מרה - ויקימילון

לערך העוסק במרה תואר חשיבות לנקבה; ראו צורת זכר מר.

1. התנגד להוראה של בעל סמכות. לא עשה כפי שצווה או עשה כנגד.

   • ”מרה את פי ה“ (מלכים א׳ יג, פסוק כו)
   • ”צדיק ה' כי פיהו מריתי“ (איכה א, פסוק יח)

1. איבר צמוד לכבד.

   • שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:משנה) אין פרק מג במסכת חולין. ”מרה שניקבה וכבד סותמתה“ (משנה, מסכת חולין – פרק מג, משנה א)

2. עברית חדשה נוזל המופרש מן הכבד ונאסף בכיס המרה
3. לשון חז"ל ארס. דבר קשה לגוף. קשה לקבלו

   • ”שתאבד בהן המרה“ (משנה, מסכת תרומות – פרק ח, משנה ה)
   • ”ושלחתי את הצרעה לפניך!ארשב"ל על שפת ירדן עמדה וזרקה בהן מרה, וסימתה עיניהן מלמעלה וסירסתן מלמטה“ (בבלי, מסכת סוטה – דף לו, עמוד א)
   • ”אמרו עליו על מלאך המוות: כולו מלא עיניים. בשעת פטירתו של חולה, עומד מעל מראשותיו וחרבו שלופה בידו וטיפה של מרה תלויה בו, כיון שחולה רואה אותו מזדעזע ופותח פיו וזורקה לתוך פיו. ממנה מת, ממנה מסריח, ממנה פניו מוריקות“ (בבלי, מסכת עבודה זרה – דף כ, עמוד ב)

עברית חדשה משחה-לק בטעם מר, למריחה על הציפרניים, למבקשים להימנע מההרגל לכוססן בשיניים.

1. שם מקום במדבר סיני. אתר מקראי שימש לאחת החניות הראשנות במסע בני ישראל.

   • ”ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה“ (שמות טו, פסוק כג)
   • ”ויחנו במרה ויסעו ממרה“ (במדבר לג, פסוקים ח–ט)
   • תבנית:צט/שיר