תלונה – ויקיפדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תלונה היא בקשה רשמית המופנית לגורם מוסמך, במטרה לדווח על עבירה פלילית, לבטא חוסר שביעות רצון או מחאה על אופן הטיפול בבעיה מסוימת, כמו במקרה של תקיפה או פגיעה בזכויות.^[1][2]

במונחים משפטיים, תלונה היא מסמך משפטי פורמלי המציג את העובדות על פי עדויות תוך פירוט הסיבות המשפטיות (עילת התביעה) שבטענות הצד המגיש (התובע או התובעים) ולרוב מספיקות כדי לתמוך בתביעה נגד הצד או הצדדים שנגדם מוגשת התביעה (הנתבע או הנתבעים - המוציא מחברו עליו הראיה). המסמך כולל דרישה לסעד משפטי, אשר יכול להיות פיצוי כספי, או סעד לצו מניעה (כמו צו הרחקה). מטרת התלונה היא לפתוח בהליך משפטי ולהביא את הטענות בפני בית המשפט לשם קבלת פסק דין או צו משפטי מתאים.

תלונה היא הצעד הראשון והפורמלי לפתיחת תביעה משפטית ומכילה את ההאשמות נגד הנתבע, החוקים הספציפיים שהופרו, העובדות שהובילו לסכסוך, וכן את הדרישות של התובע להשבת הצדק.

לדוגמה, כללי סדר הדין האזרחי הפדרלי (אנ') של ארצות הברית קובעים כי פעולה אזרחית מתחילה בהגשה או שירות של תלונה. כללים אלו חלים גם במדינות שאימצו את סדר הדין האזרחי הפדרלי.^[2]

ביכולת המשטרה לטפל בעבירות רק אם הוגשה בעניינם תלונה על ידי הצד הנפגע. אחרת: אין ביכולת המשטרה לטפל באירוע ובנאשם. ומכאן הנאשם יכול להמשיך ולבצע לאורך שנים את אותה העבירה ואף עבירות חמורות יותר כלפי קורבנות נוספים, מתוך מחשבה שלא ייתפס לעולם אם לא נתפס עד כה.

בניגוד לעבר בו הגשת תלונה במשטרה הייתה מאוד מסורבלת וכרוכה בהגעה פיזית לתחנת משטרה, כיום ניתן בקלות להגיש תלונה למשטרה דרך האינטרנט, גם בצירוף קבצים כמו: צילומי מסך, מסמכים או הקלטות תומכות.^[3] למרות שתמיד נשמרת הזכות להגיע לתחנת המשטרה להגשת תלונה. תלונה מקוונת נחשבת למסירת עדות לגיטימית, אך ייתכן ובהליכי המשך מגיש התלונה יזומן לבירור וגביית עדות נוספת בתחנת המשטרה. סיבות עיקריות לזימון נוסף למסירת עדות יכולות להיות:

• חוסרים או אי-דיוקים/התאמה בציון סעיפי האישום בתלונה בהלימה עם חוק העונשין.^[4]
• בירור האם היה אירוע חד-פעמי או חוזר, כמו האם ידוע על 'קורבנות' נוספים.
• חוסרים בעדות שהתגלו בחקירה (שהמתלונן לא דיווח עליהם בעת הגשת התלונה).
• בדיקת רקע גזעני ואפלייתי לעבירה עליה דווח. מה שמחמיר ומעיד עוד יותר על חומרת העבירה - חוק החמרת ענישה בעבירות מין על רקע לאומני (תיקוני חקיקה).
• חוסרים במידע על חווית המתלונן בהתייחס לאופן בו חווה את העבירה בעת ביצוע העבירה עליה דיווח (תקף בעיקר בענייני תלונות על עבירות איומים, עבריינות תעסוקתית, אלימות, התעללות, ועבירות מין).
• חוסרים בהתייחס לפעולות כמו תנועות גוף, שיהוי (משך הפעולות), והבעות הנאשם בהתייחס לעבירות עליהם דיווח המתלונן.
• חקירת אופי אישיות המתלונן - האם התלונה הוגשה בתום לב או כתלונת שווא מתוך כנקמנות בעקבות סכסוך קודם עם המואשם. האם היו איומים או אירוע סכסוך קודם טרם האירוע והגשת התלונה.

על כל פנים על המשטרה לברר כל האשמה, תוך ווידוא כי הגשת התלונה לא נובעת ממניעי אפיון גזעי או אפליה סטטיסטית. יש לציין כי קיים איסור על שוטר לשאול שאלות מכווינות, שכן הדבר מהווה שיבוש הליך חקירה.

בעת מסירת העדות בתחנת המשטרה, על נותן העדות לוודא כי תיעוד מסירת העדות נעשה באופן מדויק לאופן מסירת העדות או האם בוצע שיבוש ראיות ועיוות בדבריו, כניסיון להציג את העדות כלא אמינה. ניתן פשוט לחתום בסוף כל מסירת עדות, "מבקש גם תמלול" על בסיס הקלטת מסירת העדות. במידה והשוטר גובה העדות לא הקליט וצילם את כלל מהלך מסירת העדות, גם עניין זה מהווה שיבוש ראיות, והדבר יכול להביא לסגירת התיק ללא האשמות.

במקרה ועולים במהלך חקירה על עניין אחד, עבירות נוספות של נאשם, המשטרה לא מחויבית על פי חוק לחקור בעניינים אלו, אך מחויבת לשמור ראיות אלו. ובמקרה והופק צו בית משפט או הוגשה תלונה נוספת מאוחר יותר בעניינים אלו ניתן להעמיד לדין גם בעניינים אלו.^[5]

בישראל התלונה כוללת מספר מרכיבים חיוניים:

1. כותרת: כוללת את שם בית המשפט, שמות הצדדים, ומספר התיק.
2. הקדמה: מציגה את הצדדים המעורבים ואת היסטוריית העניין.
3. עובדות: מתארת את האירועים הרלוונטיים והמוכחים שהובילו לתביעה.
4. עילות תביעה: מציינת את הסיבות המשפטיות להאשמות.
5. דרישה לסעד: מפרטת את הסעדים הנדרשים, בין אם פיצוי כספי או סעד לצו מניעה.

במשפט הפלילי, תלונה משמשת לעיתים לפתיחת תביעה פלילית, במיוחד במקרים של עבירות קלות או בעבירות חמורות שאינן דורשות הליך של חבר המושבעים הגדול. תלונה פלילית כוללת את ההאשמות נגד הנאשם, העובדות המוכיחות את ההאשמות והחוקים שהופרו. במקרים רבים, התובע (הממשלה או המדינה) הוא הצד המגיש את התלונה בשם הציבור.

בארצות הברית, התלונה הפלילית נפוצה בעבירות קלות, כאשר התובע מציג את ההאשמות לבית המשפט ללא צורך בחבר מושבעים גדול. עבור עבירות חמורות יותר, התביעה מוגשת בפני חבר מושבעים גדול, ואם הוא מאשר את האישום, מונפק כתב אישום.

בדיון בית המשפט בעניין פלילי, להופעת זה שכלפיו בוצעה העבירה השפעה משמעותית על מהלך המשפט, למרות שמגיש התלונה לא מחויב מלהגיע לבית המשפט בעניין.^[6] קטינים לא מחויבים להופיע בעדות עבירות מין, במידה ומבקשים לנכוח הדיון יעשה בדלתיים סגורות וללא פומביות המתלוננים.^[7]

במהלך ההליך המשפטי, התלונה היא הבסיס הראשוני לתביעה ומובילה לסדרת צעדים משפטיים הכוללים תגובת הנתבע, הליכים מקדמיים, דיונים, ודיונים משפטיים. הנתבע רשאי להגיש כתב הגנה המכחיש את ההאשמות, להעלות טענות נגדיות או לטעון לפגמים טכניים בתלונה עצמה.

הליך הדיון בתלונה משתרע על פני מספר שלבים:

1. הגשת תלונה: פתיחת התביעה על ידי התובע.
2. שירות תלונה: הגשת התלונה לנתבע באופן חוקי.
3. תגובה לתלונה: הנתבע חייב להגיש כתב הגנה או תגובה אחרת במסגרת זמן מוגדרת.
4. הליכים מקדמיים: גילוי מסמכים, הצגת ראיות וחקירות עדויות מקדמיות.
5. דיון משפטי: הצגת הראיות וטיעונים בפני שופט או חבר מושבעים.

לדוגמה, במקרה של סכסוך חוזי, תלונה אזרחית תפרט את תנאי החוזה, האירועים שהובילו להפרתו והנזקים שנגרמו לתובע. בתיקי נזיקין, התלונה תתאר את הפעולה הרשלנית של הנתבע והנזקים שנגרמו כתוצאה ממנה.

מרגע הגשת התלונה והעלאת החשד להתנהלות פלילית המשטרה מחויבת בחקירה אלא אם נמצאה עילת סגירת תיק.^[8] המשטרה עושה מאמצים לברר תלונות, בין אם בהגעה למקומות אירוע ועידוד גביית עדויות. כמו שיתוף פעולה עם מומחי מחשבה פלילית; כמו חוקרים פרטיים, קרימינולוגים ופסיכולוגים.

• חקירה משטרתית
• חקירה פלילית

• מידע לנפגעי עבירה, פרקליטות המדינה, משרד המשפטים.