גיבורות אקסצנטריות זקוקות לאאוטפיטים הולמים - דרס קוד

ליחסים בין אופנה לקולנוע יש היסטוריה רבת שנים. למעשה, מאז ימי הסרט האילם לבגדים היו תפקיד מרכזי באיפיון הדמות. באותם ימים ונעדרי סאונד, תנועת הבגד הייתה כלי חשוב נוסף בתיאור העלילה והסאבטקסט. ככל שחלפו השנים, וביתר שאת אחרי התמסדות הוליווד כתעשיית סרטים, הפך הקולנוע לערוץ הפצה של מגמות, טרנדים ובשורות אופנתיות בעזרתן של מרלן דטריך, אודרי הפבורן, דיאן קיטון וכוכבות רבות אחרות.

המעצבים הבינו מיד את הכוח הטמון במסך הגדול וכמוהם גם עולם הקולנוע. אינגמר ברגמן, פדריקו פליני, מיכאלאנג'לו אנטוניוני וז'אן-לוק גודאר ועוד במאים רבים אחרים הבינו את חשיבות האסתטיקה לסרטיהם ואת תפקידו של הבגד כמשרת נרטיב. במאי נוסף שמקדיש תשומת לב מירבית לנושאים אלה ממש הוא פדרו אלמודובר, שסרטו החדש "אמהות מקבילות" (Madres Paralelas) מוצג בימים אלה בישראל. אלמודובר בוחר לעבודותיו פלטת צבעים, ממש כמו צייר על קנבס, ואת הסגנון האסתטי שמתאים לשפה הקולנועית שהוא מבקש להדגיש. הבגד הוא עוד מרכיב בשפה הזו ותפקידו להגביר את אפקט הדרמה ולעתים גם את אפקט האשליה.

"אמהות מקבילות" עורר עניין והדים מיד עם פרסום כרזת הסרט. הכרזה, בעיצובו של הספרדי חווייאר ז'אן, מציגה פטמת שד בדמות עין דומעת נוטפת חלב אם. אינסטגרם מיהרה לצנזר, הגולשים מחו, הרשת החברתית נמלכה בדעתה והחזירה את הכרזה בשם האמנות, והסרט הרוויח את כל הקופה.

אלמודובר, בן 72, היה אחד ממובילי "מובידה מדרילנייה" (La movida madrileña), תנועה תרבותית-חברתית שפעלה בספרד אחרי מותו של הרודן פרנסיסקו פרנקו ב-1975. תום תקופת הדיקטטורה הפשיסטית סימן את הפיכתה של ספרד למדינה משוחררת וליברלית שהתאפיינה בין היתר בחופש מיני והדוניזם. אווירה זו מתורגמת בסרטיו של אלמודובר לעיסוק בפוליטיקה של הזהויות דרך דמויות אקסצנטריות, צבעים בוהקים ואסתטיקה ייחודית של גיבורים. זהו עולם של נזירות הריוניות, טרנסג'נדרים, התמוטטויות עצבים, מטדורים בתרדמת ואובססיה לאמא, ועולם כזה זקוק לאאוטפיטים מתאימים.

האסתטיקה האקלקטית שמתאפיינת בצבעוניות עזה, בפרינטים מלאי חיים ותעוזה - הפכו לאחד מסימני ההיכר של אלמודובר לאורך 40 שנות קריירה ו-22 סרטים. הוא מנהל מערכת יחסים מקצועית ארוכת שנים עם ז'אן פול גוטייה, שמעצב לסרטיו בגדים סוריאליסטיים ומוגזמים המתאימים לאופי העלילה. כשמי שלובשת אותם היא השחקנית המופלאה רוזי דה פלמה, המוזה של אלמודובר, האקסצנטריות נראית במלוא הדרה בדמויות הנראות כאילו נלקחו מציור של פיקאסו.

סרט נוסף ממש מהזמן האחרון שמציג את הקשר ההדוק שבין אלמודובר לאופנה הוא הסרט הקצר בכיכובה של טילדה סווינטון, "הקול האנושי". הסרט, שהוצג בפסטיבל ונציה בשנה שעברה, מבוסס על עבודתו של המחזאי והבמאי ז'אן קוקטו וצולם בזמן מגפת הקורונה. סצינת הפתיחה למשל מתרחשת בחלל תעשייתי ריק ומנוכר ובו מופיעה סווינטון כשהיא לבושה בשמלת נשף אדומה מקולקציית אביב-קיץ 2020 של בלנסיאגה. השילוב בין האלמנטים משווה לסצינה אופי מלנכולי ומצביע על המשך העלילה. על אף שאורכו של הסרט 30 דקות בלבד, סווינטון מחליפה בו שישה אאוטפיטים ואופיים משתנה בהתאם לשינוי אופייה של הדמות. את שמלת הנשף האדומה מחליפה חליפה בצבע אדום בוהק של בלנסיאגה ובהמשך לוק של דריס ואן נוטן ופריטי וינטג'. שיקום ביטחונה העצמי של הדמות מתוחזק באימג' האופנתי.

"אמהות מקבילות" מביא את סיפורן של נשים המתמודדות עם משמעות האימהות בחייהן ומציג קונפליקטים הקשורים באימהות מול אמביציות נשיות אישיות. פגישה מקרית במסדרון בית חולים בין שתיים מהן, פנלופה קרוז ומילנה סמית', רגע לפני שהן יולדות, יוצרת מערכת יחסים קרובה, סבוכה ומלאת צירופי מקרים שתשפיע על מהלך חייהן. האאוטפיטים הם של מיו מיו ויש גם חולצה איקונית אחת של דיור עם הכיתוב "we should all be feminists" שלובשת קרוז בזמן שהיא מבשלת במטבח וממחישה את ההיעדרות/ חוסר הרלוונטיות האבהית מהעלילה.

סרטיו של אלמודובר, על אף הטרגדיה שבהם, מצליחים לרוב לשדר אופטימיות, ולבגדים יש חלק בכך. עולם הפנטזיה שלו מעביר את התחושה לפיה גם כשקורים דברים נוראיים, הבגדים הם סוג של מגן המאפשר את רגעי האסקפיזם להם הגיבורים זקוקים כל-כך, לא פחות מאיתנו, הצופים.

עוד כמה הערות על אסתטיקה ואופנה בסרטיו של אלמודובר:

נשים על סף התמוטטות עצבים (1988)

קומדיה שחורה המסופרת מנקודת מבטה של פפה, שחקנית טלוויזיה שבורת לב, המנסה להבין מדוע המאהב שלה נטש אותה. התסריט סוריאליסטי, הדמויות גדולות מהחיים והבגדים על גבול הקיטשיות. חליפות בצבעים בוהקים, פולקה דוטס, סרטי שיער שאוחזים בתסרוקות גבוהות ותכשיטי אוברסייז. למשל: עגילים בצורה של פרקולטור.

קיקה (1993)

ראשית מערכת היחסים של אלמודובר עם ז'אן פול גוטייה. המעצב הצרפתי אחראי בין היתר לתלבושות של הגיבורה, אנדריאה סקארפייס, שהיא גיבורת טלוויזיה סאדיסטית. בין בגדיה: חזיית קונוס דומה לזו של מדונה, שמלת קטיפה סגולה רקומה בפאייטים אדומים כדם ושדיה העשויים פלסטיק חשופים מבעדה.

הכל אודות אמא (1999)

סרט פורץ דרך ומהפכני שעוסק בהורות, זהות מינית ואיידס, שזיכה את אלמודובר בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. אם שנוסעת לברצלונה לאחר מות בנה מקווה למצוא את אביו, אך במקומו פוגשת בגברים אקסצנטריים ובנזירה הריונית (פנלופה קרוז). את העלילה מלווים אאוטפיטים ודקורציות נוטפי סטייל.

חיבוקים שבורים (2009)

פנלופה קרוז (מזכירה בחזותה את פלומה פיקאסו) מגלמת את לנה, שחקנית החולמת להפוך לכוכבת. הסרט נע על ציר הזמן שבין שנות השמונים עד 2009 וסגנונות הלבוש משתנים בהתאם. בסצינה הראשונה ניתן לזהות חליפה של המעצב התוניסאי אזאדין אלאיה ושמלת ערב שחורה של שאנל מעוטרת בתכשיט זהב. בטרנספורמציה של דמותה לסוג של מרלין מונרו מפתה ומתעתעת מופיעה לנה בתסרוקת פלטינה.

העור בו אני חי (2011)

סרט אימה פסיכולוגי-רפואי. אנטוניו בנדרס בדמותו של מנתח פלסטי מעורער, האובססיבי לפיתוח עור חדש העמיד בפני כל פגיעה, בדרכו ליצור את האישה המושלמת. על העיצוב הוויזואלי המרהיב הופקד ז'אן פול גוטייה, שעיצב את שלושת בגדי הגוף של ורה, הדמות הנשית בסרט. בגדי הגוף מציגים תפישות לגבי עירום וזהות ואת זליגתה המגדרית של ורה לכדי מגדר חדש - סוג של רובוט. בהמשך מופיעים גם שמלה פרחונית של דולצ'ה וגבאנה וקוסמטיקה של שאנל.

ג'ולייטה (2016)

סרט שמבוסס על שלושה סיפורים קצרים מאת אליס מונרו. פורטרט המתאר ניכור של אם מבנה. סביב נרטיב של אשמה, חמלה ותקווה לחידוש הקשר מוצגים פלאשבקים שלה לנעוריה בשנות השמונים, ובהתאם לכך, הסטייל מושפע מתנועת הפופ-ארט המוקדמת עם חליפות גבריות ועגילי קליפס. האאוטפיטים של הסצינות המתרחשות בהווה הם של סלין, הרמס ודיור.

כאב ותהילה (2019)

סרטו האישי ביותר של אלמודובר ובו הוא מתאר את ילדותו שלו. אנטוניו בנדרס מציג מלתחה מלאת תעוזה וכוללת ז'קט עור, חליפות וחולצות עם הדפסים שנלקחו מארונו הפרטי של אלמודובר.

על סדר היום

ישראל ולבנון פתחו במשא ומתן על הסדרת קו הגבול בין שתי המדינות

לאחר שנה וארבעה חודשים, אחד מסמלי הטבח בבארי נהרס והציף את שאלת ההנצחה

קל לראות בזה הוכחה לניתוק, אך זו אשליה. החוק הזה הוא לא באג, הוא פיצ'ר

לשכת עו"ד תעמיד לדין משמעתי עו"ד שכינה פרקליט "מומחה להעלמת פלסטינים"

התחזית למחר: חם ויבש מהרגיל. בהמשך השבוע: חם עוד יותר

כתבות שאולי פספסתם