עונת 1969/1970 היא העונה ה-24 של ליגת ה-NBA. העונה הסתיימה עם זכייתה הראשונה של ניו יורק ניקס בתואר האליפות, לאחר שבסדרת הגמר ניצחה את לוס אנג'לס לייקרס בתוצאה 3–4. תקוותם של הניקס לאליפות ספגה מכה קשה במשחק החמישי בסדרה לאחר שכוכב הקבוצה, ויליס ריד, קרע שריר ברגלו והוערך כי יפסיד את המשך הסדרה. הניקס אכן סבלו מנחיתות משמעותית במשחק השישי בו הובסו, שגרר את הסדרה למשחק שביעי ומכריע. המשחק השביעי, שנערך באולמה הביתי של ניו יורק - המדיסון סקוור גארדן - סיפק את אחד הרגעים הזכורים והדרמטיים בתולדות ה-NBA; דקות ספורות לפני תחילת ההתמודדות עלה ויליס למגרש, בצליעה, לקול תשואות הקהל המקומי. הופעתו המפתיעה של ריד, והעובדה שקלע את 4 הנקודות הראשונות במשחק, שילהבה את הקהל וסיפקה השראה לשחקני הניקס, שניצחו במשחק בתוצאה 99–113. שנים לאחר מכן סיפר ריד כי "לא עובר יום בחיי בו לא מזכירים לי את המשחק ההוא". רכז הניקס, וולט פרייזר, קלע במשחק המכריע 36 נקודות וחילק 19 אסיסטים, אך הופעתו ההירואית של ריד, שסיים את המשחק עם אותן 4 נקודות, זיכתה אותו בתואר ה-MVP של סדרת הגמר.[1][2] ריד זכה בעונה זו גם בתואר ה-MVP של העונה הסדירה וה-MVP של משחק האולסטאר, ובכך הפך לשחקן הראשון שזוכה בשלושת התארים באותה עונה. שני השחקנים היחידים מאז שרשמו הישג זה הם מייקל ג'ורדן (1998, 1996) ושאקיל אוניל (2000).[3] בשנת 1996 נבחרו הניקס של עונה זו לאחת מ-10 הקבוצות הגדולות בתולדות ה-NBA.
