הבמאים המעולים שכדאי להכיר
- ️Mon Sep 15 2008
מיקומך באתר
הבמאים המעולים שכדאי להכיר
מאסיה ועד ארה"ב - קיבצנו עבורכם שישייה מופלאה של קולנוענים מבטיחים ומקיימים שאולי לא שמעתם עליהם, אבל עדיין לא מאוחר מדי
15 בספטמבר 2008
ספטמבר מתקדם לו בצעדים בטוחים ובתי הקולנוע ממשיכים שלא להלהיב. זה הזמן להסתכל אל העתיד, באמצעות הצצה חפוזה אל העבר. לבער את הבורות ולהתוודע אל כמה במאים שאולי אפילו לא ידעתם שצריך להכיר, למרות שדי קשה לחזור על חלק מהשמות שלהם. ולפני שתשאלו איפה טרזם או פאולו סורנטינו, נזכיר שזו רשימה חלקית ובלתי מתיימרת. אז הנה הם באים:

1. פאטי אקין (Fatih Akin)
שם שוודאי מוכר לקבועי קולנוע לב. הבמאי הגרמני ממוצא טורקי (יש המתעקשים להגות את שמו "פתיח") מרבה לעסוק בפולקלור וקונפליקטים בין מהגרים למקום משכנם הנוכחי ונע בין הדרמתי לקומי. את ההבטחה להיות השם החם של הקולנוע האירופאי, שקנו לו שני סרטיו הקצרים והמוקדמים, קיים רק כאשר "עם הראש בקיר" זכה בפרסים למכביר. מי שראה את "בקצה גן עדן" שלו יוכל להעיד שמדובר באחד הסרטים הטובים של השנה. אחרי שהתנסה בדוקומנטרי עם "Crossing the Bridge: The Sound of Istanbul" (שהטריילר שלו מחכה לכם בהמשך), הפרוייקט הבא שלו הוא תיעוד סיפורו של כפר טורקי, שתושביו נאבקים נגד החלטת הרשויות להפכו למזבלה.
2. אפיצ'אטפונג וויראסייטאקון (Apichatpong Weerasethakul)
לפעמים נכתב כאפיכטפונג ווירסטקול, ועד היום יש ויכוחים בין בני משפחתו בקשר לצורת ההגייה המדוייקת והכי פחות שוברת שיניים של שמו. אבל עם תבקשו ממנו להציג עצמו, כפי שעשו מספר עיתונאים בפסטיבל קאן האחרון, הוא יעשה זאת בתור "גו'". סרטיו של הבמאי התאילנדי מתאפיינים תמיד בהקבלות וניגודיות לסירוגין והם חצויים ברובם. הוא בעל חיבה לסרטים קצרים, לרומנטיקה וללא שגרתי. אובססיבי לגבי הוריו וקולנוע אקספרימנטלי, שלא נאמר הזוי. אם טרם ראיתם סרט שלו, מומלץ להתחיל עם המאוחרים יותר דווקא, כמו "Syndromes and a Century". מהמוזרות הכללית שלו תוכלו להתרשם כאן:
3. נורי בילגה ג'יילאן (Nuri Bilge Ceylan)
נולד באיסטנבול. מלבד בימוי גם כותב ולעיתים אף עורך, מצלם ומככב בעצמו בסרטיו. ג'יילאן הוא אחד מחביבי הפסטיבלים כפי שהוכיח סרטו הקודם "אקלים". הוא חזר לאחרונה עם סרטו החדש "שלושה קופים" שצבר באזז אדיר מאז קאן האחרון ומתמקד בבני משפחה שמתנהגים כחירשים-אילמים-עיוורים כדי לא לפרק את הבית. בכלל, יצירותיו נוטות להתמקד בדרמות משפחתיות אוריינטליות באופיין, עם יסודות אוטוביוגרפיים. הוא מרבה לשתף בתחומים שונים של העשייה את משפחתו שלו, לא חוסך שבטו במסרים ופשוט מת על שלג – גונב ההצגה ומסמר הערב הקבוע שלו. זה הטריילר המטריד של "3 קופים":
4. דייויד גורדון גרין (David Gordon Green)
איש הארטהאוס מליטל רוק, ארקנסו שעבר השנה ללב המיינסטרים. בשנת 2000 פרץ בסערה שקטה עם סרט הבכורה הקטן אבל ענק שלו "ג'ורג' וושינגטון", על חבורת ילדים המנסים לטייח טרגדיה בעיר אפרורית. מספר מאפיינים של הסרט, כמו בני-נוער כגיבורים או כותרות פתיחה רטרואיות משהו, הפכו מאוחר יותר לחותמו האישי בשאר סרטיו. למרות שעבד עם שחקנים מוכרים למדי, כמו ג'יימי בל וזואי דשנל, גרין השקיע מאמץ בכדי להישאר בשוליים של הוליווד. אבל השנה הוא הלך על הכי טרנדי שאפשר, וביים לג'אד אפטאו את קומדיית הסטלנים "אננס אקספרס". וכך נפתח "ג'ורג' וושינגטון" המדובר:
5. דאגור קארי (Dagur Kari)
יליד פריס ובן לסופר איסלנדי ידוע, שהעניק לו את שמו בעל הצליל הנורדי (שם משפחתו הנוסף הוא פטרסון). לאחר שסרטו הקצר "Love Weekends" סיים סיבוב פסטיבלים עולמי, התפנה הבמאי האוונגרדי לעצב את סגנונו האישי ולהתעכב על דמויות צעירות הלכודות בחיי השגרה המשמימים של סקנדינביה הקפואה. התוצאות הן "נוי אלבינוי" ו-"סוס שחור", שלהגיד עליהם "ייחודיים" יהיה אנדרסטייטמנט רציני. וכמו כל כוכב עולה בשמי הקולנוע, גם קארי ינחת השנה בהוליווד עם סרט חדש בכיכובם של פול דיינו ("מיס סאנשיין הקטנה", "זה ייגמר בדם") ובראיין קוקס (אין צורך להציג). הנה קליפ מחווה מקסים ל"נוי אלבינוי":
6. בונג ג'ון-הו (Joon-Ho Bong)
הדרום-קוריאני הכי מסקרן בסביבה, ושלא יגידו לכם אחרת. בונג דילג על שלב עשיית סרטים קצרים בתחילת הקריירה, ואחרי סרטו הראשון והעלום יחסית הגיעה יצירת המופת הראשונה שלו
"Memories of Murder". המותחן המעולה גם החל את הרומן שלו עם שחקנו הקבוע סונג קאנג-הו, שהמשיך לככב גם ב"המארח" – סרט המפלצות הטוב ביותר שנראה מזה שנים ושובר הקופות מספר אחת בקוריאה בכל הזמנים. שמו של הבמאי נקשר לשלושה פרוייקטים עתידיים, ויש לקוות שגם בהם ימשיך לשלב בין אימה, דרמה, מתח ונגיעות קומיות באופן הכי קולנועי שקיים, כמו בסצינה הזאת:
על סדר היום

הישראלים גילו מחדש את הערבה, ומשלמים על כך מחיר
"משחקי ירושה": אין כמו הניגוד שבין מעמד גבוה והתנהגות ברברית
איך נהפך האיש שטיפח את בן גביר לפרשן הכי נשכני על המסך
"הייתי פיכחת לאורך שנות ה–80, וזו היתה טעות"
