שלמי חגיגה – ויקיפדיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| מקרא | שמות, כ"ג, י"ד |
|---|---|
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה נ"ב ספר החינוך, מצווה פ"ח |
  |
קורבן שלמי חגיגה הוא אחד משלושת הקורבנות שמתחייב בהם כל אדם מישראל בעלייתו לרגל לבית המקדש בשלושת הרגלים – פסח, שבועות וסוכות.
מקור המצווה בפסוק ”שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה.”[1] חז"ל פירשו שהכוונה היא שיש להביא קורבן חגיגה בשלושת הרגלים ולאכול אותו עם המשפחה ועם עניים ושאר נזקקים בחברה.[2]
כל מי שחייב להביא עולת ראייה – חייב להביא שלמי חגיגה. לפיכך גברים חייבים להביא שלמי חגיגה אך הנשים פטורות מכך, כפי שנאמר בעולת ראייה: ”שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ”.[3]
קטנים (ילדים שלא הגיעו לגיל מצוות) פטורים מקורבן זה מן התורה, אך חכמים תקנו שאף הם חייבים. חכמים נחלקו מאיזה גיל קטנים חייבים: לדעת בית שמאי כל ילד שיכול לרכוב על כתפי אביו ולעלות עמו מירושלים להר הבית – חייב במצווה זו, ואילו לדעת בית הלל (שהלכה כמותו) – כל ילד שיכול לאחוז בידו של אביו ולעלות עמו מירושלים להר הבית – חייב במצווה.[4]
מי שאינו יכול לעלות לירושלים ברגל מסיבות שונות (חיגר, זקן או חולה) – פטור מן המצווה.[4] גם בעלי מומים אחרים (חרש, אילם או עיור) – פטורים ממצווה זו.[4]
חובה על האדם לבוא לעזרה ביום טוב הראשון של החג ולהביא עמו קורבן שלמים. קורבן זה, כקורבן שלמים, יכול להיות פר, כבש או עז, זכר או נקבה. חיוב הבאת הקרבן אינו חל על האדם בכל פעם שהוא נראה בבית המקדש, אלא רק פעם אחת במשך החג.
חובת המצווה היא, כאמור, להביא את הקורבן ביום טוב הראשון של החג,[5] אך מי שאיחר ולא הביא את הקורבן ביום זה יכול להביאו באחד משאר ימי החג. בחג הפסח ניתן להביא את הקורבן באחד משבעת ימי החג, ובחג הסוכות ניתן להביאו באחד משמונת ימי החג (כלומר גם בשמיני עצרת). גם בחג השבועות, אף שהוא בן יום אחד בלבד, ניתן להביא את הקורבן באחד מששת הימים שלאחר החג.[6] לאחר שעברו ימים אלה לא ניתן להביא את הקורבן.[7]
לקורבן זה אין שיעור מינימלי מן התורה, שנאמר ”אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ, כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ”,[8] אך חכמים קבעו שיעור מינימלי לערכו של הקורבן. לפי בית שמאי הקרבון צריך להיות שווה מעה אחת של כסף, ולפי בית הלל (שהלכה כמותו) הקרבן צריך להיות שווה שתי מעות של כסף.[9]
קרבן זה, ככל קורבן שלמים מחולק לשלושה חלקים:
- אימורי הקרבן – מוקטרים על גבי המזבח.
- החזה ושוק הימין של הבהמה – ניתנים לכוהנים ונאכלים על ידיהם ועל ידי בני ביתם בתחומי ירושלים המקודשת.
- שאר בשר הקורבן – נאכל על ידי מקריב הקורבן, בני ביתו ואורחיו בתחומי ירושלים המקודשת.
פרטי הדינים של קרבן זה מופיעים במסכת חגיגה אשר נקראת על שם קרבן זה.
ערך מורחב – חגיגת ארבעה עשר
קיים סוג נוסף של קורבן שלמי חגיגה הקרב בארבעה עשר בניסן ביחד עם קורבן הפסח. קורבן זה הנקרא חגיגת ארבעה עשר[10] אינו חובה, והוא בא כדי שקורבן הפסח הנאכל אחריו ייאכל "על השובע" (כלומר כדי להשביע, כדי שקרבן פסח לא יאכל מתוך רעב כבד).
קרבנות נוספים שיש להקריב ברגל:
- אנציקלופדיה תלמודית, כרך י"ב, חגיגה
- הערך "חגיגה", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- קרבן חגיגה באתר אנציקלופדיה דעת
- הרב אליעזר מלמד, מצוות העלייה לרגל בזמן שבית המקדש קיים בספרו פניני הלכה
- מאמרים בנושא שלמי חגיגה, באתר ספריית אסיף
- ^ ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק י"ד
- ^ כפי שכתב הרמב"ם: ”כשיזבח אדם שלמי חגיגה ושלמי שמחה, לא יהיה אוכל הוא ובניו ואשתו בלבד וִידַמֶּה שעשה מצווה גמורה, אלא חייב לשמח העניים והאֲמֵלַלים שנאמר: "והלוי והגר והיתום והאלמנה" (דברים, ט"ז, י"ד), מאכיל הכל ומשקן כפי עשרו. ומי שאכל זבחיו ולא שימח אלו עמו – עליו נאמר: "זבחיהם כלחם אונים להם, כל אֹכליו יִטַּמָּאוּ כי לחמם לנפשם" (הושע, ט', ד').
מצווה בלוי יָתֵר מן הכל, לפי שאין לו לא חלק ולא נחלה, ואין לו מתנות בבשר.” (ספר קרבנות, הלכות חגיגה, פרק ב', הלכה י"ד) - ^ ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק י"ז, וכן ספר שמות, פרק ל"ד, פסוק כ"ג וספר דברים, פרק ט"ז, פסוק ט"ז.
- ^ 1 2 3 משנה, מסכת חגיגה, פרק א', משנה א'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות חגיגה, פרק א', הלכה ה'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות חגיגה, פרק א', הלכה ז'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות חגיגה, פרק א', הלכה ו'
- ^ ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק י"ז
- ^ משנה, מסכת חגיגה, פרק א', משנה ב'
- ^ הערך "חגיגת ארבעה עשר", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
| הקורבנות ביהדות | ||
|---|---|---|
| סוגי הקורבנות | ||
| סוגי הקורבנות היסודיים | עולה • מנחה • שלמים • חטאת • אשם • בכור • מעשר | 
|
| קורבנות ציבור | קורבן התמיד • קורבן מוסף • לחם הפנים • מנחת העומר • שתי הלחם • קורבנות יום הכיפורים • קיץ המזבח • פר העלם דבר של ציבור | |
| קורבנות יחיד במועדים | עולת ראייה • שלמי חגיגה • שלמי שמחה • קורבן פסח • חגיגת ארבעה עשר • פר ואיל של כהן גדול ביום הכיפורים | |
| קורבנות יחיד נוספים | קורבן עולה ויורד • קורבן תודה • קורבן יולדת • קורבן גר • קורבן עוף • מנחת חביתין • קורבנות נזיר • קרבן מצורע • מחוסר כיפורים | |
| הקרבת הקורבנות | ||
| תהליך ההקרבה | לבישת בגדי כהונה • קידוש ידיים ורגליים • סמיכה • שחיטה • מליקה • קבלה • הולכה • זריקה • מליחה • הגשה • קמיצה • תנופה • הקטרה • נסכים | |
| איסורים ופסולים | פיגול • נותר • טומאה • תמורה • מעילה • בעל מום • טרפה • ממשקה ישראל • בעבודת חבירו | |
| מקום ההקרבה | במות • בית המקדש • מזבח העולה • המערכה הגדולה • חידוש עבודת הקורבנות בימינו • ריכוז הפולחן |