תנ"ך - מקראות גדולות הכתר - שופטים פרק ד פסוק ד

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וּדְבוֹרָה֙ אִשָּׁ֣ה נְבִיאָ֔ה אֵ֖שֶׁת לַפִּיד֑וֹת הִ֛יא שֹׁפְטָ֥ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּעֵ֥ת הַהִֽיא: (שופטים פרק ד פסוק ד)

טקסט וניקוד:

וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה אֶת־יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא: (שופטים פרק ד פסוק ד)

טקסט בלבד:

ודבורה אשה נביאה אשת לפידות היא שפטה את־ישראל בעת ההיא: (שופטים פרק ד פסוק ד)

תיקון קוראים:

ודבורה אשה נביאה אשת לפידות היא שפטה את־ישראל בעת ההיא: (שופטים פרק ד פסוק ד)

וּדבוֹרָה אִתְּתָא נְבִיאֲתָא אִתַּת לַפִּידוֹת הִיא דָּיְנָא יָת יִשׂרָאֵל בְּעִדָּנָא הַהוּא :

ודבורה - ל'; לפידות - ל'; שפטה - ל'.

אשת לפידות - שהיתה עושה פתילות למקדש.

אשת לפידות - אמרו (אל"ר י) , שהוא ברק בן אבינועם; וברק ולפידות קרובים בעניין. ובמדרש (מגילה יד , א): נקראת אשת ברק 'לפידות' , שהיתה עושה פתילות למקדש. שפטה - פועל עבר , מבניין 'פועל' הדומה למרובע. או: בינוני מן הקל , בשקל "אכלה קש" (יואל ב , ה).

והנה היתה דבורה שופטה אז את ישראל. ואחשוב , כי בעת ששבו ישראל אל יי' היתה שופטת אותם; והיא סבבה שישובו אל יי' , כי הוא רחוק שיעשו ישראל הרע בעיני יי' ולא תוכיחם על זה דבורה , והיא נביאה. והנה יורה עוד על מה שאמרנו - אמרו: והיא שופטה את ישראל בעת ההיא. וקראה אשת לפידות , כי בעלה היה שמו ברק , וברק ולפיד הם קרובים בענינם; או יהיה אשת לפידות על דרך "אשת חיל" (מש' יב , ד); "אשת מדנים" (מש' כא , ט); ויהיה 'לפידים' ו'לפידות' ענין אחד , והרצון בו: שכבר הגיע עוצם מדרגתה בנבואה , עד שהיו נראים לפידים במקום שהיתה מגעת לה הנבואה , כמו שספרה התורה במשה רבינו עליו השלום. ואם היה ברק בעלה , ידמה שכבר פרשה ממנו מפני נבואתה , ולזה הוצרכה לשלוח לו לקרוא לו במקום שהיה יושב , והוא קדש נפתלי. או היתה היא גם כן יושבת בקדש נפתלי , אך למשפט יעלו אליה בני ישראל במקום ההוא שהיתה בו תמר; ולזה יקראוהו תומר דבורה , כי מנהגה היה לשבת במשפט במקום ההוא. והנה אמרה דבורה לברק: באמת צוה יי' אלהי ישראל שתעשה זה , והוא , שתמשך בהר תבור לב ישראל , באופן שתביא שם עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבולון - וזה אמנם יהיה על צד ההסתה והפתוי בדברים , שיאמר להם על צד שכבר יעד השם להם בנבואה שינצחו חיל סיסרא , ויש להם לבטוח בזה בשם יתברך , "כי אין מעצור ליי' להושיע ברב או במעט" (ש"א יד , ו) - והשם יתברך יסבב שימשך אליך אל נחל קישון סיסרא ורכבו והמונו , ויתנהו בידך. ואם אמר אומר: למה שלח השם לצוות ברק שימשוך מישראל עשרת אלפים איש אל הר תבור בדברי פתוי והסתה , ואיך לא משכם השם יתברך שם כמו שמשך סיסרא ורכבו והמונו אל נחל קישון? אמרנו לו: כי השם יתברך לא ישתדל בעשיית המופתים כי אם לעת הצורך; ולפי שהיה איפשר שימשכו ישראל שם בזה האופן , לא הוצרך השם יתברך לחדש להם רצון שיבאו שם על דרך מופת.