פאלה דה טוקיו – ויקיפדיה
.jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מוזיאון, אגודה תרבותית, מוזיאון  |
| על שם |
avenue de New-York |
| מיקום |
הרובע השישה-עשר של פריז |
| מדינה |
צרפת |
| בעלים |
עיריית פריז |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–2000 |
| תאריך פתיחה רשמי |
24 במאי 1937 |
| אדריכל |
ז'אן פיליפ־ואסאל, Jean-Claude Delorme |
| סגנון אדריכלי |
אר דקו |
| מידות | |
| גובה מעל פני הים |
38 מ' |
| קואורדינטות | 48°51′51″N 2°17′50″E / 48.86408°N 2.29713°E |
| palaisdetokyo.com | |
|
(למפת פריז רגילה)
פאלה דה טוקיו | |
  |
פאלה דה טוקיו (בצרפתית: Palais de Tokyo; ארמון טוקיו) הוא מבנה המוקדש לאמנות מודרנית ולאמנות עכשווית (שמו המקורי הוא: "ארמון המוזיאונים לאמנות מודרנית" Palais des Musées d'art moderne), נמצא בשדרות הנשיא וילסון מספר 13, ברובע השישה עשר של פריז. בכנף המזרחית של המבנה, השייכת לעיריית פריז, שוכן המוזיאון לאמנות מודרנית של פריז, ואילו בכנף המערבית, השייכת למדינה, שוכן מאז שנת 2002 "פאלה דה טוקיו / המרכז ליצירה עכשווית" ( le Palais de Tokyo / Site de création contemporaine). כיום זהו אחד האתרים הבולטים לאמנות עכשווית בפריז.
מבנה הפאלה דה טוקיו מצוי, מצד נהר הסן, על שדרות ניו-יורק, שנקראו בעבר "רציף דבילי" ומאוחר יותר "שדרות טוקיו" (בין השנים 1918-1945). הוראה מוניציפלית מיום ה-14 במאי 1997 העניקה את השם "כיכר טוקיו" (Place de Tokyo) לרחבת חניה הנמצאת מול הפאלה דה טוקיו.
תחנת המטרו הקרובה ביותר למוזיאון היא "אלמה-מרסו" (Alma - Marceau).
המבנה תופס חלק מהאזור הישן של "מפעל השטיחים של הסבונרי" (manufacture de tapis de la Savonnerie), שהוסב בשנת 1826 ל"מפעל הגובלנים". בשנות השלושים של המאה ה-20 השתייך אתר זה למחסני הצבא.
בשנת 1934, לנוכח צמצום מוזיאון לוקסמבורג, ולאחר נטישת הפרויקט של אוגוסט פרה (Auguste Perret) לבניית עיר מוזיאונים באזור טרוקדרו (Trocadéro), החליטה המדינה לבנות מוזיאון לאומי לאמנות מודרנית. בתיאום עם עיריית פריז, שבבעלותה היה השטח, והוסיפה לתוכנית הפעלה של מוזיאון עירוני לאמנות מודרנית, שתוכנן להיות בן-חסות של מוזיאון הפטי פאלה (musée du Petit Palais).
בתחרות האדריכלית זכו ז'אן-קלוד דוֹנדֶל, אנדרה אוּבֶּר, פול ויַאר ומרסל דאסטוּניֶה, שהצעתם גברה על 127 הצעות אחרות, ביניהם גם של לה קורבוזייה ומלה-סטוון. הם בנו מבנה בסגנון מונומנטלי, המורכב משני אגפים סימטריים לחלוטין, המופרדים זה מזה באמצעות מזרקה וגרם מדגרות. החלונות בתקרות מאפשרים לאור טבעי לחדור בזנית ולהאיר את מרבית חדרי המבנה.
המבנה בעל עיצוב חיצוני מפוסל: תבליטים מאת אלפרד ז'ניו (Alfred Janniot), פסל ברונזה מאת אנטואן בּוּרדֶל (Antoine Bourdelle) המייצג את צרפת, מטופות מאת מרסל ז'מון (Marcel Gaumont) בצד המערבי, ומאת לאון בודרי (Léon Baudry) בצד המזרחי, דלתות ברונזה עם תבליטים מאת אנדרה ביזט-לנדה (André Bizette-Lindet) בצד שפונה לשדרות הנשיא וילסון, ומאת דידרו בצד הפונה לשדרות ניו-יורק. מספר רב של פסלים בודדים הוצבו על הדגה כדי שישתקפו במים; דבר לא נותרו מהם פרט לנימפות השכובות מאת לואי דז'ן (Louis Dejean), לאון דריבייה (Léon Drivier) ואוגוסט גנו (Auguste Guénot).
ב-24 במאי 1937, נשיא צרפת אלבר לברו חנך את "ארמון המוזיאונים לאמנות מודרנית". בעת התערוכה העולמית של פריז (1937) הוצגה במשכן תערוכה רטרוספקטיבית של אמנות צרפתית. אוסף האמנות של עיריית פריז הוצג באגף המזרחי החל משנת 1940, בעוד ש"המוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית" פתח את שעריו באגף המערבי רק ב-1942. ואולם החנוכה הרשמית האמיתית התקיימה רק בשנת 1947. המבנה קיבל מאוחר יותר את השם "פאלה דה טוקיו", שנגזר משם הרציף הסמוך – רציף טוקיו.
בזמן מלחמת העולם השנייה, הקומות התחתונות של המבנה שימשו כמחסה ליהודים שנמלטו מפני כליאתם. בשנות החמישים של המאה ה-20, האגף המזרחי עבר שיפוצים נרחבים שאפשרו לפתוח בו בשנת 1961 את המוזיאון לאמנות מודרנית של פריז, שכונן על בסיס יצירות שהיו בפטי פלה.
אוספי "המוזיאון לאמנות מודרנית" הועברו מהאגף המערבי של מבנה הפאלה דה טוקיו בשנת 1977 עם חנוכתו של מרכז ז'ורז' פומפידו. בין השנים 1977 ל-1986, נקבע במקום מקום מושבו הזמני של מוזיאון אמנות ניסויית. הרזרבות מאוסף נכסי האמנות העכשווית הלאומי (Fonds national d'art contemporain - FNAC) הוצב שם עד שנת 1991, אז הועברו למתחם לה דפנס במערב העיר. בין השנים 1988–1990 המכון ללימודים גבוהים באמנויות פלסטיות השתמש בחדרי הפיסול הישנים של המוזיאון.
בין השנים 1984 ל-1993, המרכז הלאומי לצילום (Centre national de la photographie – CNP) התמקם בפאלה דה טוקיו, לפני שהועבר לאוטל סלומון דה רוטשילד, ולאחר מכן לגלריה הלאומית ז'ה די פום.
בית הספר המפורסם לקולנוע "פמיס" (Femis) התפרס על מספר חדרים בפאלה דה טוקיו בין השנים 1988 ל-1995. יחד עם פרויקט העברת "הסינמטק הצרפתי", שמוקם בצורה גרועה בארמון שאיו, הייתה כוונה ליצור "ארמון קולנוע", שיאחד בצוותא את שני המוסדות יחד עם "הספרייה והפילמוטק לסרטים ולדימויים" (la Bibliothèque-filmothèque du film et de l'image- Bifi). תחרות אדריכלית התקיימה, אדריכל נבחר לבצע את התוכנית, והעבודות אף החלו להתבצע. ואולם, עיכובים שונים ולאחר מכן עזיבת בית הספר פמיס קלקלו את המניע של הפרויקט, שננטש לבסוף בשנת 1998. אי-לכך, מאז 1995 הכנף המערבית של הפאלה דה טוקיו הייתה נטושה.
בשנת 1999, שרת התרבות והתקשורת בממשלה הצרפתית, קתרין טרוטמן, החליטה לפתוח חלקית מחדש את הכנף המערבית של המבנה ולשכן בו את המרכז לאמנות עכשווית, תוך הדגשת זירת ההתרחשות האומנותית העולה בתרבות הצרפתית ובזו האירופאית.
תחרות נערכה לבחירת מנהל למרכז החדש בחודש יולי 1999, בה זכו ניקולא בוריו (Nicolas Bourriaud) וז'רום סן (Jérôme Sans) לתקופת כהונה בת שלוש שנים. הפאלה דה טוקיו/מרכז ליצירה עכשווית נחנך ב-21 בינואר 2002 על ידי ליונל ז'וספן. תקופת הכהונה של שני המנהלים הוארכה עד 2006, ובפברואר אותה שנה החל מרק-אוליבייה ואלר (Marc-Olivier Wahler) לכהן כמנהל החדש של המרכז, עם מנדט לשלוש שנים.
בחללים שעוצבו מחדש על ידי האדריכלים אן לקאטו (Anne Lacaton) וז'אן-פיליפ וסאל (Jean-Philippe Vassal), הפאלה דה טוקיו/מרכז ליצירה עכשווית הוא אתר אִינְטֶרְדִּיסְצִיפְּלִינָרִי המוקדש ליצירה בת-זמננו בכל תצורותיה: ציור, פיסול, עיצוב, אופנה, וידאו ארט, קולנוע, ספרות, ומחול. החלל המודולארי, שבנוי בצורה מפותלת כקונכייה, מאפשר להציג סוגים שונים של תערוכות, בין אם ארעיות, מיצבים ומיצגים. מאז ה-24 בינואר 2004, מספר רב של להטוטנים ואמני-אש נפגשים כל מוצאי שבת ברחבה החיצונית. איגוד הוקם במטרה לקדם תשוקה משותפת זו.
בסביבות 50% מפעילות האתר ממומנת על ידי סובסידיה ממשרד התרבות הצרפתי, באמצעות הוועדה לאמנויות הפלסטיות (בשנת 2006 עמד הסכום על 1.8 מיליון אירו). שאר המימון מגיע ממקורות כגון מכירת כרטיסים.
פאלה דה טוקיו/מרכז ליצירה עכשווית הפך בתוך כמה שנים לאתר שאי אפשר להתעלם מנוכחותו בתחום האמנות הצרפתית והבינלאומית: זהו אחד ממרכזי האמנות המבוקרים ביותר באירופה, עם מעל ל-200,000 מבקרים בשנה, ומקום מקורי ואותנטי לצפייה באמנות עכשווית.
הפאלה דה טוקיו/מרכז ליצירה עכשווית, שנפרש כעת על פני 7,700 מטרים רבועים מתוך 22,000 המטרים הרבועים (בערך 35%) שמהווים את סך שטח המבנה, יכול בקלות רבה להרחיב את חלקו בפאלה דה טוקיו, כדי לענות על דרישות הקהל להגדלת שטחו.
| עיינו גם בפורטלים: | |
|---|---|
|
פורטל פריז |
|
האדריכלות |
