אמם של היהודים השחורים

S. D. Goitein M. A. Friedman, India Traders of the Middle Ages: Documents from the Cairo Geniza ('India Book') Leiden and Boston, Brill and Ben Zvi Institute, 2008

אמיטאב גוש, שנולד בכלכותה ב-1956 וחי בניו יורק, הוא מגדולי הסופרים ההודיים בימינו. הספר שהוציא את שמו בעולם, וכבר הספיק להופיע בכמה מהדורות במקורו האנגלי ובתרגומים (גם לעברית), "בארץ עתיקה", התפתח מעבודת מחקר באנתרופולוגיה חברתית שכתב באוקספורד. נושא עבודתו היו קשרי המשפחה בקהילה הכפרית של מצרים וזיקתם לארגון הכלכלי והחברתי.

בחורף האוקספורדי של 1978, כאשר התחיל לגשש את דרכו העצמאית במחקר, נפל לידיו ספרו של ש"ד גויטיין, חוקר הגניזה הקהירית הנודע, הכולל תרגומים לאנגלית של מכתבי סוחרים יהודיים מימי הביניים. אחד המכתבים שצד את עינו היה מכתבו של סוחר שהתגורר בעדן, והיה מיועד לאדם ושמו אברהם בן יג'ו, שחי באותה העת במנגלור - נמל בחוף הדרום-מערבי של הודו. מכתב זה ואחרים כללו רשימת הזמנות של מוצרי יוקרה הודיים, בעיקר מיני תבלין, עשבי מרפא שונים ובשמים, שהועברו מנמלי הודו לנמלי ערב וים סוף, ומשם בדרכי המדבר ובמורד הנילוס לשוק הקהירי התוסס.

קהיר היתה באותו זמן בירת הממלכה הפאטימית, ששלטה שלטון ללא מצרים באגן המזרחי של הים התיכון. לשם הגיעו בסופו של דבר גם הארכיונים הפרטיים של אברהם בן יג'ו ושל סוחרי הודו האחרים, ומשם התגלגלו לספריות אירופה ואמריקה וגם לידי גויטיין, ואף לידיו של אמיטאב גוש, שיצא לצוד אותם ואף למד לשם כך ערבית-יהודית. באותם ימים רחוקים בקהיר קיבל הרמב"ם את הידיעה על טביעת אחיו, ר' דוד, במימיו הסוערים של האוקיינוס ההודי, ששרץ גם שודדי ים. הסכנות של הסחר ההודי היו גדולות, אבל הסיכון היה פעמים הרבה סיכון משתלם. הדבר היה קשור לשוק הבינלאומי הגדול שהיה לסחורה ההודית, לפלפל ולזנגוויל ולאגוזי ההל ההודיים. ממצרים יצאו הסחורות המבוקשות הללו אל נמלי דרום אירופה ומערבה.

עד לתקופת התפשטותה של הספנות הפורטוגלית לא נודעו כלל מסמכים הנוגעים לסחר הודו. מבחינה זאת מתבררת חשיבותם של מסמכי הגניזה הקהירית, המספקים עדויות המקדימות ב-400 שנה את סיפור סחר הודו הפורטוגלי ואת סיפור גילוי אמריקה. הקשר ההודי-המצרי קסם לסטודנט ההודי הצעיר, ולאחר זמן קצר שקע בהתבוננות בחיי החברה ובקשרי המשפחה של הכפר המצרי. בסופו של דבר רקם את היצירה הספרותית שלו תוך הקבלה מתמדת בין עבר להווה, בין הסוחר היהודי הימי ביניימי שנדד להודו ובין הסופר ההודי בן זמננו היושב בכפר קטן בדלתא של הנילוס, שאורח החיים בו לא השתנה כמדומה הרבה מאז ימי הביניים. בינתיים נמשך והלך האיסוף והניתוח של המסמכים הנוגעים לסחר הודו, אבל פרסומו המלא של האוסף, שכבר כלל כמה מאות תעודות, נדחה שוב ושוב, ובמיוחד לאחר פטירתו של גויטיין לפני כעשרים שנה.

בזמן האחרון ראה סוף סוף אור אוסף התרגומים האנגלי של המכתבים והתעודות: "סוחרי הודו בימי הביניים: מסמכים מהגניזה הקהירית", בהוצאת מכון בן-צבי בירושלים והוצאת בריל בליידן (2008). שלושת הפרקים הראשונים, הכוללים את אוסף המסמכים של שלושה מסוחרי הודו הגדולים, יחד עם המבואות הכלליים, כבר מקיפים למעלה מ-900 עמודים. לארבעת פרקי הספר האחרונים יוקדש כרך נוסף, וכן חיבור שיכלול את התעודות בצורתן המקורית ובתרגום עברי. הכל מעשה ידיו של מרדכי עקיבא פרידמן, תלמידו הנאמן של גויטיין המנוח וממשיך דרכו, המשלים ועורך בדקדוק גדול את עבודתו של מורהו הגדול.

המסמכים הקשורים באברהם בן יג'ו, גיבור הפרק השלישי, הם החלק המקיף והחשוב ביותר בספר כולו. בן יג'ו נולד בעיר הנמל אלמהדייה, הנמצאת בתחומי תוניס של ימינו, ובצורה בנישוב מתגלגל שם המשפחה הזה בין יהודי צפון אפריקה עד ימינו. כשהיה בן יג'ו צעיר, בערך בגילו של גוש בבואו לאוקספורד, הגיע מלא מרץ לחופי הודו. בתוך זמן קצר יחסית התעשר כנראה ביותר, והתפתה להמשיך ולשבת במקום. כבר המכתב המתוארך הראשון שנשלח אליו מעדן, בראשית שנות השלושים של המאה ה-12 והגיע לידינו, מגלגל חשבונות כספיים בהיקף אדיר.

את מצוקת בדידותו פתר באופן מיוחד במינו לטעמנו. יחסי אישות במרחב הזה היו פרוצים למדי, אבל לשם קידושין שיחרר בן יג'ו באמצעות שטר את השפחה ההינדית, אשו, שהוא קרא לה באותה הזדמנות, בחורף 1132, ברכה. ממנה נולדו לו כנראה גם ילדיו. בן יג'ו לא היה בוודאי הצעיר היחיד שנקלע בחוף מאלאבר עתיר ההזדמנויות הכלכליות למצוקת הבדידות, ופתר לעצמו את הבעיה כפי שפתר. אוכלוסיית העבדים המשוחררים הלכה וגדלה, וכאשר הגיע הנוסע המפורסם, בנימן מטודילה, כמה שנים מאוחר יותר אל חופי מערב הודו, כבר מצא שם קהילה של יהודים שחומי עור שלא היה הבדל חיצוני כלשהו בינם ובין ההינדים המקומיים מלבד יהדותם. לדבריו, "כל אנשי הארץ ההיא שחורים והיהודים כמו כן שחורים, והם יהודים טובים בעלי מצוות וביניהם תורת משה ונביאים, ודבר מועט מתלמוד והלכה".

עברו כעשרים שנה לישיבתו של בן יג'ו בחופי מאלאבר, והישיבה הזאת עשתה אותו לאיש עתיר נכסים, אבל הניתוק ממשפחתו ומקהילתו הכביד והלך. הוא היה איש משכיל שנחשב תלמיד חכם והיה משורר עברי לעת מצוא. השיבה מערבה וחידוש הקשרים המשפחתיים הישנים לא היו פשוטים, שהרי היה מטופל בצאצאים הינדיים למחצה. בכל זאת אזר אומץ, ובאמצע המאה ה-12 בערך אנו מוצאים אותו עם ילדיו בעדן. מאותו זמן הגיעו אלינו בכתב ידו העתקות של דיונים הלכתיים בשאלה אם בנו של אדם שנולד לו משפחה הינדית משוחררת יכול לרשת אותו

כעבור זמן מתו עליו בניו, והוא נותר עם בתו היחידה, שחתנה אמור היה לרשת דרכה את רכושו הגדול. בבחירת החתן המיועד התלבטו לא רק בן יג'ו ובתו, אלא גם החברה שמסביבם בעדן ובקהיר, לשם הגיעו לבסוף. על פי הנוהג בחברה המסורתית, היה לבן האח זכות ראשונה על דודניתו. במקרה שלנו היה לכך גם יתרון מסוים, שכן בן הדוד התגלגל לסיציליה הרחוקה. על פי הזמנתו של אבי הכלה עזב בן הדוד, פרחיה, את משרת ההוראה שהיתה לו במקום, אבל בהגיעו לקהיר נכונה לו הפתעה: הדוד הזקן זילזל בו. היתה לו בת יפהפייה מלאת חיים וצבע, והחתן המיועד היה תלמיד חכם חיוור וחלוש. בן יג'ו ציפה למישהו שיוכל להמשיך את דרכי המסחר המסועפים שלו, ומשום כך התאכזב. הנישואים בין בני הדוד נערכו מכל מקום בשעה טובה ומוצלחת בקהיר בקיץ 1156, לאחר שהכלה כבר התייתמה מאביה. רשימת התכשיטים הנכבדה שהביאה בנדוניה נרשמה בפנקס בית הדין של קהיר, וכך הגיעה כמובן לגניזה והובאה לידיעתנו.

היהודים שנשארו בדרום הודו עברו תלאות ורדיפות כאשר התגברה בחופי הודו השפעתם של הסוחרים הפורטוגלים הנוצרים הקתוליים. כך הם נדחקו מן המסחר בחופי מנגלור, ונדדו צפונה, אל קוצ'ין. שנים רבות היו היהודים השחורים של מאלאבר הוכחה להשפעת התנאים האקלימיים על התפתחות הגזעים. קיומה של קהילת יהודים שחורים היתה לכאורה הוכחה ניצחת לכך שבתוך גבולות הזמן ההיסטורי ייתכנו שינויים קיצוניים בצבע העור ובתווי הפנים, עד כדי טשטוש מוחלט של ההבדלים בין היהודים לבין התושבים המקומיים. עכשיו אנחנו יודעים שלמעשה גם תולדותיו של העם היהודי לא כל כך מתועדים, וטובה גדולה עלינו להחזיק לעבודתם השקדנית של גויטיין ושל פרידמן, החושפים לא רק את סיפור גלגוליו של העם היהודי, אלא למעשה את תולדות האנושות.

על סדר היום

המשפחות של אלקנה בוחבוט ויוסף חיים אוחנה אישרו פרסום סרטון חמאס

עדויות: מתנחלים הכו את יוצר "אין ארץ אחרת" בסוסיא, הצבא עצר אותו

דיווח: חמאס מוכן לשחרר חמישה חטופים; מקור ישראלי: מתעקשים על 11

צה"ל לתושבי נירים: הקיבוץ היה הראשון שהותקף - והאחרון שהצבא הגיע אליו

בכירי ממשל טראמפ הוסיפו בטעות עיתונאי לצ'אט שבו תכננו תקיפות בתימן

כתבות שאולי פספסתם