לנקות את הרחובות באבקת כביסה

איך מזהים ג'נטריפיקציה? בתל אביב למשל, זהו הקיוסק הישן בשדרה שפתאום יושבים בו צעירים קוליים ש"עובדים על משהו". שוק איכרים. דק בנמל. ספסל "ברצלונה". בניין ישן ומאפיר שזכה למעמד של באוהאוס. בניו יורק לעומת זאת, אלו הן מכבסות לניקוי יבש אורגני - טבעי, אקולוגי, ירוק. "הלכנו הרבה מעבר למזון אורגני וסניפי סטארבאקס", אמר השבוע הפרופסור מיטשל מוס מהמחלקה לתכנון ופוליטיקה עירונית באוניברסיטת ניו יורק לעיתון “ניו יורק טיימס”, "מכבסות אורגניות הן עכשיו הברומטר". ובמילים אחרות, אם זיהיתם את כל אלה ומה שביניהם, סימן שהתעוררתם מאוחר מדי. דירה במחיר נורמלי כבר לא תוכלו לקנות, לא שם ולא כאן.

מכבסות אורגניות פעלו עד כה כמעט רק בשכונות אמידות במנהטן וברובעים מתייקרים כהארלם או שכונות טרנדיות בברוקלין. לאחרונה צצות מכבסות ידידותיות לסביבה גם ברובע קווינס. בעיקר בשכונת לונג איילנד סיטי שבה תהליך ההתייקרות בשנים האחרונות הוא המואץ ביותר, והיא מסתמנת כגריניץ’ וילג' הבא, או בתרגום לעברית, מרכז תל אביב. הברומטר לתהליך הוא מכבסות ותיקות שפועלות בשכונה מזה עשרות שנים ובהזדמנות של החלפת המכונות הישנות הן ממתגות את עצמן כאקולוגיות. תושבים חדשים בשכונה דורשים אורגני, אמרו ל”ניו יורק טיימס” בעלי מכבסות מתחדשות, לוותיקים אכפת רק שהניקוי יהיה זול.

סימנים ראשונים לשינויים חברתיים־כלכליים ולחילופי אוכלוסייה בלונג איילנד סיטי התגלו כבר בתחילת העשור הקודם, עם המעבר הזמני של המוזיאון לאמנות מודרנית למשך שנתיים למבנה תעשייה נטוש בשכונה כשמשכנו במרכז מנהטן היה בשיפוצים. התהליך נמשך לפי הספר, כמו בתל אביב. בראשית הגיעו לאזור אמנים תפרנים שגילו מכרה זהב אורבני במחיר מציאה, והשאר היסטוריה: לופטים הוסבו למגורים, מבני תעשייה נהפכו לגלריות לאמנות, מבנים היסטוריים שוקמו לצד מבנים חדשים שהוקמו, אטליזים ותיקים וחנויות אופניים נהפכו לחנויות בוטיק. המחירים השתנו בהתאם.

על מידת האקולוגיות של הניקוי היבש האורגני ניטש ויכוח בין מומחים, ויש הטוענים שהיא פחותה בהרבה מאשר ממותגת. לעומת זאת, אין כל מחלוקת על עירוניותה של השכונה הניו־יורקית (כמו גם על זו של מרכז העיר תל אביב). שני הרובעים עונים על מרב הכללים לעירוניות נכונה כפי שניסחה אותם ג'יין ג'ייקובס, הפוסקת הגדולה בתחום, בספרה "מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות" מ-1961. עיקרם, רבגוניות ואינטנסיביות, שימושים מעורבים של מגורים, מסחר שכונתי, פנאי, מבני ציבור ומרחב ציבורי, ישן וחדש בכפיפה אחת - וגם תהליך של ג'נטריפיקציה, התייקרות וחילופי אוכלוסייה.

זהו מעגל קסמים שלא נפרץ עד כה: עירוניות "נכונה", בקווינס, בתל אביב ובכל מקום, מתורגמת אוטומטית לנסיקה ביוקר המחיה - ודוחקת מחוץ לה את אלה שהיא חייבת להם את הצלחתה. בזכותם היא נהפכה לנחשקת, אבל עד מהרה היא נהפכת יקרה מדי בשבילם. לא במקרה מחאת הדיור בקיץ 2011 פרצה בתל אביב. מוביליה תושבי העיר כבר לא היו יכולים להרשות אותה לעצמם. בספרה ג'ייקובס הגדירה את התהליך כ"הרס עצמי" המעקר מבפנים את רבגוניותה של העיר, בעיקר בגלל לחצים כלכליים ונדלניים שהולכים וגוברים בזכות הצלחתה והביקוש למה שיש לה להציע.

אלא שבאופן פרדוקסלי, אותם לחצים הם גם אלה שפוגעים בהיצע, ברבגוניות של האוכלוסייה ובשימושים המעורבים הנהפכים חדגוניים וחד־ממדיים. רשתות מסחר גלובליות תופסות את מקומן של חנויות שכונתיות ייחודיות, את הדירות היקרות שוכרים או קונים בני העשירון העליון. וזהו עוד מעגל קסמים פרדוקסלי. את מחקרי העירוניות שלה עשתה ג'ייקובס מתוך התבוננות בשכונת מגוריה בשנות ה-60, גריניץ' וילג' בניו יורק, ששימשה לה מקרה מבחן לעירוניות כהלכה. לימים, הווילג' היה לשכונת הג'נטריפיקציה הראשונה בעיר, עם כל התסמינים.

המתכון של ג'ייקובס לפריצת מעגל הקסמים מבוסס על עקרון השוק החופשי. עיקרו הגדלת ההיצע של סביבות עירוניות מוצלחות כדי להדביק את הביקוש. זהו פתרון קסם שנדמה שאינו יורד לשורש הבעיה. לחצים כלכליים לא נוצרים מעצמם. ההרס עצמי של סביבות עירוניות אינו עצמי וג'נטריפיקציה אינה כשל שוק של היצע וביקוש. כל אלה הם תוצאה של מדיניות מכוונת, אם לא מטרתה. כך שזאת המדיניות שיש לשנות כדי להפוך את הערים לטובות יותר, רבגוניות יותר ובנות קיימא לכלל תושביהן ולא רק למי שיכול לשלם על ניקוי יבש אורגני.

על סדר היום

האם החיים היו כדאיים - ולמה בעצם לא לגמור אותם?

ג'ים מוריסון הלך על ארבע וילל כמו כלב. "לא, כמו זאב", היא מתקנתג'ים מוריסון הלך על ארבע וילל כמו כלב. "לא, כמו זאב", היא מתקנת. "הוא ילל אל הירח"

לאחר תאונת הדרכים: דורי בן זאב ישוב לשדר בכאן 88

היא נאלצת להתפרנס ממפעל שבו שואבים חלב משדיהן של אמהות טריות

סרט מקסים, זמין בנטפליקס, שזכה בצדק באוסקר

כתבות שאולי פספסתם