"הפקקים מחרפנים אותי": חזון המנהרות של אילון מאסק

עומקו של הבור הוא לפחות חמישה מטרים ורוחבו יותר מ־17 מטר. הוא נמצא במגרש חניה חסר ייחוד בשדרת קרנשו פינת רחוב 120 מערב, לא רחוק מנמל התעופה הבינלאומי של לוס אנג'לס. ממרומי בניין החניה ב־SpaceX, חברת הסטארטאפ בתחום החלל שהקים אילון מאסק, החור הוא כתם מכוער במיוחד – מין מכתש באספלט, שמגודר בלוחות פלדה חלודים למראה.

אולם מאסק, מנכ"ל SpaceX וחברת המכוניות החשמליות טסלה, גאה במיוחד בבור הזה. הוא החל לחפור אותו בסוף שבוע אחד בסוף ינואר במה שנראה כמו גחמה של רגע. הרעיון עלה במוחו כשישב בפקק ביום שבת בבוקר בדצמבר. "הפקקים מחרפנים אוֹתי", הוא צייץ. "אני הולך לבנות מכונה לחפירת מנהרות ולהתחיל לחפור". תוך שעה לפרויקט היה שם ופלטפורמת שיווק. "הוא ייקרא The Boring Company" (החברה החופרת, וגם החברה המשעממת), הוא כתב. "חופרים, זה מה שאנחנו עושים". כעבור שעתיים מאסק צייץ שוב: "אני ממש הולך לעשות את זה".

זה נשמע כמו מתיחה. מאסק הוא אדם רציני, אבל לפעמים הוא מתנהג באימפולסיביות, מצהיר הצהרות מוזרות שנועדו להתל בעיתונות או פשוט לבדר את עצמו. בריאיון ב־2015 עם סטיבן קולבר הוא אמר בחצי צחוק שהוא בעד הפצצת מאדים בנשק גרעיני; בשנה שעברה הוא רמז בטוויטר שהוא מפתח חליפת תעופה נוסח איירון מן עבור הפנטגון. רוב הכתבים הניחו שהמנהרה היא עוד בדיחה שלו.

מאסק לא התבדח. לפחות זה מה שהוא אומר לי במשרדי SpaceX בוושינגטון. במשך שנים הוא חשב על מנהרות – מתוך עניין אישי ובגלל שהן רכיב חשוב של ההייפרלופ, מערכת רכבות מהירות מתוחכמת שב־2013 הוא הציע לבנות. בזמן שעבר מאז הוא עודד כל מי ששאל אותו על הזדמנויות עסקיות חדשות לשקול חפירות בתור מקור פרנסה. "אני חושב שהם קיוו שאגיד שהם צריכים לייצר איזה אפליקציה", הוא אומר בחיוך. "ואני עניתי, 'תחפרו מנהרות'. זה יפתור את עומס התנועה העירוני ולא ניתקע בפקקים ששואבים את נשמתנו".

מאסק מתאר את הפקק שבו עמד כנקודת שבירה. לעזאזל, הוא חשב, אני אחפור מנהרות בעצמי. כמה ימים אחרי הציוצים שלו הוא רכש כתובת אינטרנט בשם BoringCompany.com – ומינה מנהיג לפרויקט, סטיב דייוויס, מהנדס בכיר מ־SpaceX שתכנן את מערכות ההנחיה של הטיל הראשון ששיגרה החברה. התוכנית היתה לחפור הרבה מנהרות למכוניות ורכבות מהירות. מאסק התכוון להתייחס אליה בדרכו הרגילה: לפצח את השיטה תוך כדי עבודה.

אחד היתרונות של ניהול שתי חברות תעשייה גדולות הוא שאפשר להשיג ציוד עוקר הרים בהתראה קצרה. וכך, בסביבות הצהריים של יום שישי, החל צוות החפירות במלאכתו. "שאלתי אותם, 'מה החור הגדול ביותר שאפשר לחפור עד יום ראשון בערב'?" אומר מאסק.

זמן קצר לאחר הבחירות ב־2016, סטיב בנון, האסטרטג הראשי של טראמפ, רמז כי הממשל הנכנס יפעל לבנות תשתיות בקדחתנות שלא נראתה מאז הניו דיל. "השמרנים הולכים להשתגע", הוא אמר ל"הוליווד ריפורטר". "אני האיש שמקדם תוכנית תשתיות בטריליוני דולרים. עם ריבית שלילית ברחבי העולם, זו ההזדמנות הגדולה ביותר לבנות הכל מחדש. מספנות, מסגריות, נבנה הכל. אנחנו הולכים לזרוק את זה על הקיר ולראות אם זה נדבק".

ביום ההשבעה טראמפ הבטיח "דרכים וכבישים מהירים חדשים, וגשרים, ושדות תעופה ומנהרות, ומסילות ברזל בכל רחבי הארץ הנהדרת שלנו". כמו בורינג קומפני עצמה, סדר היום הגדול של טראמפ נראה קצת חצי אפוי, אך האפשרות כבר הניעה קרנות השקעה פרטית כמו בלאקסטון וקרלייל לתכנן השקעות תשתית גדולות. "התשתית נמצאת בנקודת מפנה שבה שתי המפלגות מסכימות על דבר אחד", אמר ג'ו ברטה, ראש תחום השקעות פרטיות גלובליות בבלאקסטון, במהלך ראיון טלוויזיה בבלומברג בשלהי ינואר. הוא אמר כי החברה שלו תגייס עד 40 מיליארד דולר להשקעות.

מאסק לא נמצא בעמדה אידיאולוגית טובה במיוחד להרוויח מהנדיבות של טראמפ בענייני תשתית. הוא פעיל נחרץ נגד שינוי אקלימי שהיה מזוהה עם ממשל אובמה עד שמיט רומני תקף את טסלה במהלך העימות בבחירות 2012 (טסלה קיבלה הלוואה בערבות ממשלתית ב־2010). בבחירות הבאות לנשיאות מאסק תמך בהילרי קלינטון, ותיאר את טראמפ בראיון ב־CNBC כאדם "שאין לו אישיות שעושה כבוד לארצות הברית".

אולם לאחר הבחירות נסע מאסק לכמה פגישות בטראמפ טאואר, הרשים את הנשיא, ובמיוחד את בנון. כבנקאי לשעבר בגולדמן סאקס, בנון הוא האדריכל הראשי של הלאומנות הכלכלית נוסח "אמריקה תחילה" של טראמפ. לאחר שנפגש באופן פרטי עם מאסק ב־6 בינואר, בנון אמר לעמית שלו כי הוא רואה במאסק ובחברות שלו את התגלמותה של הצמיחה האמריקאית שטראמפ מתכנן לטפח. עבור טראמפ, שבכירי עמק הסיליקון הפנו לו גב בפומבי, הקשר למאסק מעניק לממשל ניחוח של חדשנות ודינמיות. בדצמבר הצטרף מאסק לפורום האסטרטגיה והמדיניות של טראמפ, קבוצת יועצים שכוללת את ג'יני רומטי מיבמ, אינדרה נואי מפפסי וג'יימי דיימון מג'יי.פי מורגן צ'ייס.

מאסק שינה את יחסו לטראמפ. בינואר הוא הביע תמיכה בשר החוץ הנבחר של טראמפ, מנכ"ל אקסון לשעבר רקס טילרסון, למרות שמאסק מתח ביקורת על חברות נפט בעבר. "אולי זה יישמע מפתיע כשזה מגיע ממני", כתב מאסק בטוויטר, אבל "רקס טילרסון הוא בעל פוטנציאל להיות שר חוץ מצוין". הוא ציין כי טילרסון הביע פתיחות להטלת מס פחמן, מדיניות שמאסק תומך בה. לאחר שטראמפ הוציא איסור זמני על הגירה משבע מדינות מוסלמיות, מאסק ביקר את צעדו אך קרא לעוקביו השמאלנים לקרוא את הטקסט במלואו לפני שהם מתחרפנים.

מנכ"ל אובר, טראוויס קלניק, עזב את פורום האסטרטגיה והמדיניות בתגובה למחאות, אך מאסק נשאר. "ההשתתפות שלי, אין משמעה שאני מסכים עם פעולות הממשל", הוא כתב בהודעה. "אני מאמין כי בשלב הזה מעורבות בנושאים פוליטיים תשרת מטרות טובות בסופו של דבר".

שיחתנו במשרדי SpaceX מתקיימת כמה שעות לאחר פגישתו ב־3 בפברואר עם טראמפ. מאסק לבוש במיטב מחלצות הפורום האסטרטגי שלו – חליפה שחורה, חולצה לבנה, עניבה כחולה – ונראה מותש מחוסר שינה עד ערפול כשהוא מתחמק משאלתי על טראמפ ומחליף את הנושא לבורינג קומפני, תוך שהוא פותח במה שנראה כמו מופע סטנדאפ בנושא מנהרות.

"הרעיון השני שלי היה לקרוא לזה טאנלס אר אס (מנהרות הן אנחנו) ולגרום לטויז־אר־אס להגיש תביעה", הוא אומר, ופולט קריאת הא־הא־הא קולנית ומעושה. "במקום זאת החלטנו להיות טרולים של AT&T, אנחנו הולכים לקרוא לזה אמריקן טיובס אנד טאנלס".

כשהוא נשאל אם מיזם המנהרות יהיה חברה בת של SpaceX או חברה עצמאית, הוא עונה בחידתיות. "אתה לא קורא את הטוויטר שלי? בורינג קומפני. או TBC – To Be Continued (המשך יבוא)". עוזרו מצטרף: "כן, בורינג קומפני, הידועה גם כחברת טו בי קונטיניוד, או טאנלס אר אס, או אמריקן טיובס אנד טאנלס, או מה שלא יהיה, אכן תהיה חברה עצמאית".

לבורינג קומפני עדיין אין עובדים במשרה מלאה, ואין לה גם מודל עסקי ברור, למרות שכבר ברור שחוזים ממשלתיים הם מרכיב חשוב במודל. מאסק אומר כי עסקי המנהרות הם קצת כמו עסקי תעשיית האוויר־חלל, שאותם ניער עם הקמת SpaceX ב־2002. הטילים לא השתנו כל כך מאז תוכנית אפולו, ופרויקטי מחקר היו אטיים ויקרים. SpaceX בידלה את עצמה באמצעות הצעה לשיגורים זולים במחיר קבוע ונמוך, ולבסוף זכתה בחוזה של 1.6 מיליארד דולר מנאס"א להטיס אספקה לתחנת החלל הבינלאומית.

טכנולוגיית כריית מנהרות ישנה עוד יותר מטילים, ומהירות החפירה דומה לזו שהיתה לפני 50 שנה. אולם כמו בשיגור לחלל, מנהרות ממומנות לעתים קרובות באמצעות חוזים ממשלתיים בשיטת קוסט־פלוס, שבה הקבלן לא לוקח שום סיכון על חריגות בעלויות, וכתוצאה מכך הן מתנפחות לממדים עצומים. יש את המקרה המפורסם של חברת ביג דיג בבוסטון, שבו הועבר חלק מכביש 93 הבין־מדינתי אל מתחת לאדמה, והעבודות התעכבו במשך שמונה שנים ועלו 12 מיליארד דולר יותר מהמתוכנן. אבל כל המנהרות הן יקרות להפליא. בלוס אנג'לס, התוכנית להרחיב את הקו הסגול של הרכבת התחתית ב־4 ק"מ תעלה יותר מ־2.4 מיליארד דולר וביצועה ייקח כמעט עשר שנים. "זה בעיקרון מיליארד דולר למייל", אומר מאסק. "זה מטורף".

מאסק לא הסכים להגיב בנושא טראמפ, אך מקורב לו אומר כי גם אם בורינג קומפני תתמודד על חפירת מנהרות כחלק מתוכנית התשתיות של טראמפ, היא מתכוונת לפעול גם ללא קשר למה שיקרה בוושינגטון. מאסק אומר כי הוא מקווה לבנות מכונה לחפירת מנהרות מהירה בהרבה מאלו שיש בשוק, ולהשתמש בה כדי לחפור אלפי קילומטרים שייצטרפו לבסוף לרשת תת קרקעית שכוללת עד 30 קומות של מנהרות למכוניות ורכבות מהירות כמו ההייפרלופ.

הקשיים ניכרים לעין: האם חפירת מנהרות לא תערער את יציבות הקרקע? לא, אומר מאסק, כי תעשיית הכרייה עושה זאת כל הזמן. "כדור הארץ גדול, ואנחנו קטנים", הוא אומר. "אנחנו כל כך קטנים שאי אפשר להאמין". לא רק שמנהרות הענק האלה אפשריות, הוא טוען, הן הדרך היחידה להיפטר מעומס התנועה.

"יש גורדי שחקים עם כל כך הרבה קומות, ויש לנו מערכת כבישים שטוחה וחד ממדית", הוא אומר. "כשכולם מחליטים להיכנס ולצאת למגדלים אלה בו זמנית, אנחנו נתקעים". מנהרות ייצגו מערכת תחבורה תלת ממדית.

מאסק בחר את מגרש החניה של SpaceX כאתר החפירה הראשונה שלו, בעיקר בגלל שזה היה נוח, וזה גם מאפשר לו לחפור בתוך העיר ללא היתר. התוכנית היא להרחיב את החור הנוכחי עד שתתאפשר כניסה של מכונת חפירה גדולה, ואז להתחיל לחפור אופקית. זה יקרה ברגע שהמכונה תהיה בעומק של 17 מטרים בערך מתחת לפני הקרקע, כך שתהיה עמוקה מספיק כדי לא לפגוע בקווי גז וביוב, ולא להיות מורגשת מעל פני השטח. החברה עובדת כעת על קבלת רישיונות, ומקווה להשיג אותם לפני שהמנהרה תגיע לגבולות המגרש. מאסק לא אומר בדיוק לאן תוביל "מנהרת הניסוי" שלו, רק שהיא תהיה גדולה מספיק כדי להסיע מכוניות ולהיות תחילתה של רשת נרחבת לתחבורה תת קרקעית.

למרות שהרעיון של מנהרות נשמע מטורף, מאסק מציין שהוא הרבה פחות מטורף מהפתרון החביב על עמק הסיליקון: מכוניות מעופפות. לארי פייג' מגוגל הקים שתי חברות סטארטאפ למטוסים אישיים, Zee.Aero וקיטי הוק, ולחברות כמו אובר ואיירבוס יש פרויקטים מחתרתיים. אולם מאסק חושב שהטסת מכוניות היא רעיון מטומטם, לפחות בתוך העיר. "ברור שאני אוהב להטיס דברים", הוא אומר. "אבל קשה לדמיין את המכונית המעופפת נהפכת לפתרון המוני". כל עוד חוקי הפיזיקה עומדים בעינם, כל מכונית מעופפת תצטרך להפעיל כוח רב כלפי מטה כדי לא ליפול מהשמיים, מה שאומר רוח ורעש למי שעל הקרקע, שלא לדבר על שברים שייפלו ארצה במקרה של תאונות אוויריות. "אם מישהו לא יטפל היטב במכונית המעופפת שלו, היא עלולה להפיל מכסה גלגל ולכרות לך את הראש", הוא אומר. "רמת החרדה שלנו לא תפחת כתוצאה מכך שדברים ששוקלים המון יעופפו לנו מעל הראש".

ואז מגיע הרגע שבו העוזר אומר שיש זמן לשאלה אחרונה. אולם מאסק לא סיים. הוא מוריד את העניבה, מניח אותה על השולחן ומתבונן בי ברצינות. "רוצה לבוא לראות?" הוא שואל. השמש כבר ירדה, ומאסק, דייוויס ואני תלויים 20 קומות באוויר על משטח פלדה גדול המוקף במעקה. "הסל האנושי" כפי שהוא נקרא בעסקי הבנייה, מונמך מטה באמצעות עגורן עצום לתוך פיר שעומקו 33 מטר, לא הרחק מאצטדיון הכדורסל שבו משחקת קבוצת וושינגטון נשונלס. אני קפוא ומפוחד. מאסק, עם חיוך רחב ופתוח, נועץ מבט בחשיכה. הוא לובש רתמת בטיחות, קסדת בטיחות ומגפי בוץ גבוהים על החליפה שלבש בפגישתו עם הנשיא.

"הולי שיט", הוא אומר כשאנחנו פוסעים לתוך כמה סנטימטרים של בוץ. "זה מגניב". זו הפעם הראשונה שהוא רואה את מכונת החפירה מקרוב.

מאסק הביא אותי לאתר של פרויקט עירוני כדי להציץ במכונת חפירה משומשת שהוא שוקל להשתמש בה. למכונה יש קוטר של 9 מטרים, אורכה כ־130 מטר, והיא שוקלת 1,200 טונות. שמה הוא "נני". היא שימשה חברת מים בוושינגטון לחפור מנהרה כדי למנוע הצפת ביוב לנהר האנקוסטיה. מכונות חדשות עולות בדרך כלל 15 מיליון דולר, אך עשור של בנייה קדחתנית של רכבות תחתית בסין יצר עודף בשוק, ודגמים משומשים קלות נמכרים בהנחה של 90%.

נני, שיוצרה על ידי החברה הגרמנית הרנקנכט, חופרת רק מאז 2015, אך היא נראית עתיקה, משטחיה מכוסים חלודה ומצופים בוץ. למרות שראש המכונה נראה כמו מקדח ענק – רוב העבודה מתרחש באחוריה, שם פסנועים מעבירים עפר לפני השטח, בוכנות הידראוליות מחזקות את הקירות ורכבות קטנות וצרות מוליכות בטון כדי לרפד את בטן המנהרה. יש גם מערכות להכנסת מלט וקצפים למיניהם, כמו גם תעלות מתכת עצומות שדרכן נשאבים אדי פליטה ומוכנס אוויר צח מספיק כדי לקיים את הצוות של נני, שמונה כ־15 אנשים. "זו מערכת אקולוגית כזו", אומר מאסק.

הוא מתכנן להשתמש במכונה כזו כדי לבחון שיפורים בטכנולוגיית חפירת מנהרות. הוא חושב שעם יותר אנרגיה, חומרים משופרים ועיצוב שמאפשר להמשיך לחפור בזמן שמדפנים את קירות המנהרה – מה שאינו אפשרי כעת – בורינג קומפני תוכל להוריד משמעותית את מחיר החפירה. "לשפר את זה פי חמישה לא יהיה מטורף. לשפר את זה פי עשרה יהיה קשה, אבל לא יצטרכו פרס נובל בשביל זה. אנחנו לא צריכים לשנות את המודל הסטנדרטי של הפיזיקה".

אנחנו עוברים דרך המכונה, ומאסק ודייוויס ממטירים שאלות על מנהל הפרויקט, שיין ינגיסאווה. הם שואלים על חומרי איטום וסתימה, אבל בעיקר על מהירות. ינגיסאווה אומר כי הגורם המגביל הוא העפר שמסולק מהאתר. הפסנועים של נני יכולים להוביל כמות מוגבלת של עפר. המהירות הגבוהה ביותר שניתן לעבוד בה היא 75 מילימטרים לדקה. בשבוע רגיל, נני חופרת 100 מטרים באדמה חרסתית.

מאסק מהנהן. "אנחנו רוצים להגביר דרמטית את מהירות החפירה", הוא אומר. "אנחנו רוצים לדעת מה צריך כדי שהיא תחפור 1.6 ק"מ בשבוע? האם זה אפשרי?". "וואו", אומר ינגיסאווה, המום. מאסק לובש את הרתמה וחוזר לסל האנושי כדי לעלות. לא נראה שהתגובה של ינגיסאווה ריפתה את ידיו.

כתושב ותיק של בוסטון אני יכול לספר לכם שעבודת חפירה כזו אינה עולה בקנה אחד עם אופטימיות. פרויקט בניית הגשר או המנהרה הממוצע עולה 32% יותר ולוקח 22% יותר זמן מהצפוי, לדברי פרופ' בנט פלייבג'רג, מבית הספר לעסקים סעיד באוקספורד, שחוקר פרויקטי תשתית גדולים. התהליך אטי בחלקו בגלל שהמכונות נתקלות במכשולים בלתי צפויים, כמו סלעים. "לא משנה כמה בדיקות עושים, כמה דגימות לוקחים, אי אפשר לדעת בדיוק לאן תגיע", אומר פלייבג'רג.

למרות זאת, הוא נלהב מתוכניתו של מאסק. "לא הייתי מזלזל בו", הוא אומר. הוא חושב שמאסק יכול להאיץ את זמן החפירה באמצעים פשוטים כמו החזקת חלקי חילוף באתר כדי למנוע זמני המתנה ארוכים לתיקונים. "תעשיית הבנייה באמת זקוקה לשיבוש", הוא אומר. "זה המגזר היחיד בכלכלה שלא שיפר את הפריון ב־50 השנים האחרונות". מאסק, הוא מציין, "מנוסה ביצירת שיבושים".

הביטחון הזה לא נובע ממשהו שמאסק אמר על מנהרות או ממומחיות שיש לו (כי אין לו). הוא נובע מהיכרות עם הטיפוס: בחור עם יכולת בלתי רגילה לגייס אנשים חכמים למטרות מטורפות לגמרי, תוך מציאת דרכים לגרום למטרות הללו – יישוב מאדים, מכונית חשמלית מהירה מפרארי – להיראות בנות השגה ולא מגוחכות. הטילים הזולים של SpaceX הותאמו בצורה מושלמת למאמץ של נאס"א ב־2004 להפריט את משימות הטיסה לתחנת החלל הבינלאומית; צמיחתה של טסלה דורבנה בעזרת הטבות מס לרוכשי מכוניות חשמליות. צעדים אלה היו יוזמה של ממשל ג'ורג' וו. בוש, ואומצו על ידי ברק אובמה.

מאסק לא מרבה לדבר על מקומות העבודה שהיוזמות שלו יצרו במהלך השנים. הוא מעדיף להתמקד ביתרונות המכוניות החשמליות על מכוניות הבנזין ולהתלהב ממסע בחלל. "אנשים מזכירים תעסוקה בימים אלה", הוא אומר לי. "אבל אני לוקח את זה כמובן מאליו שאם אתה פותר בעיות, אתה זקוק לאנשים לצורך זה".

לאחרונה הוא התייחס מפורשות להשפעה הכלכלית של עבודתו. "המטרות שלי", הוא צייץ כדי להגן על יחסיו עם טראמפ, "הן להאיץ את המעבר של העולם לאנרגיה בת קיימא ולסייע להפוך את האנושות לציוויליזציה רב כוכבית, וכתוצאה מכך ליצור מאות אלפי משרות ועתיד מעורר השראה יותר לכולם".

מאסק הוא אולי חובב איכות הסביבה, בעוד שנראה כי טראמפ מאמין שהשינוי האקלימי הוא מתיחה סינית. אולם החברות של מאסק מעסיקות 35 אלף אנשים, רבים מהם במשרות הייצור שטראמפ אומר שהן המפתח לעתיד של אמריקה. בשנה שעברה טסלה החלה לפעול ברינו, נבאדה, במה שבסופו של דבר יהיה מפעל הסוללות הגדול בעולם. סולארסיטי, חברת הפאנלים הסולריים שמאסק סייע להקים והתמזגה לאחרונה עם טסלה, פתחה מפעל בשטח של 100 דונם בצפון מדינת ניו יורק.

מאסק טוען שבורינג קומפני היא הרחבה טבעית שלהן. "זה בטח ייצור המון משרות". הוא מגחך. "טריליון משרות", הוא אומר, "באות ט'".

סייע בהכנת הכתבה: ג'ושואה גרין

תרגום: דפנה מאור