לחזור לפדרו

קאן

"כשהתחלנו לעבוד יחד, לשנינו לא היה כלום, ממש כלום", מספרת השחקנית הספרדייה כרמן מאורה על הקשר רב השנים שלה עם הבמאי פדרו אלמודובר. "התגלינו יחד, נהפכנו לכוכבים יחד, עבדנו יחד במשך כעשר שנים, והקשר בינינו היה כה אינטנסיווי, גם במישור המקצועי וגם במישור האישי, הוא ידע הכל עלי ואני ידעתי הכל עליו, שבשלב מסוים כבר לא ידעתי מי אני ומי הוא. זה לא היה נורמלי. זה היה חייב להתפוצץ". כך מסבירה מאורה את הנתק בן 17 השנים בינה לבין אלמודובר. הנתק הזה החל אחרי "נשים על סף התמוטטות עצבים" מ-1988, אחת מהצלחותיהם המשותפות הגדולות ביותר, ונגמר אשתקד, כאשר מאורה ניאותה לגלם את אחד התפקידים המרכזיים בסרטו החדש של אלמודובר, "לחזור", שעלה לאקרנים בישראל אתמול.

הפגישה עם כרמן מאורה, שבה השתתפתי כחלק מקבוצת עיתונאים נוספים ממדינות שונות, התקיימה במאי, בעיצומו של פסטיבל קאן האחרון, ש"לחזור" התמודד בו על פרס דקל הזהב. מכל הסרטים שהשתתפו בתחרות בקאן, "לחזור" זכה לאהדה הרבה ביותר מצד המבקרים. בזמן הפגישה עם מאורה היתה תחושה ודאית שהסרט יזכה באחד הפרסים המרכזיים, אם לא בחשוב שבהם. בסופו של דבר הוענק לאלמודובר פרס התסריט, פרס משונה מעט בהתייחס לאמנותו הטוטאלית של הבמאי הספרדי; ופרס השחקנית הוענק במשותף לכל שש השחקניות של הסרט, ובהן מאורה ופנלופה קרוז, שמגלמת את התפקיד הראשי.

מאורה הגיעה לפגישה מלאת אנרגיה, תוססת כפי שהיא מוכרת מסרטיה הרבים. בתחילת דבריה התנצלה על שהאנגלית שלה אינה טובה דיה והציגה את המתורגמנית שלצדה; אך שטף דיבורה המהיר והנמרץ כיפר על כך ומנע ממנה אפילו לפתוח את חפיסת ה"מרלבורו לייט" שביקשה מעוזרת מקומית להביא לה; ממנה היא גם ביקשה בסופו של דבר לשלוף את הסיגריה שייחלה לעשן במשך השיחה כולה.

שנינו השתנינו, התבגרנו

"לחזור" הוא קומדיה שחורה רבת חן ורגש (ראו מסגרת) המציגה את סיפורם של שלושה דורות של נשים במשפחה אחת באזור לה מאנשה (שבו נולד אלמודובר ב-1949). מאורה מגלמת בסרט את אמן של ריימונדה (פנלופה קרוז) וסולה (לולה דואניאס), שנשרפה למוות ארבע שנים קודם לכן בתאונה מסתורית. בשלב כלשהו בעלילה - שככל שיודעים עליה פחות כך נהנים יותר מפיתוליה הרבים - חוזרת האם מן המתים כדי לעשות סדר בכמה ממערכות היחסים הנשים המתוארות בסרט.

איך היה המפגש המחודש בינך לבין אלמודובר?

"זו היתה בשבילי חוויה חזקה ומעניינת אף יותר מהסרט עצמו. כשפדרו שלח לי את התסריט וקראתי אותו, הסכמתי מיד להופיע בסרט. במשך 17 השנים שלא עבדנו יחד לא נפגשנו לעתים קרובות וגם לא שוחחנו לעתים קרובות. אני לא כזאת שמרימה טלפון ואומרת, 'היי פדרו, מה חדש?' הקשר בינינו הסתיים בריב, והצטבר יותר מדי כעס. נפגשנו לפיכך במקום ניטרלי, דיברנו, ומאותו רגע הכל היה כאילו 17 השנים לא חלפו כלל. שנינו התבגרנו, שנינו השתנינו,

ובזמן עשיית הסרט גיליתי פדרו שונה מזה שהכרתי: בוגר יותר, רגוע יותר. עם זאת, היה מדהים לגלות עד כמה שוררת בינינו עדיין אותה אהדה, אותה הבנה, אותה כימיה. שלב החזרות, שבו עבדנו על הטקסט ועל הדמויות, וצילומי הסרט עצמו היו חוויה נעימה ביותר".

האם באותן 17 שנים, כשראית את אחד הסרטים שאלמודובר ביים, אמרת לעצמך, "אני הייתי צריכה לשחק בסרט הזה, לשחק בתפקיד הזה"?

"לא, אני לא כזאת. אני לא מעוניינת בתפקיד אלא אם כן הוא הוצע לי באופן אישי על ידי הבמאי. פינקה אותי העובדה שפדרו כתב את כל התפקידים שבהם הופעתי בסרטיו במיוחד בשבילי. במשך השנים שלא עבדנו יחד לא הייתי הולכת להקרנות הבכורה של סרטיו, כי ידעתי שהעיתונאים יעשו מזה עניין גדול; הם יעצרו אותי וינדנדו לי עם השאלות הצפויות שלהם על מה קרה ביני ובין פדרו ולמה אנחנו כבר לא עובדים יחד. הייתי הולכת לראות את הסרטים יום לאחר מכן, ובזמן הצפייה הייתי שומעת בראשי את קולו של פדרו מדבר אל השחקניות שבסרט ומדריך אותן. אני לא טיפוס קנאי בכלל; החיים קצרים ומרתקים מכדי לבזבז אותם על תחושות מיותרות כאלה".

עם זאת, מאורה מוסיפה מיד שלדעתה הסרטים שעשתה יחד עם אלמודובר בשנות ה-80 היו משהו מיוחד, וכשאני שואל אם גם בעיניה, כמו בעיני, "חוק התשוקה" מ-1987, שבו גילמה שחקנית טרנסג'נדרית, היה הגדול ביניהם, היא מסכימה בהתלהבות: "כן, זה היה השיא".

אם צילומי הסרט החדש היו לה קלים ונעימים, הצפייה בו היתה חוויה קשה. "כשראיתי את עצמי בפעם הראשונה על המסך ב'לחזור'", מספרת מאורה בת ה-60, "בלי איפור ועם השיער האפור הדליל, הייתי בהלם. שאלתי את עצמי, 'מי זאת האשה הזאת?' פחדתי שאנשים יחשבו שכך אני באמת נראית. לכן היה לי חשוב, בכל אירועי יחסי הציבור שליוו את יציאת הסרט בספרד, שבה הוא היה להיט גדול, ועכשיו כאן, בפסטיבל, להיראות מטופחת ככל האפשר".

לפדרו אין זמן לשטויות

מאורה אמנם מזוהה בעיקר עם סרטיו המוקדמים של אלמודובר, היא נחשבה למוזה שלו והיתה לאיקונה קולנועית יחד עמו, אבל היא הופיעה גם בסרטיהם של במאים רבים אחרים, ועבדה לא רק בספרד, אלא גם בצרפת ובאיטליה. עם זאת, בהוליווד היא לא הופיעה, ולא שלא הציעו לה.

"אחרי 'נשים על סף התמוטטות עצבים', שהיה ללהיט באמריקה, קיבלתי הרבה הצעות להופיע בסרטים אמריקאיים, אך סירבתי לכולן", היא מספרת. "אני לא סובלת את לוס אנג'לס. אני לא סובלת מקומות שבהם אי אפשר לצאת מבית המלון וללכת לטיול ברגל. אני לא סובלת מקומות שבהם מדברים אך ורק על קולנוע, ואמת המידה היחידה שלפיה שופטים אותך היא כמה כסף הסרט שלך עשה. יש קולנוע ויש חיים, והחיים מבחינתי חשובים יותר מהקולנוע. חוץ מזה, הרבה שחקנים אירופים שהגיעו להוליווד הלכו בה לאיבוד. לא רציתי שזה יקרה לי".

מאורה מספרת שגם אלמודובר קיבל הצעות רבות מהוליווד, אך בינתיים לא נענה להן. בטון לגלגני היא אומרת: "אין שחקנית מפורסמת שפגשתי, ואני מדברת על הכוכבות הגדולות ביותר, שלא אמרה לי: 'אוי, כמה שהייתי רוצה להופיע בסרט של אלמודובר!' אבל אני לא חושבת שפדרו היה מסוגל לעבוד עם הכוכבות האלה, שמגיעות אל בימת הצילומים מלוות בפמליה שלהן, שכוללת את הילדים שלהן, האומנת, הבעל, איש יחסי הציבור, המאפרת, הספרית ועורך הדין, ובכל פעם שפדרו היה אומר להן לעשות משהו הן היו אומרות, 'זה לא נראה לי'.

"פדרו אוהב מאוד לעבוד עם נשים, הוא מבין אותן ומרגיש בנוח אתן; עם גברים קשה לו הרבה יותר, כי אז כל המתח הרגשי והמיני שהוא מרגיש פורץ החוצה. אבל הוא גם רוצה שכל הוראה שלו תבוצע במלואה. הוא לא מוכן לגחמות של כוכבות. אין לו זמן לשטויות. הוא רוצה שהעבודה תבוצע מהר ומיד. ויש לו גם חוש הומור מיוחד שלא הכל מצליחים תמיד להבין אותו".

איך אלמודובר עובד עם שחקניו? האם הוא מרבה להדריך אותם, לדבר אתם על מניעי הדמות שהם מגלמים?

"בכל מקרה זה שונה. פדרו עובד אתי אחרת לגמרי מכפי שהוא עובד עם פנלופה קרוז, למשל. אנחנו כל כך מכירים זה את זה ומבינים זה את זה שאנחנו לא צריכים לדבר. הוא פשוט אומר לי: 'כרמן, תעשי כך וכך', ואני עושה את זה. אני בכלל שחקנית שעובדת באופן אינטואיטיווי מאוד. מעולם לא למדתי משחק, אבל מגיל צעיר ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות ושזה הדבר שאני הכי אוהבת לעשות. כבר כשהייתי ילדה לא היה לי קשה לדמיין את עצמי בתפקיד נסיכה, למשל, וכך גם היום. כשקראתי את התסריט של 'לחזור' וגיליתי שאני אמורה לגלם בו דמות של אמא שהיא רוח רפאים, ידעתי מיד שאני מסוגלת לעשות זאת. מעולם לא התקשיתי לשחק, מכיוון שאני יכולה לדמיין את עצמי בכל דמות ובכל מצב.

"כעת אני מחפשת מחזה שאוכל להופיע בו. אני אוהבת תיאטרון, אבל הופעה בו פירושה הימנעות מהשתתפות בסרט במשך כשנה, וזה תמיד חבל לי. אני אוהבת יותר מכל להופיע בסרטים. אני אוהבת את עבודת הצוות הכרוכה בעשיית סרט, את העובדה שאני מוקפת כל הזמן בהמון אנשים. וגם", היא מוסיפה באירוניה עצמית, "את העובדה שעל בימת הצילומים אני יכולה לשחק את הכוכבת הגדולה, לשבת בכיסא המיועד לי, ובכל פעם שמשהו לא מוצא חן בעיני לתת הוראה שמבוצעת מיד. יותר מכל אני אוהבת שבקולנוע, לעומת התיאטרון, האחריות איננה כולה עלי, ואני פשוט יכולה ליהנות מהעבודה, שהיתה ונותרה בעיני סוג של משחק ילדותי מקסים".

לא מתחרטת על שום דבר

העובדה שהיא נחשבת כבר לשחקנית מבוגרת אינה מטרידה את מאורה. "בספרד יש כבוד לנשים, ובעיקר לנשים מבוגרות", היא אומרת. "זה מפני שאנחנו חברה מטריארכלית שבה הנשים חזקות יותר מהגברים והאמא היא הדמות הדומיננטית במשפחה, שזהו הנושא שבו עוסק 'לחזור'. כשאני שומעת כיצד שחקניות אמריקאיות מתלוננות שאין די תפקידים לנשים מעל גיל 40, אני צוחקת; וכשאני שומעת אותן מתלוננות גם שהכוכבות בארצות הברית מקבלות פחות כסף מהכוכבים, אני אומרת לעצמי: 'בספרד זה לא יכול היה לקרות'".

מאורה איננה מתחרטת על הנתק שהיה בינה לבין אלמודובר; בכלל, היא אינה מתחרטת על שום דבר. "תמיד הלכתי על פי האינטואיציות שלי", היא אומרת. "כשהתחלתי לעבוד עם פדרו הייתי אם חד הורית ענייה, וכולם אמרו לי: 'אל תעבדי אתו; הוא איש קשה, הוא מטורף, הוא יעשה לך את המוות'. ותראו לאן שנינו הגענו. עם זאת, להיות פדרו אלמודובר היום זה די קשה. הוא כל כך מפורסם בספרד, שהוא, לעומתי, כבר אינו יכול כך סתם לטייל ברחובות ולפגוש אנשים".

תעשו ביחד סרטים נוספים?

"אולי, נראה, מי יודע", היא מושכת בכתפה ושולחת פעם נוספת יד אל חפיסת הסיגריות, שעדיין סגורה.

על סדר היום

ישראל ולבנון פתחו במשא ומתן על הסדרת קו הגבול בין שתי המדינות

לאחר שנה וארבעה חודשים, אחד מסמלי הטבח בבארי נהרס והציף את שאלת ההנצחה

קל לראות בזה הוכחה לניתוק, אך זו אשליה. החוק הזה הוא לא באג, הוא פיצ'ר

לשכת עו"ד תעמיד לדין משמעתי עו"ד שכינה פרקליט "מומחה להעלמת פלסטינים"

התחזית למחר: חם ויבש מהרגיל. בהמשך השבוע: חם עוד יותר

כתבות שאולי פספסתם