תוספתא/דמאי/א – ויקיטקסט
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הקלין שבדמאי השיתין והרמון והעוזרדין חזקתן בכל מקום פטורין ואם היו משתמרין חייבין אם כחס על שדהו פטורה ר' יוסי אומר שיתין חייבות מפני שהן משתמרות ר' יוסי בר יהודה אומר הנובלות הנמכרות עם התמרות חייבות וחכ"א עד שלא יטילו שאור פטורות משיטילו שאור חייבות.
בראשונה היה חומץ שביהודה פטור מפני שחזקתו מן התמד עכשיו שחזקתו מן היין חייב.
והסייפות בגנה חייבות בבקעה פטורות אלו הן עד שלא יושיבו שומא הסייפות משיקפלו המוקצעות רבי אלעאי אמר משום ר' אליעזר לעולם חייבות מפני שהן משתמרות.
כזיב עצמה פטורה מן הדמאי חזקת ארץ ישראל חייב עד שיודע שהוא פטור חזקת חו"ל פטור עד שיודע שהוא חייב חזקת בעלי בתים ישראל שבסוריא אין מפרישין עליהן דמאי ואם בידוע שרוב הפירות שלהן הרי אלו חייבין.
אמר שלי הן חייב לעשר מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר היה מוכר פירות בשנת מעשר שני ואמר של מעשר שני הן נאמן היה מוכר פירות בשנת מעשר עני ואמר מעשר שני אין נאמן .
היה מוכר פירות בשביעית ואמר של ערב שביעית הן חייב במעשר וחייב בביעור .
פירות ארץ ישראל שרבו על פירות חוצה לארץ הרי אלו חייבין פירות חו"ל שרבו על פירות ארץ ישראל הרי אלו פטורין דברי רבי מאיר וחכ"א דברים התדירין כגון האגוזים ודורמסקניות פטורין ושאר כל הדברים חייבין א"ר נראין דברי רבי מאיר בדבר שאינו קבוע ודברי חכמים בדבר הקבוע.
הלוקח מן החמרת בצור ומן המוגירות בצידן מן המוגירות בצור ומן החמרת בצידן ר' יוסי בר' יהודה אומר הלוקח מן המוגירות בצור ואין צריך לומר מן החמרת מחמר אחד בצור חייב אומר חמרת היורדת לכזיב חייב מפני שחזקתו מן הגליל וחכ"א הרי היא בחזקת פטורה עד שתיודע לך מהיכן היא.
הלוקח מן הספינה ביפו ומן הספינה בקסרי חייב ר' יהודה אומר כיפת הישוב וכיפת אנטיפרס ושוק של פטרוס בראשונה היו דמאי מפני שחזקתן מהר המלך עכשיו רבותינו אמרו כל עיירות הכותים שעל יד הדרך התבואה והקטניות שלהן דמאי מפני שהן של ישראל ושאר כל פירותיהן ודאי.
אוצר של ישראל ונכרים מטילין לתוכו אם רוב נכרים ודאי ואם רוב ישראל דמאי מחצה על מחצה ודאי ד"ר מאיר וחכ"א אפילו כולם נכרים וישראל אחד מטיל לתוכו דמאי א"ר יוסי בד"א באוצר של יחיד אבל באוצר של מלכים הולכים אחר הרוב א"ר יהודה בד"א באוצר של ישראל ונכרים אבל אוצר ישראל וכותים הולכים אחר הרוב א"ל על אוצרות של יבנה שלפני מלחמה שהיא דמאי ורובן כותים אבל אוצר שמטיל בו מחו"ל לארץ כגון אוצרות של חייב לפי חשבון א"ר יהושע בן קביסאי כל ימי הייתי קורא מקרא הזה והזה הטהור על הטמא ולא מצא אלא באוצר של יבנה בלבד ומאוצרה של יבנה למדתי שטהור אחד מזה אפי' על מאה טמאים.
הלוקח פירות לאכילה ונמלך למכרן לא ימכרנו לנכרי ולא יאכילם לבהמת אחרים ולא לבהמת עצמו אא"כ עושה כיוצא בו מי שנפלו לו פירות בירושה או שנתנו במתנה לא ימכרם לנכרי ולא יאכילם לבהמת אחרים ולא לבהמת עצמו אא"כ עישר.
לוקחין שדה זרועה מן הנכרי בין ובין עד שלא צימחה וכן מישראל במוצאי שביעית ואינו חושש לוקחין זרע אחד דבר שזרעו כלה ואחד דבר שאין זרעו כלה.
אין זורעין את הטבל ואין מחפין את הטבל ואין עושין עם הנכרי בטבל ישראל ששכח וזרע את הטבל עד שלא צימחה שכבר אבדה הלוקח לבהמה לחיה ולעופות פטור מן הדמאי.
לא יקשור אדם ישראל בהמתו אצל בהמתו של נכרי שאם [אכלה בהמתו מאליה אין מחייבין אותו להחזירה.
משכיר ישראל בהמתו לנכרי ופוסק עליה על מנת שהנכרי זנה ובלבד שלא יאמר לו כך וכך שעורין תהא מטיל לפניה כך וכך עמיר תהא מטיל לפניה.
נכרי שאמר לישראל תן שמן ע"ג מכתי בודאי אסור ובדמאי מותר נפל על גבי בשרו משפשפו ואינו חושש.
נכרי שנתן שמן ע"ג טבלא של שיש להתעגל עליה משעמד מותר לישראל לישב אחריו.
הלוקח יין לתוך המורייס ויין לעשותו אילנתות וכרשינין לעשותן טחינין חייב בדמאי ואצ"ל בודאי הן עצמן פטורין מן הדמאי הלוקח יין ושמן ליתן ע"ג חטטין חייב בדמאי ור"ש בן אלעזר פוטר וכן היה ר"ש בן אלעזר אומר הלוקח כרשינין לעשותן טחינין פטור מן הדמאי הלוקח יין ליתן וקמח לעשותו מלוגמא פטור מן הדמאי וחייב בודאי והן עצמן פטורין מן הודאי.
הלוקח קמח לעורות פטור מן הדמאי וחייב בודאי לתוכו עורות מותר ליתן לתוכו עורות אחרים.
שמן ערב ב"ש מחייבין וב"ה פוטרין א"ר נתן לא היו ב"ה פוטרין אלא בשל פלייטון בלבד אחרים אומרים משום ר' נתן מחייבין היו ב"ה בשמן וורד תשלומי תרומה וחומשה וחומש חומשה מותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ותוספת הבכורים ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש ב"ש מחייבין וב"ה פוטרין וכולן שקרא שם למעשר עליהן מה שעשה עשוי.
המרחץ פטורה מן הודאי ואין צריך לומר מן הדמאי ר' שמעון בן גמליאל אומר אף אינו מטמא טומאת .
שמן שהגרדי סך באצבעותיו חייב שהסורק נותן לצמר פטור מן הדמאי לפיכך שמן של שביעית נותנין ממנו לגרדי ואין נותנין ממנו לסורק.