he.wikipedia.org

שופט (תואר) – ויקיפדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שופט (ברבים שופטים) הוא תוארם של מנהיגים פוליטיים, צבאיים ומשפטיים במספר תרבויות ושפות שמיות עתיקות, הנובע מהשורש "ש־פ־ט", שמשמעו "לדון".

ערך מורחב – ספר שופטים

בתנ"ך, השופטים היו מנהיגים שקמו מתוך השבטים בשעת סכנה הדדית כדי להביס אויבים זרים.

כתובת הסף מצור, המציינת שמות של כמה שופטים מהעיר

בערי המדינה העצמאיות השונות שהיוו את פיניקיה ובמושבותיה הפוניות במערב הים התיכון, השופט (בכתיב חסר פיניקי: 𐤔𐤐𐤈) היה תפקיד שלטוני.

יוסף בן מתתיהו כתב שבשלב מסוים לאחר מלוכת מלכים על צור, עבר השלטון בצור לשופטים (δικασταὶ) לשבע שנים ושלושה חודשים, והוא פרט את שמותיהם; בשנה השביעית חזר השלטון למלוכה.[1] בטקסטים הבבליים מתועדת מרידה בצור בין חודש אב שנת 41 לנבוכדראצר עד חודש תשרי שנת 42 לנבוכדראצר, כלומר יולי 564 עד ספטמבר 563 לפנה"ס, תאריכים תואמים לשנים אליהן מתוארכת החלפת המלוכה בשופטים, כך שהחלפה זאת נעשתה כנראה כענישה על מרד שנעשה תחת מוסד המלוכה.[2] בצידון, התואר מוכר (גם כן בצורתו היוונית, δικαστὴν) מכתובת דיוטימוס, המוקדשת לשופט צידוני שניצח במשחקים הנמאים; גם בצידון המעבר לשופטים התרחש, ככל הנראה, לאחר ביטול המלוכה.[3]

כתובת דו־לשונית לטינית ופונית מתיאטרון לפטיס מגנה (KAI 121), ובה מופיע התואר שופט (SVFES בלטינית, "שפט" בפונית)

התפקיד דמה למגיסטראט בקרתחדשת ובערים הפוניות הרבות שהושפעו ממנה.[4] בערים הפוניות, התפקיד גילה מספר נקודות דמיון לקונסול הרומי: הם היו אחראים על כינוס הסנאט, ניהולו ועריכת סדר יומו, תפקדו כשופטים בדין, ולפחות בחלק מהמקומות היו נבחרים לשנה ונתנו לאותה שנה את שמה (אנ').[5]

המלה נקלטה היטב גם בלטינית של האימפריה הרומית, לרוב בצורה sufes (או suffes), ככל הנראה בשל המגע הרב בין הרומאים לפוניים, הן במסחר והן במלחמות.[6]

  1. ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, 1.21 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
  2. ^ Stefan Zawadzki, Nebuchadnezzar and Tyre in the Light of New Texts From the Ebabbar Archives in Sippar, Eretz-Israel 27, 2003, עמ' 278*–279*
  3. ^ E. Bikerman, "Sur une inscription agonistique de Sidon", en: Mélanges syriens offerts à Monsieur René Dussaud, tome premier, Geuthner, 1939, pp. 97–98
  4. ^ Brenda Bell, Roman Literary Attitudes to Foreign Terms and the Carthaginian 'Sufetes', Acta Classica 32, 1989, עמ' 31
  5. ^ Brenda Bell, Roman Literary Attitudes to Foreign Terms and the Carthaginian 'Sufetes', Acta Classica 32, 1989, עמ' 33
  6. ^ Brenda Bell, Roman Literary Attitudes to Foreign Terms and the Carthaginian 'Sufetes', Acta Classica 32, 1989, עמ' 30–33