מתה חווקה פולמן רבן, לוחמת המחתרת מפולין

חווקה פולמן-רבן, לוחמת מחתרת מפולין, ניצולת אושוויץ וממייסדי קיבוץ לוחמי הגטאות, מתה היום בגיל 89.

פולמן-רבן נולדה ב-1924 בעיר קילצה בפולין. בפרוץ מלחמת העולם השניה למדה בגימנסיה בוורשה, שם חברה לתנועת "דרור" שפעלה במחתרת בהנהגתם של יצחק צוקרמן וצביה לובטקין. היא עסקה בפעילות חינוכית לילדים ובהוצאת עיתוני המחתרת. "בתקופה זו בחיי הייתי בשיא ההתלהבות, הנתינה והמסירות המאפיינות את שנות הנעורים, מה שסייע לחזק את צלם האדם בתנאי המצוקה, הרעב, הפחד והמוות ששררו בגטו", כתבה לימים.

בהמשך שימשה כקשרית של הארגון היהודי הלוחם (אי"ל) ונסעה בין גטאות בזהות בדויה. "נסעתי ימים ולילות בדרכים כדי להגיע לחברים שלנו במקומות שונים: להביא אינפורמציה, עיתוני מחתרת, תעודות מזויפות, לפעמים להעביר אנשים ממקום למקום, ללוות קבוצה ליער ובסוף גם להעביר נשק לתוך הגטו", סיפרה.

בשנה שעברה, במלאת 70 שנה למרד גטו ורשה, סיפרה על ימיה כקשרית של המחתרת, ותיארה את הרגע בו הבינה כי בפולין מתחוללת שואה. היה זה באביב 1942 במזרח פולין.

"עמדתי בתוך תחנת הרכבת הקטנה. דרך החלון הבחנתי במגרש הקרוב לפסי הרכבת, בהמון רב, אלפי אנשים, נשים ילדים - המון רב וצפוף ומוקף שומרים גרמנים משתוללים על סוסים. מספר מטרים ממני, דרך החלון, ראיתי ארבעה בחורים חופרים בור, החיילים יורים בהם, הנערים נופלים לבור. למחרת בבוקר המגרש היה ריק. בלילה הרכבות יצאו לדרך. למחנות, למוות.היו אלה רגעים בהם הבנתי, נחרדתי - זו התחלה של הסוף, זו השואה".

בסוף 1942 היא נעצרה בידי הגסטאפו בקרקוב, בעקבות פעולה של המחתרת, בה נהרגו תשעה גרמנים בבית הקפה "ציגנריה". אחרי חודש של חקירות נשלחה למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. ב"צעדת המוות" הובלה למחנה הריכוז רוונסבריק.

פולמן רבן לא השתתפה במרד גטו ורשה, אך זכרה את חבריה, שנהרגו בלחימה. "כל חבריי הקרובים, האהובים, נלחמו מהגגות, מתוך הלהבות, מהבונקרים ורובם נספו. כואב לי שאיני זוכרת עוד את כל שמותיהם, אנו מזכירים רק מעטים, אבל בלבי לא נפרדתי מהם, מהנשכחים. תשאירו אתם, הדורות הצעירים, מקום בלבכם, בזכרונותיכם עבור הנועזים, היפים, הצעירים כל כך שנפלו בקרב האחרון", אמרה בשנה שעברה.

אחרי המלחמה השתתפה בפעילות של תנועת "הבריחה", במסגרתה ברחו מאירופה מאות אלפי יהודים. ב-1947 עלתה לארץ ישראל והתיישבה בקיבוץ יגור. שם התארגן הגרעין שהקים את קיבוץ לוחמי הגטאות, בו חיה.

אביה נרצח בטרבלינקה. שני אחיה נהרגו בפעילות מחתרת נגד הנאצים. אמה, שפעלה אף היא במחתרת, שרדה ועלתה אף היא לארץ ישראל. פולמן רבן נישאה ליחזקאל רבן (רבינוביץ') ונולדה להם שלושה ילדים.

בשנה שעברה, בטקס במלאת 70 שנה למרד, העבירה מסר לדורות הבאים: "יש ייחוד בעצרת זו – 70 שנה למרד וגם מתקרבת הפרידה מדור השואה ומהלוחמים האחרונים. רובכם שמולי, אתם דורות ההמשך: דור שני ושלישי ורביעי. ואצלי מערבולת רגשות ומחשבות על העבר וההווה והעתיד...המשיכו במרד, מרד אחר, עכשווי, נגד כל רוע, גם זה שפגע בארצנו האהובה והיחידה. תמרדו נגד גזענות ואלימות ושנאת אחר. בחוסר שיוויון, בפערים, בעוני, ברדיפת בצע ובחמדנות...תמרדו בכיבוש- לא! לנו אסור לשלוט בעם אחר, להשפיל אחר. הכי חשוב להגיע לשלום ולקץ מעגל הדמים. הדור שלי חלם על שלום, אני כל כך רוצה להספיק לזכות בו. יש לכם כח לעזור. כל תקוותי בכם".

נשיא המדינה שמעון פרס ספד היום (שישי) לחווקה: "אני מצדיע היום לחווקה פולמן רבן. חווקה הייתה דוגמא ומופת לגבורה יהודית יוצאת דופן, עת שירתה כקשרית ולוחמת בזמן מרד גטו וורשה, כאשר נתפסה ע"י הגרמנים וישבה בכלא, כשגורשה והועברה למחנות, כשצעדה את מצעד המוות וכשהייתה עדה לזוועות הרצח ולהבות העשן הנאצים. חווקה מעולם לא הפסיקה לחלום על ארץ ישראל ועל הקמת חיים חדשים בה. חווקה הייתה אמיצה גם במחשבותיה בצורה בלתי רגילה, לרגע לא פחדה לבטא את תקוותיה וחרדותיה בנוגע למדינה. עם ישראל איבד היום גיבורה גדולה. אני שולח את תנחומיי לבני משפחתה ולחברי קיבוץ לוחמי הגטאות".

הלווייתה תיערך ביום ראשון בקיבוץ לוחמי הגטאות.

על סדר היום

מתוך 59 חטופים שעדיין מוחזקים בעזה, 24 עדיין כנראה בחיים. אלה סיפוריהם

ישראל נמצאת בסכנת מוות. ובכן, גם מדינות מתות, וזה חיובי — והכרחי

אין לי כוח להיות עכשיו זקנה. אולי כשהייתי צעירה היה לי כוח לזה

מערכון קצר שביצעה רבקה מיכאלי בהלווייתו של ב. מיכאל העלה תהייה

כדי להבין את הימין הקיצוני צריך לעשות דבר פשוט: לצאת לרגע מהעיר

כתבות שאולי פספסתם