עמק בואי – ויקיפדיה
 | ||
| כנסיית סן קואירק דה דורו | ||
 אתר מורשת עולמית | ||
|---|---|---|
| ||
| מידע כללי | ||
| סוג |
רשות עירונית בקטלוניה  | |
| נתונים ומידות | ||
| שטח |
219.5 קמ"ר (נכון ל־2016) | |
| מיקום | ||
| מדינה |
 ספרד | |
| מיקום |
Alta Ribagorça | |
| קואורדינטות | 42°30′26″N 0°48′06″E / 42.507222222222°N 0.80166666666667°E | |
 | ||
  |
עמק בּוֹאִי (קטלאנית Vall de Boí - "ואל דה בואי") נמצא בשיפולי הרי הפירנאים, כ־120 ק"מ צפונית לעיר ליידה שבקהילה האוטונומית קטלוניה בספרד. בעמק שוכנות תשע כנסיות רומנסקיות שהעניקו לעמק מעמד של אתר מורשת עולמית בשנת 2000. בנוסף שוכנים בעמק אתרי סקי הכוללים את אתר הסקי הגבוה ביותר בפירנאים, מרחצאות חמים המתבססים על מים עשירים בגופרית ובמינרלים אחרים, וחלק מן העמק נכלל בפארק הלאומי אייגואסטטורטס אי אסטאני דה סנט מאוריסי (Aigüestortes i Estany de Sant Maurici). העיר הגדולה בעמק היא אל פורט דה סוארט (El Pont de Suert), בה מתגוררים יותר מאלפיים תושבים, והכפרים מתרכזים סביב מבנה ציבור - כנסייה או מצודה - ושוכנים לאורכן של דרכים רומיות עתיקות.
לאחר השתלטותם של המורים על חצי האי האיברי, החלה התיישבות נוצרית במאה התשיעית בעמקים הגבוהים בפירנאים, אזור שאליו המורים לא העמיקו את שליטתם. למרות חוסר נגישותו נחשף האזור לרעיונות תרבותיים אשר הובאו אליו על ידי סוחרים, נזירים נוסעים ועולי רגל נוצרים לירושלים או לסנטיאגו דה קומפוסטלה. השליטה בעמק עברה בין מספר מדינות מקומיות, עד שבמאה ה-12 הוא סופח לממלכת אראגון. בשל חשיבותו האסטרטגית, שוכנות בעמק מצודות רבות, אולם המצב של רובן מדורדר.
הדמות ההיסטורית החשובה מאחורי הקמת הכנסיות בעמק בואי הוא הבישוף ראמון גיליים (Ramon Guillem), איש כמורה מטולוז שמונה על ידי אלפונסו הראשון, מלך אראגון לבישוף מקומי.[דרוש מקור] הוא פעל רבות בחיזוק השפעת הכנסייה באזור, הקים בו כנסיות והיה לדמות משפיעה ומקורבת לאצילי אריל ואש.[דרוש מקור] במסגרת מסעותיו לצרפת ולאיטליה יצר קשרים עם טובי הבנאים והאמנים וגייס אותם לבניית הכנסיות בעמק.
ההשפעה האדריכלית הניכרת ביותר בקטלוניה הובאה מלומברדיה, ובמאה ה-13 ובמאה ה-15, התפשט הסגנון הרומנסקי ממנה לשאר חצי האי האיברי. סגנון זה הגיע לעמק בואי בשלב מאוחר יחסית, וברחביו הוקמו כנסיות רומנסקיות במספר יוצא דופן, אשר לא עמד ביחס ישר למספר תושביו. בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 החל מחקר מקיף של האדריכלות הרומנסקית והגותית בקטלוניה, ובשנת 1907 ארגן המוסד ללימודים קטלאניים משלחת לארגון ולעמק בואי והמבנים "נתגלו מחדש". הממצאים עוררו עניין עולמי בעמק ובשנת 1919 רכש מוזיאון מבוסטון פרסקו מאחת הכנסיות בעמק. כדי למנוע רכישות נוספות ו"בריחה" של הפריטים הייחודיים אל מחוץ לקטלוניה, נערך מבצע מקיף להעברת הפרסקאות למוזאון האמנות והארכאולוגיה בברצלונה, ובשנת 1924 הם הועמדו לתצוגה.
בכל אחד מן היישובים בעמק בואי נבנתה כנסייה משלו, לעיתים אף יותר מכנסייה אחת ביישוב. הכנסיות נבנו מחמרי הגלם הנפוצים באזור – אבן, מלט, אבן גיר, עץ וצפחה. אל מבני הכנסיות צמודים מגדלי פעמונים, ששימשו גם עמדות תצפית, ובתי קברות מקומיים מוקפים חומה. הכנסיות שהוקמו במאה ה-11 ובמאה ה-12 נבנו בסגנון רומנסקי לומברדי אחיד.
כנסיית סנט קלימנט דה טאול (Sant Climent De Taüll) נמצאת בין הכפרים טאול ובואי. היא יוצאת דופן מבחינת איכויותיה האדריכליות בין כל כנסיות העמק והגדולה והשמורה ביותר בהן. עיטוריה הפנימיים בסגנון קטלאני–לומברדי היו לסמל הסגנון הרומנסקי הקטלאני. בנייתה של הכנסייה החלה במאה ה-11 והיא נחנכה ב־10 בדצמבר 1123 על ידי ראמון גיליים. תוכניתה הפנימית כשל בזיליקה רומנסקית ובה שלוש ספינות המופרדות זו מזו על ידי עמודים. הן מסתיימות באפסיסים בצידן המזרחי, בעוד שהכניסה למבנה היא בצדו המערבי. החלונות שנשתמרו כיום בכנסייה קבועים בקירותיהם המזרחי והמערבי בלבד. המבנה עשוי בעיקר מאבני בזלת. החלק המרשים במבנה הוא מגדל הפעמונים בפינה הדרום־מזרחית של הכנסייה. הוא רָבוע בצורתו ומתנשא לגובה של שש קומות שבהן קבועים חלונות ביפורים וטריפורים. רוב ציורי הקיר שעיטרו את קירות הכנסייה הועברו בין השנים 1919–1923 למוזיאון הלאומי לאומנות של קטלוניה בברצלונה, ותחתיהם צוירו העתקים, אם כי בחלקים מסוימים בקירות הכנסייה נשמרו ציורים מקוריים. בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 החלו עבודות שיחזור ושיפוץ בכנסייה, שבמהלכם נחשפו ציורים נוספים.
-
כנסיית סנט קלימנט דה טאול
-
ציור קיר בכנסייה
-
תרשים המבנה
-
מראה כללי
לכפר טאול השוכן על דרך מימי הביניים, שני מרכזים, ובאחד מהם שוכנת כנסיית סנטה מריה דה טאול (Santa Maria de Taüll). בניית הכנסייה החלה במאה ה-11, והיא נחנכה ב־11 בדצמבר 1123, יום לאחר חניכת כנסיית סנט קלימנט הסמוכה. במאה ה-18 נערכו עבודות שיקום ושיפוץ במבנה, ובשנים 1919-1923 הוסרו והועברו ציורי קיר שהיו בו למוזאון בברצלונה. סבב נוסף של הסרת ציורים והעברתם נערך בשנת 1960 וב-1971, מועד בו הכנסייה גם שוקמה. ציורי הקיר בכנסייה תארו את סצנת ההתגלות בית החדשה שבה נראים שלושת האמגושים המבקרים את ישו התינוק. הכנסייה בנויה משלוש ספינות, וכל אחת מהן מסתיימת באפסיס מעוטר בסגנון לומברדי. מגדל הפעמונים צמוד לספינה הדרומית. איכות הבנייה של המגדל ורמת עיבוד האבנים נמוכה ביחס ליתר המבנה, וקיימת סברה כי הוא נבנה ראשון והכנסייה נבנתה בצמוד אליו. מחקרים ארכאולוגיים חשפו את קיומו של בית קברות עתיק מתחת לריצוף הצמוד לכנסייה מדרום.
ברוארה שוכנת בנקודה אסטרטגית במקום בו עמק בואי מתרחב. היישוב מתרכז סביב הדרך הראשית שנסללה על דרך רומית קדומה, וממנה מתפצלים רחובות משניים וסמטאות ללא מוצא. בימי הביניים היה היישוב גדול בהרבה, ולידו שכן מנזר ששוב אינו קיים. הכנסייה המוקדשת לפליו הקדוש מבַּרוּאֶרָה (Sant Feliu de Barruera) שוכנת מחוץ ליישוב, ולה ספינה בודדת ששרדה משלוש שהיו בה סך הכול. בקצה הכנסייה אפסיס מעוטר מצידו החיצוני. בצדה הדרומי של הכנסייה ניצב טרנספט רבוע, ושתי קפלות מרובעות בסגנון גותי הוספו לספינה. החזית המערבית של המבנה, המשמשת גם כשער הכניסה אליו, מעוצבת בסגנון גותי, ומגדל הפעמונים חודש במאה ה-16.
כנסיית סנט ז'ואן (Sant Joan de Boí) ממוקמת בפתחו של הכפר בואי, שעל שמו נקרא העמק כולו. היישוב שוכן במרכזו של העמק על גדות הנהר סנט מרטי ולאורכה של דרך רומית עתיקה שהובילה אל מרחצאות רומיים. משני צדדיו של היישוב ניצבים צוקי סלע היוצאים מקרקעית העמק. לכנסייה שלוש ספינות עם אפסיס בצידן המזרחי של שתי הספינות הצדדיות. מגדל הפעמונים הצמוד לכנסייה ממוקם מדרום לספינה הדרומית. גג העץ המקורי של הכנסייה הוחלף בגג אבן, והכנסייה עברה שיפוצים נרחבים במאה ה-18, בשנות ה-60 של המאה ה-20 חלק ניכר מהם הוסר על מנת להשיב למבנה את צורתו המקורית. ציורי הקיר שעיטרו את קירות הכנסייה הוסרו בשנת 1919 והועברו למוזיאון.
אריל לה ואי הוא יישוב קטן מאוד שבו רק ארבעים מתחמי מגורים. בניית הכנסייה (Santa Eulàlia d'Erill la Vall) החלה במאה ה-11, והרחבתה כללה בניית מבואה, מגדל פעמונים והארכת הספינה. מאוחר יותר במאה זו חלה התמוטטות במבנה שגרמה לו נזק רב, אך הוא שוקם. בשנות ה-60 של המאה ה-20 בוצעו עבודות שיקום ושיפוץ למגדל הפעמונים, אך הסקירה הארכאולוגית המשמעותית הראשונה לכנסייה זו החלה רק בשנת 1994, ושיקומה בהזמנות זו ארכה שלוש שנים. בכנסייה ספינה ארוכה יחידה ובסופה, בצדה המזרחי של הכנסייה, אפסיס משולש. הכניסה אל המבנה נמצאת בחזיתו הצפונית. גג קמרון החבית בכנסייה הוחלף בגג עץ. את פנים הכנסייה מעטרים אפריז משונן, ארקדות מעוגלות, ופסלים המציגים את הורדתו של ישו מן הצלב. הפסלים המוצגים בכנסייה הם העתקים, ואילו הפסלים המקוריים, שייחודים בכך שהם יצירות הפיסול היחידות מבתי המלאכה של אריל ששרדו בשלמותם, מוצגים במוזאון לאומנות קטלאנית בברצלונה ובמוזאון האפיסקופי של ויק. מגדל הפעמונים הצמוד לכנסייה נחשב לאחד היפים בעמק, אם כי ככל שהוא עולה בקומותיו, יורדת איכות עבודות האבן המרכיבה אותו. הוא מתוארך למאה ה-12 ושוכן בצדה הצפוני של הכנסייה. גובהו 23 מטרים והוא כולל שש קומות. הוא שימש בעבר גם מגדל תצפית ואמצעי לתקשורת עם כפרי העמק האחרים.
-
מראה כללי
-
המזבח
-
תרשים הכנסייה
-
קשת בכנסייה
כנסיית עליית הבתולה לשמים מחוץ לכפר קוי (Santa Maria de l'Assumpció de Coll) היא מהמאה ה-12. סגנונה הבסיסי רומנסקי, אך נוספו לו תוספות גותיות. בכניסה ספינה בודדת המסתיימת באפסיס, ובצדה הדרומי מגדל פעמונים גותי הרוס בחלקו, המתנשא לגובה של ארבע קומות.
קרדט הוא ישוב קרן בן מספר בתים, השוכן על צוק סלע וחולש על הכניסה אל העמק. כנסיית מריה ביישוב (Santa Maria de Cardet) שוכנת בקצה המזרחי של הכפר, ולמרות ממדיה הקטנים, תכנונה מורכב. היא עשויה מספינה בודדת ומאפסיס ככניסות אחרות, אולם מתחת לאפסיס בכנסייה זו שוכנת קריפטה. בצידה הדרומי של הכנסייה, תיבנה קטנה לפעמון. נראה כי הכנסייה נוסדה במאה ה-11 ושופצה במאה ה-12, בתחילת המאה ה-13 ושוב במאות ה-17 וה-18. עם זאת פנים המבנה שמר על הסגנון והריהוט הבארוקי שלו.
כנסיית הלידה בכפר הקטן דורו (Església de la Nativitat de Durro) ניצב ברחובו היחיד של היישוב. הכנסייה ספינה בודדת, אך מאז הקמתה במאה ה-12 היא עברה שינויים רבים וחלק ניכר המראה הרומנסקי המקורי אבד. מאידך פנים המבנה לא שונה במאות השנים האחרונות והוא שומר על אופיו מהבארוק ומתקופות מאוחרות יותר.
-
מגדל הפעמונים
-
מבנה מבחוץ
-
הכנסייה על רקע בתי הכפר
-
מראה פנים המבנה
כנסייה זו (Sant Quirc de Durro) נבנתה במאה ה-12 בגובה 1,500 מטרים על ראש הר מעל לכפר דורו. הקמתה במקום גבוה ומרוחק נבעה מכך שהייתה שייכת למקום פרישה (הרמיטאז') ובנוסף באה להדגיש את חשיבותה וסימנה גבול טריטוריאלי. מעבר לסגנון הרומאנקסי, עיצובה כלל אלמנטים בארוקיים. בדד פתח המראה ששימש גם כאסם, ובצידה המערבי תיבה לפעמון. פנים הכנסייה מעוטר בציורים מגוונים, ביניהם של מרטירים מעונים על ידי ניסורם בחיים. במאות ה-17 וה-18 נוספו למבנה המקורי הקמרון החיצוני ומגדל הפעמונים. הכנסייה שוקמה בשנת 1996.
-
תרשים הכנסייה, חלל יחיד ללא חלוקות משניות
-
סנט קואירק דה דורו
-
חזית הכנסייה
-
דגם של הכנסייה
אתר האינטרנט הרשמי של עמק בואי
מידע על עמק בואי, ההיסטוריה והכנסיות בו (באנגלית)
