פקודת מס הכנסה – ויקיפדיה

פקודת מס הכנסה, 1941 נחקקה על ידי שלטון המנדט הבריטי בשנת 1941^[1]. לאחר תיקונים אחדים פורסמה בשנת 1947 גרסה חדשה – פקודת מס הכנסה, 1947^[2]. בדומה למרבית החקיקה המנדטוריות, גם פקודה זו הוכנסה לספר החוקים הישראלי סמוך להקמת המדינה, במסגרת פקודת סדרי השלטון והמשפט – דבר החקיקה הראשון של מועצת המדינה הזמנית.

לאחר תיקונים רבים פורסם בשנת 1961 נוסח חדש לפקודה^[3], שעבר מאז יותר מ-250 תיקונים.

מאז שנות ה-70 הוקמו כ-15 ועדות שניסו לגבש רפורמה במס הכנסה בישראל, מסקנותיהם יושמו רק לעיתים נדירות, בין הוועדות שהוקמו היו^[4]:

הכנסה, לפי הגדרתה בפקודה היא – ”כל הכנסתו של אדם מן המקורות המפורשים בסעיפים 2 ו-3 לפקודה, בצירוף סכומים שנקבע לגביהם בכל דין שדינם כהכנסה”.

ההכנסה החייבת מחולקות לשני סוגים: הכנסות פירותיות והכנסות הוניות.

חלק ב' של פקודת מס הכנסה מיועד למיסוי הכנסות פירותיות, שהופקו או נצמחו בישראל, או הופקו בחו"ל על ידי תושב ישראל. הכנסה פירותית מסווגת לפי המקור ממנה באה. הכנסה ללא מקור המופיע בחוק, לא תמוסה. בדומה לטבלאות בחוק הבריטי, שקבעו שורה ארוכה של הכנסות, ברמות פירוט שונות, הפקודה מציינת בסעיף 2 שורה של מקורות הכנסה. בפסק דין מגיד נקבעו האינדיקציות להכרה בהכנסה כ'פירותית'. לעיתים לכל מקור הכנסה כללים משלו, ואף שיעור מס ייחודי משלו.

בישראל, מבחינה היסטורית, נוצרו שתי מערכות נפרדות למיסוי הכנסה הונית. ראשונה הייתה מערך המיסוי על הכנסות הוניות ממקרקעין. מאחר שהקרקע הייתה נכס ההון העיקרי ויכולת הגבייה הייתה אפקטיבית (דרושה הסכמת המדינה להעביר קרקע מא' לב') החלו תחילה למסות את שבח המקרקעין של מקרקעין בישראל, כלומר את הפער שבין התמורה שקיבל המוכר לעלות הקרקע המקורית ששילם בגין הקרקע, בתוספת ההוצאות השונות שנדרשו לשמור על הקרקע או להשביח אותה. בשלב מאוחר יותר החלו ממסים גם רווחי הון אחרים, דוגמת קרקעות בחו"ל, מפעלים, עצים, כלי רכב וכולי. בעוד מיסוי השבח זכה למערכת מס נפרדת, רווחי ההון האחרים מצויים בפקודת מס הכנסה בפרק ה'.

במהלך השנים, נוצרו בפסיקה מבחנים שונים לסיווג הכנסה כפירותית או הונית. המבחנים מלמדים על עקרונות הפסיקה, אבל לא מהווים ספר חוקים. כל מקרה נבחן לגופו, הכול לפי נסיבות העניין.

הכנסה הונית, מנכסים לא מוחשיים, הוצאה הונית שאינה מותרת, דרך כלל, בניכוי אצל המשלם. כך יוצא שהמשלם אינו נהנה מההכרה בהוצאה לצורכי מס באופן רגיל (למעט ממכירת מוניטין, לגביו יש הוראת הפחתה על פני עשר שנים בתקנות מס הכנסה).

על פי פסיקת בית המשפט, סכום פיצויי פיטורים, עד לתקרת הפטור על פי סעיף 9(7א)(א) הוא תקבול הוני, ואילו יתרת הסכום מחויב במס כהכנסה שאינה הכנסת עבודה. בשנת 2016 התקרה היא 12,230 ש"ח לשנת עבודה. טכנית ניתן אף לפרוס הכנסות מפיצויי פיטורין לשנים הבאות, באישור פקיד השומה, ולפיכך ליהנות משיעורי מס נמוכים יותר.

תושב ישראל חייב במס על כלל מקורות הכנסתו (האקטיביות והפסיביות) בין אם הופקה בישראל ובין אם הופקה במקום אחר בעולם. כדי למנוע חיוב כפול במס חתמה ישראל על אמנות למניעת כפל מס.

עד לסוף שנת 2002, שיעור המס שחל על הכנסה הונית נקבע על פי שיעור המס השולי של הנישום, כלומר הכנסה פירותית והכנסה הונית חויבו על פי אותו שיעור מס. עם זאת, חלק מרווחי ההון היו עד אז פטורים ממס, כולל פטור על רווח הון ממכירת ניירות ערך הנסחרים בבורסה לניירות ערך בתל אביב – פטור שבוטל בשנת 2003. בשנים 2003 עד 2005 שיעור המס המקסימלי על רווח ההון ריאלי עמד על 25%, גם ליחיד וגם לתאגיד (תיקון 132 לפקודה). מינואר 2006 הופחת שיעור המס על רווח ההון ליחיד לשיעור מס של 20% וליחיד שהוא בעל מניות מהותי (מחזיק מעל 10% מהון המניות) לשיעור מס של 25% (תיקון 147 לפקודה). בינואר 2012 הועלה שיעור המס על רווח הון ליחיד ל-25%, או ל-30% אם הוא בעל מניות מהותי (תיקון 187 לפקודה). בשנת 2012, בעל מניות שמושך הכנסה כדיבידנד ישלם מס חברות ומס דיבידנדים בשיעור של 47.5%.

כאמור הדיווח על הכנסות פירותיות למס הכנסה הוא דיווח שנתי ומתייחס לשנת מס קלנדרית המתחיל ב-1 בינואר ומסתיימת ב-31 בדצמבר של אותה שנה. הדיווח מתבצע על גבי טפסים מיוחדים שמנפיק מס הכנסה יחיד למשל ידווח, על הכנסתו השנתית, על גבי טופס 1301 ואילו חברה בע"מ תדווח על גבי טופס 1214.

הדיווח על עסקה הונית מחויבת תוך 30 יום מיום ביצוע העסקה.

מעבר לדיווח על ההכנסות ישנם דיווחים נוספים שיש לדווח למס ערך מוסף ולמוסד לביטוח לאומי ופקיד שומה ניכויים, עבור ניכויים שניכה נישום מספקים, עובדים וכדומה.

עוסק יכול להגיש את הדוחות למס הכנסה בעצמו או על ידי מייצג. מייצג יכול להיות אחד מאלה: רואה חשבון, יועץ מס או עורך דין.

שיעורי מס הכנסה נמצאים במגמת ירידה במהלך שהחל בשנת 2003 ונמשך עד שנת 2017. מגמה זו התאפשרה, בין השאר, בזכות העלאת דמי הביטוח הלאומי, העלאה ניכרת של המס על רכב צמוד והטלת מס הכנסה על רווחים בשוק ההון. על בעלי הכנסות גבוהות (מעל 640 אלף ש"ח בשנה בשנת 2017) הוטל מס יסף בשיעור 3%.

בחישוב מס הכנסה ניתנות הקלות מסוגים שונים לאוכלוסיות שונות^[16][17][18]. להקלות אלה שלוש מטרות עיקריות:

ההקלות ניתנות בעיקר באמצעות זיכוי, שהוא סכום המופחת מהמס שחושב, ובאמצעות ניכוי, שהוא סכום המופחת מהברוטו לחישוב המס.

שכיר מקבל הקלות אלה בעת חישוב ניכוי מס הכנסה ממשכורתו, אך אם נוכה ממנו מס עודף, יוכל לפנות לפקיד השומה בבקשה להחזר מס הכנסה.

הזיכוי העיקרי בחישוב המס בישראל ניתן באמצעות נקודות זיכוי המוענקות על פי קריטריונים שונים, בהם הטבה קבועה לתושב ישראל, לאישה, להורים, לעולה חדש, ועוד. הסכום המופחת מתשלום המס מחושב על פי הנוסחה: מספר נקודות הזיכוי X ערך נקודת הזיכוי באותה שנה.