he.wiktionary.org

שעה - ויקימילון

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

ניתוח דקדוקי
כתיב מלאשעה
הגייה*shaa
חלק דיברשם־עצם
מיןנקבה
שורששׁ־ע־י/ה
דרך תצורהמשקל קַטְלָה
נטיותר׳ שָׁעוֹת, שְׁעוֹת־; זוגי שְׁעָתַיִם; שְׁעַת־
  1. לשון חז"ל נקודה בזמן. עת.
    • ”אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ, בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם שׁוֹכְבִים, וּבְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים.“ (משנה, מסכת ברכות – פרק א, משנה ג)
    • ”כָּל שָׁעָה שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכֹל, מַאֲכִיל לַבְּהֵמָה לַחַיָּה וְלָעוֹפוֹת, וּמוֹכְרוֹ לַנָּכְרִי, וּמֻתָּר בַּהֲנָאָתוֹ.“ (משנה, מסכת פסחים – פרק ב, משנה א)
    • ”אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁאָמַר הָאָב בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ שְׁטָר זֶה אֵינוֹ פָרוּעַ, הוּא נוֹטֵל שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה.“ (משנה, מסכת שבועות – פרק ז, משנה ז)
    • ”רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ, וְאַל תְנַחֲמֶנּוּ בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו, וְאַל תִּשְׁאַל לוֹ בִּשְׁעַת נִדְרוֹ, וְאַל תִּשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹתוֹ בִּשְׁעַת קַלְקָלָתוֹ.“ (משנה, מסכת אבות – פרק ד, משנה יח)
  2. לשון חז"ל משך זמן שאורכו חלק אחד מ־24 של היממה
    • ”(וְגוֹמְרָהּ) עַד הָנֵץ הַחַמָּה; רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים לַעֲמֹד בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת.“ (משנה, מסכת ברכות – פרק א, משנה ב)
    • ”עברה ו' שעות ולא ראתה אסור לשמש כל היום...“ (תוספתא, מסכת נידה – פרק ט, הלכה ב)
    • "באיזו שעה נפגש מחר?" "בשעה ארבע אחרי הצהרים"
  3. [עממי] בהשאלה: זמן ממושך.
    • שעה שאני מחפש את הים.
  • אנגלית: hour‏‏‏‏
  • יידיש: שעה‏‏‏‏

ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: שעה

  • על שעה ויחידות זמן אחרות, במעגלות הזמן, אתר האקדמיה ללשון עברית, ספטמבר 2013.
ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלאשעה
שורש וגזרהשׁ־ע־י/ה
בנייןפָּעַל (קַל)
  1. פנה, שם לב, התיחס.
    • ”וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו.“ (בראשית ד, פסוק ה)
    • שְׁעֵה שַׁוְעָתֵינוּ (מצוי בתחינות ופיוטים)
    • הוא לא שעה לתחנוניה ועזב את הבית.
  2. לשון המקרא סיפר, התעסק ודיבר בענין.
    • "ואַל יִשְׁעוּ בְּדִּבְרֵי שָׁקֶר" (שמות)
    • "וְאֶשְׁעֶה בְּחֻקֶּיךָ תָּמִיד" (תהלים קיט)
  • בערבית קיים השורש ( ش ي ء ; š-y-ʾ) ממנו נוצקה המילה شَاءَ שאא' - במשמעות: כוונה, רצון. ראו גם בערבית אנ-שאא'-אללה ="ברצון האל"( בחוגי הלוקאל - אקדמיה וכהניה, גזרונו של שורש מקראי זה עדין נתון למחלוקת).
  • השורש ש־ע־ה קיים בהוראה זו גם בארמית. מתקשר עם הביטוי המקראי-"ואשא..." . בלשון געז, "וֲשְׂאַ"- בהוראת אמר,השיב [1].

דעת רש"י: בפסוק אל ישעו בדברי שקר, מפרש לשון ארמית -סיפור (אישתעי). ולשיטתו יש שני שורשים שעה -פנה, ושעה -סיפר. "שְׁעֵה מֵעָלָיו" (איוב) -פנה מעליו. ועוד. דעת החזקוני (מובא גם באב"ע) שהשורש השני שעה לשון רפיון. דעת אבן עזרא: שורש ש.ע.ן השענות אל ישעו - אל ישענו. וכן דעת התרגום המיוחס ליונתן.

  1. ↑ א. ז. אשכלי ,"מקורות לאוצר המלים העברי: חומר-אטימולוגיה מתוך הלשונות השמיות-הדרומיות", ז' (תרצ"ו), "ושא" עמ'375