ערבות מואב – ויקיפדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עַרְבוֹת מוֹאָב (או ערבת מואב) הוא אזור של ערבה בחלקו הדרומי-מזרחי של עמק הירדן בואכה ים המלח, הגובל בארץ מואב מדרום-מזרח, ובנהר הירדן וערבות יריחו ממערב.

באזור זה התקיימו לאורך ההיסטוריה מספר יישובים מרכזיים, ובהם בֵּית הַיְשִׁמוֹת (כיום הכפר סווימה(אנ')), בֵּית הָרָם (כיום הכפר א-ראמה) ובֵּית נִמְרָה (כיום הכפר נמרין).

ערבות מואב נמנית כתחנה האחרונה בנדודי בני ישראל במדבר, אליה הגיעו לאחר שהקיפו ממזרח את ארץ אדום ואת ארץ מואב, ולאחר שכבשו את ארץ סיחון ועברו דרכה. אמנם תחנה זו הייתה בפתח שערי ארץ כנען שהרי ניתן היה להיכנס משם לארץ דרך מעברות הירדן ולפגוש את ביצורי יריחו, אולם תחילה המשיכו בני ישראל צפונה וכבשו את ממלכת עוג אשר בבשן, ורק אז חזרו אליה.

לתחנה זו נודעה חשיבות מיוחדת נוספת, מפני שלאחר שסיימו את כיבוש עבר הירדן המזרחי מנחל ארנון ועד החרמון, חזרו וישבו בני ישראל בערבות מואב, ושם חזר משה ולימדם את כל התורה, בשנה האחרונה לחייו, בטרם כניסתם לארץ: ”בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר”^[1].

מחנה ישראל התפרס אז בערבות מואב מבית הישימות מדרום ועד אבל השיטים מצפון. מערבות מואב יצא משה אל מקום קבורתו בהר נבו.

ערך מורחב – חטא בעל פעור

בעוד ישבו ישראל בערבות מואב, לקראת הכניסה לארץ ישראל, שכר בלק מלך מואב את בלעם לקלל את ישראל כדי לנצחם במלחמה. משלא עלה הדבר בידו, יעץ בלעם לבלק להכשיל את בני ישראל בסגידה לבעל פעור באמצעות פיתויים לכך על ידי זנות עם בנות מואב, וכך אלוהיהם יכעס עליהם והם יפסידו במלחמה.

כאשר פיתו בנות מואב ומדיין את ישראל לזנות עימן ולהשתחוות לבעל פעור, פרצה מגפה בעם ישראל שהמיתה 24,000 איש, ובמקביל הורה משה לשפוט ולהמית את כל הסוגדים לפסל. המגפה נעצרה בזכות מעשהו של פינחס בן אלעזר הכהן הגדול, שדקר למוות את זמרי בן סלוא וכזבי בת צור (בת אחד ממלכי מדיין), בשעה שזמרי הביאה לאוהלו כדי לשכב עימה. מעשהו הרתיע את שאר הזונים עם בנות מואב ומדיין וחרון-האף של ה' סר מעל ישראל.

משה חילק את ערי ערבות מואב בין שבט גד ובין שבט ראובן.

בתקופת השופטים ניסו המואבים לכבוש את המקום מחדש, ולעיתים הצליחו בכך לפרק זמן. מצבת מישע מעידה על מאמצים אלו גם בתקופת המלוכה.

היישוב היהודי בערבות מואב המשיך להתקיים לאורך תקופת הבית השני^[2] וכן בתקופת המשנה והתלמוד^[3].

לפי דרישת המסורת של הרב מאיר מרוטנבורג, בערבות מואב הקים משה רבנו מצבת אבנים, למרות שלא כתוב על כך במפורש במקרא^[4].

משה רבינו עלה מערבות מואב אל הר נבו שם נפטר. לאחר מכן בני ישראל התאבלו על משה בערבות מואב 30 יום, כפי שנכתב בתורה בפרשת וזאת הברכה:

וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל־הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת־כָּל־הָאָרֶץ אֶת־הַגִּלְעָד עַד־דָּן: וְאֵת כָּל־נַפְתָּלִי וְאֶת־אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְאֵת כָּל־אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן: וְאֶת־הַנֶּגֶב וְאֶת־הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים עַד־צֹעַר: וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר:וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד־ה' בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל־פִּי ה': וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא־יָדַע אִישׁ אֶת־קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה: וּמֹשֶׁה בֶּן־מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא־כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא־נָס לֵחֹה: וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה: וִיהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי־סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת־יָדָיו עָלָיו וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת־מֹשֶׁה: וְלֹא־קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל־פָּנִים: לְכָל־הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל־עֲבָדָיו וּלְכָל־אַרְצוֹ: וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל־יִשְׂרָאֵל:

• נחל יבוק

ספר דברים
פרשת דברים	ערבות מואב • חטא המרגלים • חטא המעפילים
פרשת ואתחנן	עשרת הדיברות • שמע ישראל • שמע ישראל (פרשיה) • תפילין
פרשת עקב	כוחי ועוצם ידי • תורת הגמול • חטא העגל • והיה אם שמוע • ברכת המזון • שבעת המינים • לא תערץ מפניהם
פרשת ראה	היתר אכילת בשר • נביא שקר • מסית • עיר הנידחת • סימני כשרות בבעלי חיים • תרומות ומעשרות • שמיטת כספים • עבד עברי • שלוש רגלים • עלייה לרגל
פרשת שופטים	משפט עברי • איסור שוחד • איסור עבודה זרה • זקן ממרא • מצוות מינוי מלך • זרוע, לחיים וקיבה • ראשית הגז • כישוף • אוב • ידעוני • חובר חבר • רוצח בשגגה • עיר מקלט • עדות שקר • עדים זוממים • לא תערוץ מפניהם • הלכות מלחמה • כהן משוח מלחמה • מצוות קריאה לשלום במלחמה • בל תשחית • עגלה ערופה
פרשת כי תצא	אשת יפת תואר • משפט הבכורה • בן סורר ומורה • תלייה • השבת אבידה • לא ילבש • מוציא שם רע • מפתה • איסור קדשה • גירושין • ייבום וחליצה • ממזר • מצוות טעינה • איסור ריבית • משכון • הלנת שכר • מתנות עניים • לא תחסום שור בדישו • כלאי הכרם • לא תחרוש בשור ובחמור יחדו • שעטנז • לא ילבש • השבת אבדה • איסור גנבת נפש • אתנן זונה ומחיר כלב • קבורת המת • שילוח הקן • מצוות מעקה • ציצית • נדרים • מלקות
פרשת כי תבוא	מקרא ביכורים • וידוי מעשרות • מעמד הר גריזים והר עיבל
פרשת נצבים	תשובה • קיבוץ גלויות
פרשת וילך	הקהל • הסמכת יהושע • כתיבת משה את התורה
פרשת האזינו	שירת האזינו
פרשת וזאת הברכה	ברכת משה • מות משה • הר נבו
דמויות מרכזיות	משה • יהושע בן נון
ספר בראשית • ספר שמות • ספר ויקרא • ספר במדבר • ספר דברים