין לשמפיין כשחבריו של אובמה קושרים את העניבה", The Independent 5 ביולי 2008.
| שגרירי ארצות הברית באו"ם | ||
|---|---|---|
|
