חנוך - ויקימילון
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חינוך |
| הגייה* | khinukh |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ח־נ־ך |
| דרך תצורה | משקל קִטּוּל |
| נטיות | חִנּוּךְ־ |
- לשון חז"ל תהליך ארוך ומתמשך שבו הבוגרים והמנוסים מנחילים לדור החדש הבא בעקבותיהם את התרבות, הערכים והנורמות של החברה שבתוכה הם חיים.
- ”תינוקות אין מענין אותן ביוה"כ, אבל מחנכין אותן שנה או שתיים סמוך לפירקן [...] אי זה חינוך? היה רגיל לאכול בשתי שעות - מאכילין אותו לשלוש, בשלוש מאכילין אותו בארבע“ (בבלי, מסכת יומא – דף פב, עמוד א)
- "הנה חינוך הבנים בבית אביהם ומלמדיהם, וחכמת הנהגת המדינה, דהיינו חינוך אומה שלימה עפ״י נימוסי מושליה ומחוקקיה שהעמיקו בהן חכמי הדורות הקודמין - אין בהם שום תועלת" (מנדל לפין, חשבון הנפש, באתר HebrewBooks, מהדורת קיידאן, תרצ"ז, עמוד יט) - נכתב במקור בשנת 1808.
- ”בימים ההם צריך היה היסוד ההוּמאניטרי להיות מרכז-הכובד בחינוך היהוּדי, [...]; אבל עתה צריך היסוד הלאוּמי ליהפך למרכז שיטת החינוך של הנוער היהוּדי.“ (החינוך העברי, מאת זאב ז'בוטינסקי, בפרויקט בן יהודה)
- המסגרת הממוסדת שבתוכה מתקיים אותו תהליך.
- "התאמת מערכת החינוך למאה ה-21 נחלקת לסדרה של פעולות; חלקן נעשות בצורה מרוכזת ומערכתית, וחלקן נעשות ברמה יישובית/בית־ספרית בהובלת הרשות המקומית ומנהלי בתי־הספר ובפיקוח ובקרה של משרד החינוך." "התאמת מערכת החינוך למאה ה-21". משרד החינוך, 2012
- "כדי לסייע לחברי ועדת החינוך, התרבות והספורט [...] מוצגים במסמך זה מידע ונתונים כלליים על מערכת החינוך בישראל וסוגיות נבחרות אשר הוועדה עסקה בהן בתחום החינוך. המסמך מתמקד במערכת החינוך הפורמלית שבאחריות משרד החינוך." מרכז המחקר והמידע, "מבנה מערכת החינוך בישראל". הכנסת, מאי 2015
- הפועל חנך
- השורש מגיע משפות אפרו-שמיות ,בערבית לשורש ח-נ-כ; ح ن ك ולמילה "חך" מקור משותף , ובערבית המשמעות קשורה ב"להתקין - בחך" (ראו בערבית, "חנכ"حنك בהוראת "חך" , "לסת") . התפתחות המילה קשורה באלוף הסוס דרך רסן המותקן בפיו המכוון את תנועתו לפי רצון בעליו . גם המילה שנינות מרמזת על איזור הפה (שן),והתפתחה בצורה דומה .(ראו גסניוס, "חנך").
- בעברית ח־נ־ך, מקורו בשורש הארמי ח־נ־ך. בערבית חַנַכַּ. [1]
על משמעויותיו השונות והדומות של השורש ח־נ־ך, באתר האקדמיה ללשון העברית, 14 בנובמבר 2010
- ↑ אברהם אבן־שושן, המילון החדש, הוצאת קריית־ספר, 1989
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חנוך |
| הגייה* | khanokh |
| חלק דיבר | שם פרטי |
| מין | זכר |
| שורש | ח־נ־ך |
| דרך תצורה | משקל קְטוֹל |
| נטיות |
- שם פרטי לזכר.
- ”וַיֵּדַע קַיִן אֶת-אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת-חֲנוֹךְ וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ“ (בראשית ד, פסוק יז)
- ”וַיְחִי-יֶרֶד אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-חֲנוֹךְ שְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.“ (בראשית ה, פסוק יט)
- ”אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית-אֲבֹתָם בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרֹן וְכַרְמִי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת רְאוּבֵן“ (שמות ו, פסוק יד)
- ”וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנוֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל-אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה“ (דברי הימים א׳ א, פסוק לג)
- אֵלֶיךָ, חֲנוֹךְ!