שוק - ויקימילון
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | שוק |
| הגייה* | shok |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | |
| דרך תצורה | משקל קוֹל |
| נטיות | ר׳ שׁוֹקַיִם; שׁוֹק־, ר׳ שׁוֹקֵי־; כ׳ שׁוֹקוֹ |
- חלקה התחתון של הרגל, מן הברך עד לקרסול.
- ”וַיָּרֶם הַטַּבָּח אֶת-הַשּׁוֹק וְהֶעָלֶיהָ וַיָּשֶׂם לִפְנֵי שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הִנֵּה הַנִּשְׁאָר שִׂים-לְפָנֶיךָ אֱכֹל“ (שמואל א׳ ט, פסוק כד)
- ”קְחִי רֵחַיִם וְטַחֲנִי קָמַח, גַּלִּי צַמָּתֵךְ חֶשְׂפִּי-שֹׁבֶל גַּלִּי-שׁוֹק“ (ישעיהו מז, פסוק ב)
- (גאומטריה) כינוי לאחת משתי הצלעות במשולש, בטרפז וכיו"ב הנשענת על הבסיס.
- משולש שווה שוקיים הוא משולש שלפחות שתיים מצלעותיו שוות.
השוואה ללשונות אחיות: אוגריתית שֲׁק 𐎌𐎖 . באכדית: "šiqu" ., בארמית: ܫܩܐ (שָׁקָא) ובערבית: سَاق (סָאק).
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | שוק |
| הגייה* | shok |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | שאילה מלועזית |
| נטיות |
- [סלנג] פאניקה, פליאה גמורה, טראומה רגעית, הלם.
- חטפתי שוק כאשר שמעתי את הדברים.
- מאנגלית: shock – הלם
- אנגלית: shock
ערך בוויקיפדיה: הלם
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | שוק |
| הגייה* | shuk |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | שׁ־ו־ק ב |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר׳ שְׁוָקִים; שׁוּק־, ר׳ שׁוּקֵי־ |
- מקום מסחר, זירה בה מתנהל סחר.
- ”בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה מוֹכֵר יָרָק בַּשּׁוּק, בִּזְמַן שֶׁמְּבִיאִין לוֹ מִגַּנּוֹתָיו, מְעַשֵּׂר מֵאַחַת עַל הַכֹּל.“ (משנה, מסכת דמאי – פרק ה, משנה ז)
- ”נַחְתֹּם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לִמְכֹּר בַּשּׁוּק, וְכֵן הָאִשָׁה שֶׁהִיא עוֹשָׂה לִמְכֹּר בַּשׁוּק אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה.“ (משנה, מסכת חלה – פרק ב, משנה ז)
- ”אָמְרוּ לוֹ, מַעֲשֶׂה בְשׁוּק שֶׁל פַּטָּמִין שֶׁהָיָה בִירוּשָׁלַיִם, שֶׁהָיוּ נוֹעֲלִין וּמַנִּיחִין אֶת הַמַּפְתֵּחַ בְּחַלּוֹן שֶׁעַל גַּבֵּי הַפֶּתַח; רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שׁוּק שֶׁל צַמָּרִים הָיָה.“ (משנה, מסכת עירובין – פרק י, משנה ט)
- [סלנג] מצב שבו כל אדם עושה כרצונו מבלי שתאכף עליו משמעת.
- היום היה מבחן בספרות וכולם העתיקו, איזה שוק!
- כשהמורה נכנסה וכלום המשיכו לדבר היא גערה "מה זה פה? שוּק?!"
- לשון המקרא רחוב, דרך עירונית שבשוליה בתים.
- ”עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָּהּ וְדֶרֶךְ בֵּיתָהּ יִצְעָד.“ (משלי ז, פסוק ח)
- ”אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו.“ (שיר השירים ג, פסוק ב)
- ”...כִּי-הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל-בֵּית עוֹלָמוֹ וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסֹּפְדִים.“ (קהלת יב, פסוק ה)
- ”האוכל בשוק הרי זה דומה לכלב“ (בבלי, מסכת קידושין – דף מ, עמוד ב)
- המילה משותפת למספר לשונות שמיות, למשל אכדית: šūqu, ערבית: سُوق (סוּק), ארמית סורית: ܫܘܩܐ (שׁוּקָא).
השורש שׁוק ב
| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | שיווק |
| שורש וגזרה | שׁ־ו־ק ב, שלמים |
| בניין | פִּעֵל |
- גזירת פועל מן שׁוּק לעיל.