תנ"ך - מקראות גדולות הכתר - משלי פרק כד פסוק לב

ואחזה אנכי - וכאשר ראיתי זה הרע הבא מן העצלה בפעולות ובדעות , שמתי לבי אל זה ולקחתי מוסר להמלט מהעצלה אשר ימשך ממנה זה הרע , וראיתי שהעצה הנכונה בזה למי שירצה להמלט ממנה הוא , שיישן מעט ויתנמנם מעט ומעט יחבק ידיו לשכב לתת מנוחה לאיברים; וכאשר תעשה כן לא יהיה לך ריש וחסרון מתמיד (ראה להלן , לד) , כי החריצות יהיה סבה להמציא לך מזונך בקלות , ולהמציא לך הדרוש אשר תדרוש בהשגתו.

על שדה איש; והנה עלה; ואחזה; מעט שנות; ובא מתהלך - חמשה דבקים. עלה - בלשון יחיד , כי על כל אחד מהקמשונים ידבר; וכן "בנות צעדה עלי שור" (בר' מט , כב); וטעמו: עלה וגדל כל קמוש. כלו - השדה או הכרם. כסו - הקמץ חטף תחת שרק , ומשקלו: "כלו תפלות" (תה' עב , כ). קמשונים וחרולים - לשון קוצים. גדר - נשתנה בסמיכות; וכן "כבד עון" (יש' א , ד). או הם שתי גזרות. נהרסה - כי הגדר בלשון נקבה תמצא (ראה תה' סב , ד). אשית לבי - פירושו: דעתי. מעט שנות - פירשתיו (מש' ו , י). מתהלך - חסר אות , כי כ"ף כאיש משרת במקום שנים. כ"ף רישך - כנגד הבן המוזהר. אפרש החלק השלישי בעזרת כבודי ומרים ראשי (ע"פ תה' ג , ד). זה החלק יתכן שהיה ספר בפני עצמו בינות ספרי שלמה , ואנשי חזקיה החכמים העתיקו משליו הנעימים וחברום עם אלה הראשונים.

(בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים ל - לג). הערה להזדרז בעבודת האדמה; והוא הענין גם בשאר המלאכות , אלא שלקח אחת מן הגדולות שבהם לדוגמא. והנה עלה כולו - היה ראוי לומר 'העלה כולו' , אלא שנראה שהוא חסר בי"ת , כמו 'עלה בכלו'. וקמשונים - רמז על כל אחת מהן , כמו "בנות צעדה" (בר' מט , כב); וקמשונים וחרולים הם מיני אטד וקוץ ודרדר. וגדר בא בלשון נקבה , כאמרו נהרסה. ובאה ההערה , כאלו הוא עבר שם וראה כן. והודיע , שהעצלה מקלקלת העניינים מעט מעט עד תכלית. והוא , שמתחלה אמר שהעלה קמשונים , ועדיין הם ברכותם , ויוכל להעבירם בנקל; וכאשר נתעצל בזה אמר: כסו פניו חרולים - כלומר: עד שגדלו ועד שנתכסו פני השדה והכרם מהם , והעברתם קשה. ואע"פ , אלו השתדל תכלית ההשתדלות היה בידו לתקן , אבל נתעצל , עד שגדר אבניו נהרסה , והיה למשלח שור ולמרמס שה (ע"פ יש' ז , כה) , פרוץ גדרו והיה למרמס הסר משוכתו והיה לבער (ע"פ יש' ה , ה). והוא ענין שלשת העצות האחרונות מארבע העצות שכבר הזכרנו (בפירושו מש' ה , ח). ואמר על זה: ואחזה אנכי וגו' - כלומר , שבראותו כזה נתן לבו על הדבר ולקח מוסר להזהר ממדת העצלה , כענין "בענש לץ יחכם פתי" (מש' כא , יא). ועל כן חוזר ומזהירו בזריזות ובהזהר ממדת העצלה , וייעד לו התרוששו על ידה , וכן בכל המלאכות. והוא ענין מעט שנות וגו' , כמו שפירשנוהו בחלק הראשון בענין הנמלה (ראה מש' ו , ו). ומחסורך - הוא בסגל תחת הרי"ש , והחי"ת בשוא. ובדרך נסתר - דרשו רבותינו ז"ל (ראה אדר"ן כד ו) על תלמיד חכם עצל שאינו מחזר על תלמודו: בתחלה משכח ראשי פרקים , לבסוף מחליף את הדבר מזה לזה ומזה לזה , ולבסוף אומר על טהור טמא ועל טמא טהור , ונמצא מחריב את העולם; הוי: וגדר אבניו נהרסה. ובמקום אחר (ראה ספ"ד מח) דרשוהו: הרי שלא למד תורה , או שלמד תורה ולא נתעסק בה; מנין שסופו להניח שנים ושלשה דברים בפרשה? תלמוד לומר: עלה כלו קמשונים. מנין שמבקש פתחה של פרשה ואינו מוצא? תלמוד לומר: כסו פניו חרולים , רוצה לומר , שנתכסה ממנו; ועליו הוא אומר: וגדר אבניו נהרסה - שמתוך שראה שלא עמדה בידו , הוא יושב ומטמא את הטהור ומטהר את הטמא , "ופורץ גדר ישכנו נחש" (קה' י , ח). והכוונה בכל זה - שהמשיל דרישת החכמה לעבודת האדמה. וכמו שהעובד הטוב יפתח אדמתו בחרישה ראשונה , ויחרוש שנייה ושלישית לפי ענין הארץ , ואחר כך יזרע ויעדור וינכש , כן מדרך התלמיד הטוב: יִשְנה ויחזור ויתבונן ויפלפל בעצמו כפי הראוי , עד שיעלה הענין בידו כהוגן. וכמו שהעובד העצל יספיק לו בפתוח האדמה , ותצמיח לו קוץ ודרדר ויתכסו פני השדה , כן התלמיד העצל - תתכסה חכמתו בשיבושים וקושיות ובלבולים , ומתוך כך הופך האמיתיות , ולא יתברר לו האמת מן השקר , והוא פורץ גדר והנחש המשיא ישכנו. והוא שדרשו ז"ל (ראה ב"ר כא , ב): על שדה איש עצל עברתי - זה אדם; ועל כרם אדם חסר לב - זו חוה , כמה דאת אמר "כתפארת אדם לשבת בית" (יש' מד , יג); עלה קמשונים - "וקוץ ודרדר תצמיח לך" (בר' ג , יח); כסו פניו חרולים - "בזיעת אפך תאכל לחם" (שם , יט) , על הדרך שביארנו ב'מעשה בראשית' (בר' א). וגדר אבניו נהרסה - "וישלחהו יי'... מגן עדן" (בר' ג , כג). וייחס השדה לאדם , כי בו התבואה , שהיא חיי הנפש; וייחס הכרם לחוה , שהכרם מצמיח דבר שמיעוטו יפה , ורובו מותר ובלתי צריך , והוא ענין "נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים" (יר' ד , ג). והוא גם כן ענין "בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך" (קה' יא , ו). והנה נשלם החלק השני. יבוא אחריו החלק השלישי בעזרת האל , והם דברים יותר עמוקים מן החלקים הראשונים , ומאריכים בהזהר על רוב ההתחכמות , והשמר מן ההריסות; וכן יסובו על ההזהר מהכנע תחת ממשלת המלך הזקן. ורובו הולך על סדר פסוקים נמשכים לענין אחד , לא שיהא חצי פסוק האחרון הפך הראשון , רק במיעוטם. והתחיל ואמר:

ואחזה אנכי - כשראיתי כך , שמתי בלבי שלא להיות עצל אלא זריז , ולקחתי מוסר על מה שראיתי; כלומר: שלמה מזהיר האדם שישמור מדרך העצלות , ואומר להם: מעט שנות - כלומר: תישן מעט , ולא תעשה כדרך העצל; כעניין "הדלת תסוב על צרה ועצל על מטתו" (מש' כו , יד); אלא תשכים לעסקיך ולענייניך. שאם לא תעשה כן , ובא כמהלך רישך. מעט שנות - אם תרצה להיות עצל ולומר: מעט שנות מעט תנומות וגו' - מחסורך יבוא לך חזק כאיש מגן - שלא תוכל להרים ראש כנגדו.